פסגת ת"א 100
השוק, התפוחים המקולקלים והפופוליזם
לא צריך להרוס את כל השוק בגלל כמה תאגידים שסרחו וכמה מנהלים שהתחזרו. דברים של מו"ל כלכליסט בכנס פסגת ת"א 100
אומרים שיש בישראל אווירה של אנטי ביזנס, מדברים על שנאת עשירים, אומרים שהאווירה הפופוליסטית מאיימת לפגוע בעסקים בישראל, ופגיעה בעסקים היא כמובן פגיעה בכלכלה. כלומר בכולנו. מי אשם באווירה הפופוליסטית המתלהמת? יש אומרים שהפוליטיקאים אשמים, אולי כדי להסיט את האש מהמחדלים שלהם. יש כאלה שמאשימים את התקשורת. יש כאלה שמאשימים את הרשתות החברתיות. אולי מארק צוקרברג בעצמו אשם.
קראו עוד בכלכליסט:
- 160 מנהלים נאלצו להפחית את שכרם ב-30% בממוצע ב-2012
- חוק שכר הבכירים: שחר של יום חדש
- "נגמר העידן שבו הדירקטוריון מעניק בונוס לפי שיקול דעתו"
המשבר הגדול של 2008 והתנודות שבאו בעקבותיו יצרו בציבור חוסר אמון וחשדנות כלפי ההנהגה הכלכלית בממשלה ובכנסת וגם כלפי הטייקונים והמנהלים הבכירים של התאגידים. המחאה שפרצה ב-2011 ושעדיין רוחשת בצורות שונות מתחת לשטח, ולפעמים בשטח, נתנה ביטוי לחוסר האמון ולחשדנות האלה.
על מחדלי הממשלה נסתפק הפעם באמירה, שהממשלה החדשה, ובתוכה מפלגה גדולה ששלחה למשרד האוצר את המנהיג שלה, יאיר לפיד, עדיין לא הצליחה להגביר את האמון הציבורי בתבונתה הכלכלית. אומר זאת כך, יונית: אולי יש עתיד, אבל ההווה עדיין מדשדש. ועם זאת, מוקדם עדיין להספיד את ההנהגה הכלכלית החדשה, בקרוב יהיה גם שחקן חיזוק ישן-חדש בבנק ישראל. נחייה ונראה. בשלב זה, אולי צריך לתת להם ליהנות מהספק.
יאיר לפיד. אולי יש עתיד, אבל ההווה עדיין מדשדש צילום: עטא עוויסאת בואו נדבר על התאגידים והתרומה שלהם לפופוליזם. צריך להגיד שחלק מהתאגידים הרוויחו בצדק את החשדנות והעוינות של הציבור. חברות שניצלו את הצרכנים ואת המשקיעים, שמינפו את עצמן לדעת בחוסר אחריות ומנסות לעשות לכולנו תספורות כואבות, מקלקלות לחברות טובות ואמינות, שמניבות תשואות הן לבעלים והן למשקיעים. תפוחים מקולקלים הרקיבו את כל הסל. הם, בין השאר, אחראים גם לפופוליזם המסוכן, המתלהם, שלא מבחין בין טובים ורעים.
עכשיו, בואו נדבר על האחריות של המנהלים לאווירה הפופוליסטית. יש מנהלים ויש מנהלים. יש מנהלים שלקחו ועדיין לוקחים משכורות מנופחות, לעתים קרובות בלי קשר לביצועים של החברה. הם מקלקלים את השם הטוב של הרבה מנהלים שעושים עבודה מצוינת, מתוגמלים יפה, לא צריך לרחם עליהם, אבל הם לא מתחזרים.
תחשבו על גזי קפלן, המנכ"ל המצוין של אסם שהלך לעולמו לפני שנה, ביוני 2012. הוא לקח הביתה משכורת נאה, לא גרושים, אבל לא הגזים, למרות שהיה אחד המנהלים המוערכים ביותר בישראל. להרבה מנהלים חסרה המידה הטובה שהייתה לגזי – חוש מידה, פרופורציה. אולי תיקון 20 לחוק החברות, למרות הביקורת עליו, יעזור להם לשמור על חוש מידה.
אפרופו תיקון 20, גם הרגולטורים צריכים חוש מידה. הרגולטורים שהגבירו בצדק מאז 2008 את הפיקוח ודרשו שיפורים בממשל התאגידי, צריכים להבחין בין טובים ורעים ולא להרוג את כל השוק בגלל התפוחים המקולקלים. כולנו, משקיעים, יועצי השקעות, הציבור, צריכים לחזור לפרופורציה.
כששואלים אותי על הפופוליזם, אני אומר: אני כמובן לא שותף, אבל אני מבין איך הוא נולד, ואני מבין למה הוא לא ייעלם בקלות. פופוליזם מתלהם, חסר הבחנה, חסר מעצורים, הוא מסוכן. בכלכליסט, כעיתון כלכלי מוביל, האחריות שלנו היא להביא מידע, לנתח, לתת הקשר, להסביר אילו חברות ראויות לאמון, ואת מי צריך לקחת בזהירות, ולעתים אפילו בחשדנות. אבל השורה התחתונה שאנחנו רוצים שהשוק יפרח. לכן, אנחנו רוצים להיות בעד ביזנס, לכן, אנחנו רוצים לפרגן למנהלים שעושים תוצאות טובות ביושר, אבל גם מבקרים את אלה הראויים לביקורת. לכן, אנחנו מצפים שהחברות, והמנהלים שלהן, יהיו ראויים לאמון שלנו.
