עם כוח גדול באה אחריות גדולה

לתביעה האחרונה של ערד יכולות להיות משמעויות נרחבות, מעבר להוספת נדבך נוסף בסכסוך ארוך השנים בין בעלי המניות בחברה. לב הטענות שמעלים עורכי הדין של ערד סובב סביב הכוח שניתן בשנים האחרונות לבעלי מניות המיעוט בחברות ציבוריות.

כחלק ממגמת הגברת הרגולציה בשוק ההון מאז המשבר שהחל ב־2008, במאי 2011 נכנס לתוקף תיקון 16 לחוק החברות. המחשבה מאחורי התיקון היתה מצוינת - לאזן את כוחם של בעלי השליטה, להגדיר את אחריותם של האורגנים השונים בחברה, ולהגביר את כוחם של בעלי מניות המיעוט. תיקון 16 בא למנוע ניצול לא מידתי של מעמד בעלי שליטה בחברה ציבורית בפעילות התאגיד, ולזכות בהטבות על חשבון בעלי המניות הקטנים יותר.

שלמה איזנברג

כדי לבצע זאת, תיקון 16 חיזק באופן ניכר את מעמדו של הדירקטור החיצוני. בחירת הדח"צים בחברה ציבורית שאמורים לפקח על פעילות הדירקטוריון היא אקוטית כדי למנוע מצבים של ניצול החברה על ידי בעלי השליטה. על כן שינה המחוקק את מאזן העוצמה ודרש שמחצית מבעלי המניות שאינם בעלי עניין יצביעו בעד המינוי. כמו כן הוא אפשר את הארכת כהונתו של הדח"צ לשתי תקופות נוספות (שלוש שנים כל תקופה), גם אם בעל השליטה מתנגד להארכת כהונתו. במקרה של ערד,

לגזונדהייט ואלטשולר יחד או לחוד יש רוב חוסם במינוי כל דח"צ בחברה.

וכאן אנו נתקלים באופן ברור בתופעת לוואי שלילית של התיקון. בזמן שבעלי המיעוט קיבלו כוח נוסף, הם אינם נושאים במלוא האחריות לפעולותיהם. הנזק בפגיעה בפעילות החברה גדול יותר לבעל השליטה, המחזיק את רוב המניות. כך נוצר מצב שבעלי אחזקה קטנה יחסית קיבלו מנוף לחצים גדול על בעלי השליטה.

הדבר מוביל לפגיעה ברורה בזכויות הקניין של בעלי השליטה והכדאיות בשליטה בחברה ציבורית. אף שהתיקון רצה והצליח במקרים רבים למנוע פגיעות אפשריות של בעלי השליטה במיעוט, הרגולטור ובית המשפט יצטרכו לתת את הדעת לראשונה על הפגיעה שנגרמת מהתיקון גם לבעלי השליטה.