"תמיד נעדיף לעשות עסקה בפתח תקווה מאשר בבוסטון"

המעגל הרביעי: מהישראלי המתעורר ועד לפוליטיקאים שיעלו לנו מיליארדים

72 חברות רכש ישי דוידי באמצעות פימי מאז נוסדה הקרן ב־1996, לפני 17 שנה. 41 מהן כבר מכר, ו־32 עדיין נמצאות בשליטתו. המספרים היבשים אולי עוברים ליד האוזן, אבל אין עוד גוף או אדם בארץ שמחזיק בכל כך הרבה חברות. בהדרגה, בצעדים מדודים ושמרניים, הפכה פימי ל"קאנטרי פאנד" - כינוי רווח בתעשייה לקרן פרייבט אקוויטי מובילה במדינה מסוימת. באירופה מתחרות על כל עסקה 10–20 קרנות. בישראל, לפימי אין כמעט תחרות.

ישי דוידי. "אני לא אוהב את הביטוי 'לעשות סיבוב'" צילום: יונתן בלום

לפני שנה המוניטין הזה סייע לפימי לגייס 900 מיליון דולר לקרן פימי 5. כל הגופים המוסדיים בישראל השתתפו בגיוס, והם אחראים למחצית ממנו - כך שלמעשה אין אדם בישראל שאינו מושקע אצל דוידי, מי יותר ומי פחות. המחצית השנייה של הגיוס הגיעה מגופים זרים, כולל כאלה מסין, יפן ואוסטרליה. בקרן יש גם משקיעים פרטיים מהשורה הראשונה, שנחשפים כאן לראשונה: ג'ים טיש, בעל השליטה ב־Loews Corporation הנסחרת לפי שווי של 18 מיליארד דולר בבורסת ניו יורק; מייקל מילקין, "מלך אג"ח הזבל" לשעבר; ג'וזף סטיינברג, משקיע ומיליארדר; וג'יי ג'ורדן, בעלי קרן פרייבט אקוויטי בעצמו. כולם משקיעים גדולים, שמלווים את פימי בכמה קרנות.

הגיוס האחרון היה הגדול ביותר של פימי, ואיתו גדלו הציפיות ממנה ומהעומד בראשה. אסטרטגיית ההשקעה של הקרן החדשה היא בחברות שמוכרות ב־100 מיליון דולר ויותר בשנה, אך כהרגלה של פימי - לא בחברות נדל"ן או פיננסים. זוהי נקודת מבחן עבור דוידי, שכן בחברות גדולות וכבדות קשה יותר להשיג את התשואות הדו־ספרתיות הגבוהות שפימי רגילה לספק למשקיעים.

תחנה ראשונה: המ־לט

"לא קפצנו על העגלה"

בכניסה למפעל המ־לט מחכה לנו גילון בק. פימי היא אמנם בעיקר הצגה של איש אחד, אבל בקרן יש שמונה שותפים, ארבעה מתוכם בכירים (דוידי, בק, שמואל ולודינגר ואלדד בן־משה) וארבעה זוטרים (רון בן חיים, עמי בם, עמית בן צבי וחלי פרדו). בק הוא הבכיר שבהם, והקרוב ביותר לדוידי. הם בני אותו גיל (51) והכירו לפני יותר מ־30 שנה, כששירתו יחד בסיירת מטכ"ל. מאז הם יחד. לפני ארבע שנים, כשדוידי התחיל לרוץ בזמנו החופשי, גם בק התחיל.

בק הוא השותף האחראי מטעם פימי על המ־לט. כל שותף מקבל לידיו שלוש־חמש חברות, "והוא אחראי עליהן מהיום שבודקים אותן ועד היום שמוכרים", מסביר דוידי. "השלב החשוב ביותר הוא שלב ההשבחה. בחלק מהחברות יש צוותים שלמים של פימי, אבל ברגע שדברים מסתדרים הצוות מתחיל להצטמצם בהתאם. בהמ־לט, למשל, אנחנו רק מתחילים".

את המ־לט רכשה פימי לפני כשנה מדסק"ש של נוחי דנקנר. קרן פורטיסימו עמדה לסגור את העסקה בפגישה שנקבעה לשעה 17:00. פימי קבעה פגישה שעתיים קודם לכן, ורכשה את החברה. המ־לט מעסיקה 470 עובדים, 400 מתוכם בארץ, ומייצרת אביזרי ויסות, זרימה ומדידה. על הנייר, האסטרטגיה של פימי פשוטה: אחרי כל רכישה החברה עוברת הליך התייעלות ורוכשת חברה או שתיים בעולם, כדי להגדיל את המכירות ואת הפריסה. בהמ־לט, למשל, המבט הוא למזרח.

המפעל עצמו נקי כמעט כמו מפעל תרופות, ופועל מצוחצח ניצב ליד כל מכונה. כשדוידי מסתובב בו, חלק קטן מהעובדים מזהים אותו. "דסק"ש היו עסוקים בבעיות שלהם ולא היו מעורבים מדי. אלה באים הרבה יותר", אומר אורי אולינר, המנכ"ל. המעורבות הזאת מתבטאת בפיקוח הדוק על הוצאות החברה ואישור כל אחת ואחת מהן, אלא אם מדובר בהשקעה בטכנולוגיה.

המוצרים של המ־לט משמשים להולכה של גז, נפט וכימיקלים בתנאים קשים. הם נמצאים באסדות קידוח ובמתקנים של חברות נפט כמו של, אקסון וגזפרום. "החדירה של המוצר היא קשה, החברות בכלל לא רוצות להיפגש איתך", אומר דוידי. "בענף הזה הביטחון הוא הדבר החשוב ביותר, ואם ללקוח יש מוצר שלא התפוצץ ולא עשה צרות הוא יעדיף להישאר איתו מאשר לבדוק מוצר חדש". ברבעון האחרון רשמה המ־לט צניחה במכירות, ל־20 מיליון דולר, ורווח של מיליון דולר בלבד. "אני לא אוהב את גרף הצמיחה של החברה", מודה דוידי, "יותר מדי סינוסים".

ההשקעה באל על "כרגע אין עסקה" ישי דוידי: "אנחנו מאוד לא אוהבים את העוצמה התקשורתית סביב החברה, אבל אני לא חושב שכישלון היה פוגם בהצלחת הקרן. זה יכול לקרות לא רק באל על" גולן חזני, תגובה אחת לכתבה המלאה 

איך אתם בוחרים את התחומים שבהם תשקיעו?

"אנחנו מפוזרים בסוגי תעשייה שונים. אנחנו לא ממוקדים בתוכנה, לא בחברות ביטחוניות, לא באנרגיה ולא באף תחום אחר. סוגי עסקים שונים מקטינים סיכונים, כמו גם הפיזור הגיאוגרפי. 80% מהמכירות של החברות שלנו הן מחוץ לישראל, וגם הן מפוזרות: 40% בארה"ב, 20% במזרח - הודו וסין בעיקר, ו־20% באירופה".

איך אתם בודקים עסקאות?

"מודל קבלת ההחלטות בפימי הוא מאוד מסודר ושיטתי. אם תבוא אלינו עם עסקה חדשה, ולא משנה מהי, תעבור את כל השלבים ואת כל ועדות ההשקעה. אין קפיצות דרך, אין ויתורים. בסוף זה נכנס למודל, ואם לא - אנחנו לא עושים את העסקה. בחינת החברות לא מונעת כישלונות, אבל היא מקטינה סיכונים. תמיד יש ניתוח סיכונים ואז ניתוח נוסף, אחרי שכבר החלטנו להשקיע, שמסביר למה לא כדאי לעשות את העסקה".

דוידי ובק במפעל המ־לט בנצרת עילית. "אני לא אוהב את גרף הצמיחה של החברה. יותר מדי סינוסים" צילום: אלעד גרשגורן

זה לא מסתדר. את המ־לט קניתם ברגע האחרון, קפצתם על העגלה כדי להקדים את פורטיסימו.

"בוא נדבר רגע על איך פימי עושה עסקאות: 60% מהן הן כאלה שאנחנו בונים בעצמנו. יש לנו מאגר נתונים על 300 חברות, שבחלק מהן אין עסקאות, אין בכלל מוכרים, אבל למרות זאת אנחנו הולכים ויושבים איתן. עם אורמת, למשל, ישבנו בפעם הראשונה חמש שנים לפני העסקה. עם ריטליקס שלוש שנים לפני. על המ־לט הסתכלנו שלוש שנים לפני שקנינו אותה, כולל פגישות עם הבעלים שלא רצו למכור.

"לפני שקנינו אותה, המ־לט היתה על המדף במשך שנה. בשנה הזאת היינו שם. לא עשינו רעש אבל בדקנו, הסתכלנו. ארבעה חודשים לפני העסקה התחילו שיחות על מחירים ביני לבין עמי אראל (מנכ"ל דסק"ש - ג"ח). נוחי לא היה מעורב אבל ידע מעמי שאני מתעניין. המחירים שהצענו באותה נקודת זמן לא היו מקובלים על עמי, ואני חושב שאני יודע למה (על פי הערכות, בשלב זה אראל ניסה לעניין גופים בינלאומיים ברכישת החברה - ג"ח). היינו כל הזמן בתוך התהליך".

עובדתית, ביום הסגירה זו היתה אמורה להיות מכירה לפורטיסימו.

"היה ברור לנו שיש התמודדות על העסקה. היה מחיר וסגרנו מהר יחסית. שילמנו 66 מיליון דולר, לפי שווי של 103 מיליון דולר. לא דרמה. אנחנו מעריכים שאם נדע להשביח את החברה בתוך שלוש־ארבע שנים היא תהיה שווה יותר".

יו"ר רשות ני"ע לשעבר זוהר גושן קיבל 4 מיליון שקל על התיווך בעסקה, אף על פי שהוא תיווך בין דסק"ש לפורטיסימו, שלא רכשה את החברה בסוף. נפגשת איתו?

"מעולם לא דיברתי עם זוהר גושן מילה על המ־לט. קראתי בתקשורת שהוא היה המתווך, אבל לא ידעתי שקיבל עמלה. הוא לא היה קשור אלינו".

תחנה שנייה: תדיר־גן

"לחזור לרצועת האלכסון"

התחנה הבאה בסיור שלנו היא תדיר־גן שבאלון תבור, יצרנית אגני שמן וחלקי מנוע אחרים לתעשיית הרכב. פימי רכשה את החברה ב־1999 תמורת מיליון דולר. לאחר תהליך השבחה היא מכרה אותה לאינספייר של אבי ורטהיים ברווח של 30 מיליון דולר, אך החברה הידרדרה ועמדה בפני התמוטטות. ב־2011 חזרה פימי ורכשה את תדיר־גן לפי שווי של 20 מיליון שקל. מאז זינקה מניית החברה, והיא נסחרת כיום לפי שווי של 210 מיליון שקל.

"תעשיית הרכב היא תעשייה קשה, אפילו יותר מהשוק של המ־לט", אומר דוידי, "לוקח שנים עד שבוחרים בך כספק, אבל ברגע שבחרו בך - אתה שם. השקענו הרבה בשיווק. אתה מתמודד שוב ושוב במכרזים, מציע הצעות אטרקטיביות כדי להיכנס. אני מאוד מאמין בתדיר־גן. כשהחברה החלה להסתבך פנו אלינו כמה פעמים: הבנקים, ההנהלה, העובדים. הערכנו שמישהו יבוא ויקנה אותה, אבל אף אחד לא רצה. הם יכלו להמשיך לחפש קונה עד מחרתיים, והחברה היתה פושטת את הרגל.

"הרי יכולתי להגיד לעצמי 'מה, לא נקנה את זה, כבר היינו פה', אבל עובדים ומנהלים מתקשרים שתציל את החברה, וזו תעשיית הרכב - כל הליך משפטי גורם ללקוחות, יצרניות הרכב הגדולות, לעזוב. האחריות והרצון להציל את החברה היוו משקל גדול מאוד בהחלטה לחזור. היום תראה פה עובדים שמחים. יש להם עבודה בחברה צומחת, רווחית, שמקבלת פרויקטים. אין ברכה גדולה מזו".

שמונת השותפים בפימי. עומדים, מימין לשמאל: אלדד בן משה, עמי בם, ישי דוידי, שמוליק וולודינגר, עמית בן חיים, גילון בק. יושבים: רון בן חיים וחלי פרדו צילום: אייל ולדמן

מאחר ש־80% מהמכירות של החברות שבשליטת פימי הן לחו"ל, דוידי מוטרד כיום מהירידה המתמשכת בשער הדולר. "מעורבות ממשלתית אינה בהכרח דבר רע", הוא אומר, "ממשלת ישראל צריכה להיות מעורבת יותר במה שקורה עם הדולר. אם לא יבינו איך שומרים פה על שער דולר סביר זו תהיה בכייה לדורות. אני חושב שצריך לחזור למדיניות האלכסון (רצועת הניוד, כלומר הטווח שבו יכול היה הדולר להיסחר בלי שבנק ישראל יתערב במסחר - ג"ח). הרי ממילא בנק ישראל מתערב במסחר, ומדיניות ידועה מראש בנושא תאפשר ליצואנים להיערך לכך".

יש מנגנוני הגנה נגד זה, גידור למשל. למה אתם לא משתמשים בהם?

"גידור יכול לעבוד לשנה, אבל אי אפשר לגדר על פני שלוש שנים. חייבת להיות איזושהי יציבות ליצואנים, כי הם אלה שיוצרים מקומות עבודה. פישר עשה עבודה חשובה, אבל עכשיו צריך רצועת אלכסון".

אתה מרוצה משר האוצר יאיר לפיד? לפני הבחירות תרמת לו 130 אלף שקל.

"הערכתי את זה שהוא עזב קריירה. חשבתי שהוא צעיר, מוכשר וחכם, וטוב מאוד שאנשים כאלה באים לפוליטיקה. אני מאוד מעריך אנשים שמוותרים על חיים פרטיים ומוצלחים והולכים לשירות הציבור, ולפיד ויתר על הרבה. לדעתי לא עבר מספיק זמן בשביל לשפוט את הפעילות שלו עד עכשיו. אין ספק שהחוב הלאומי דורש טיפול, וראוי ונכון היה ששמו אותו גבוה בסדר העדיפויות".

תחנה שלישית: ריטליקס, אורמת

"מי עשה מלחמה?"

לצד השבחים וההערכה שרוחשים לדוידי במגזר העסקי, יש גם כאלה שטוענים כי האגרסיביות שלו מרתיעה בעלי חברות מלהיכנס לשותפות עמו. פימי נתפסת כקרן אמינה ויעילה, אך בעיקר ככזו שרוכשת במחירי שחיטה ומוכרת ברווח ניכר. דוידי נחשב אדם קר ומחושב, מהנושאים והנותנים הקשוחים ביותר בשוק. הוא מבקש, אולי בצדק, פרמיה על ההשבחה העתידית, הכמעט מובטחת, של החברה. ברוב המקרים פימי גם שואפת, ובדרך כלל מגיעה - לשליטה בחברה.

יש אנשים שמפחדים לעשות איתך עסקאות.

"מה זה מפחדים? אני לא מקבל את זה. אם זה היה נכון פימי לא היתה כל כך פעילה. אנשים אוהבים לעשות איתנו עסקים, אחרת הם לא היו עושים. יש שותפים שמוכרים רק לנו כי הם יודעים שפימי תעזור להשביח את החברה. בליפמן, למשל, בא אליי אהרון ליפמן ואמר: 'אני רוצה מישהו שייקח את החברה לשוק הבינלאומי'. אף אחד לא חייב לעשות איתי עסקאות".

לפי השמועות השותפות שלך עם סמי סגול בחברת מוצרי הבנייה מרחב נגמרה רע.

"תראה לי עוד מישהו שהיה שותף של סמי. זה התחיל מעולה וגם נגמר מעולה, כולם הרוויחו כסף וכל אחד למד מהשני. הוא אדם עם ראייה תעשייתית מאוד עמוקה".

עובדים מתחילים לחשוש כשפימי קונה את מקום העבודה שלהם?

"תשאל בריטליקס. קלטנו שם 450 עובדים בשנה".

בריטליקס, מפתחת מערכות תוכנה לקמעונאים, פימי כפתה על בארי שקד שותפות בחברה שייסד 26 שנה קודם לכן. בתוך עשרה ימים בלבד היא ביצעה רכישה מסיבית ואגרסיבית של מניות, והגיעה לאחזקה של כ־12% מהחברה, מה שהפך אותה לבעלת המניות הגדולה בה. שקד נאלץ לצרף את פימי לגרעין השליטה והסכים לוותר על כיסא היו"ר בתמורה להבטחה שימשיך לכהן כמנכ"ל. בהמשך התחולל שוב מאבק שליטה בחברה, כשידה של פימי על העליונה, עד שהסאגה הגיעה לסיומה לפני כשנה, עם מכירת החברה ל־NCR. פימי, שרכשה את חלקה בחברה ב־58 מיליון דולר, מכרה אותו ב־135 מיליון דולר.

טוב שנגעת בריטליקס. גם בה וגם באורמת כופפת באגרסיביות את שאר בעלי המניות.

לראשונה במהלך השיחה, אפשר לראות על דוידי שהוא ממש מתרגז. "קודם כל אלה לא מקרים דומים", הוא אומר, "בריטליקס לא היה בעל שליטה, אנשים הפסידו בה הרבה כסף והיה חשש לעתידה. זו היתה חברה של אף אחד, לאחד היו 7% ולשני 4%. בזכות המהלך שעשינו החברה הפכה למובילה בעולם".

אתה נלחמת במייסד החברה.

"מי נלחם? היה הסכם בעלי מניות מסודר, שליטה משותפת שלנו ושל בארי שקד ובריאן קופר. אחר כך החברה רשמה תוצאות לא טובות, אז פרסמנו הצעת רכש שהוא היה שותף לה. יום לפני מועד הצעת הרכש היו מספיק מוכרים, ואז בארי שלח הצעת רכש מתחרה דרך קרנות פרייבט אקוויטי זרות. לא ארחיב יותר, אבל מה זה נראה לך בדיוק? לא יהיה מצב במדינת ישראל שבו קרנות זרות ישתלטו על חברה שאנחנו בעלי המניות שלה. לא נסכים לדבר כזה. כמה תביעות יש נגד פימי? אפס! אנחנו לא עוסקים בהורדות ידיים".

ומה לגבי אורמת? הברוניצקים רצו למכור מניות לשרי אריסון והכרחת אותם למכור לך. הם קיבלו הרבה אמפתיה בגללך.

"זה לא קשור אליי! אני אפילו לא מבין את השאלה. העסקה הזאת נעשתה רק כדי להשביח את החברה. כשהגענו לאורמת משפחת ברוניצקי (בעלת השליטה ומייסדת אורמת) היתה אחרי מאבק שליטה לא פשוט מול גזית גלוב (שניסתה להשתלט על החברה - ג"ח), והכניסה של פימי פתרה את כל המשוואה הזאת. כיום חיים כצמן (יו"ר גזית גלוב) מבסוט, משפחת ברוניצקי מבסוטית, בעלי המניות מבסוטים. יש שיתוף פעולה מלא. הסתכלנו על החברה הרבה לפני העסקה, נפגשנו עם הברוניצקים, ולאחר המאבק מול כצמן הסכמנו על שליטה משותפת".

הצעד של כצמן היה לגיטימי בעיניך?

"לגיטימי ודאי שכן, אבל אני לא חושב שאפשר להאשים מי מבין הצדדים בעניין. נוצר כאן כדור שלג שהתגלגל למאבק. בראייה מפוכחת אפשר היה למנוע אותו, אבל זו חוכמה בדיעבד. הגישה שלי היא להסתכל קדימה, לא לעסוק בצד הרכילותי".

השקעתם 570 מיליון שקל בחברה, יותר מכל השקעה אחרת שלכם, אבל המניה לא מתרוממת.

"זו חברה מאד מעניינת, מובילה עולמית באנרגיה הגיאותרמית, ואפשר להמשיך ולהשביח אותה. יש לחברה אסטרטגיה של התרחבות בעולם בשנתיים־שלוש הקרובות, ופוטנציאל גדול למימוש היכולות שלה. משפחת ברוניצקי הקימה מפעל לתפארת. דיתה (ברוניצקי, מנכ"לית אורמת) היא אשה חכמה ומנכ"לית טובה מאוד".

לא מדגדג לך להקים בעצמך מפעל כזה מאפס, משהו כמו אורמת, נניח?

"הקמתי משהו מאפס, משהו גדול שאני מאוד אוהב. פימי הביאה לארץ את הפרייבט אקוויטי. בחלק מהחברות שקנינו, אם לא היינו קונים לא היתה היום חברה והעובדים היו נשארים בלי מקום עבודה. מפעלים כמו תדיר־גן וסולבר היו צריכים לשקם את כל מערכות היחסים שלהם - מול לקוחות, בנקים, שוק ההון. זו עבודה מאפס".

תחנה רביעית: גבעון

"לא לרוץ אחרי האקזיט"

הפריסה הגיאוגרפית של המפעלים בפריפריה וההתמקדות של פימי בהשקעות בתעשייה ישראלית מונעות מתוך ציונות אמיתית, טוען דוידי, ומהווים נדבך מרכזי בהווייתה. "אני מאוד אוהב את התעשייה בישראל", הוא אומר, "גם את המנהלים וגם את העובדים. אנחנו מתכוונים להשקיע 200–250 מיליון דולר בכל שנה, ובינתיים עומדים בקצב. לא נצא לחו"ל, פה זה המגרש הביתי שלנו".

ב־2008 השקעתם בחברה זרה, אדפטרון טכנולוג'י. זו היתה הפעם היחידה. מה קרה עם ההשקעה?

"מכרנו חלק ממנה. ב־2006 בנינו תוכנית מסודרת להשקעות ישירות בחו"ל, בהיקף של 5%–10% מהקרן, אבל ההערכות שלנו הן שכרגע אין לזה מקום. האפשרויות שיש כרגע בישראל מספיקות לנו. תמיד נעדיף לעשות עסקה בפתח תקווה מאשר בבוסטון".

אתה חושב שיש אובר־רגולציה בישראל?

"בגלל אופי הפעילות שלהן, על החברות של פימי לא חלה רגולציית יתר. הן לא קשורות לממשלה או לרגולציה פיננסית. אני לא יודע אם הביקורת שמותחים גופים פיננסיים כלפי הרגולציה בישראל צודקת או לא. אני מודע לטענות שהרגולציה עוצרת את הפעילות, אבל אני חושב שהיא לא המחסום העיקרי".

הבורסה מתייבשת. אתה, שחלק מהאקזיטים שלך נעשים דרכה, עלול להיפגע.

"אני חושב שתיקון 16 (שחייב את החברות הציבוריות לאשר את שכר המנכ"ל באסיפת בעלי מניות, כאשר מי שצריך לתת את האישור הוא בעלי מניות המיעוט) ותיקון 20 (שחייב את החברות הציבוריות לפרסם את מדיניות התגמול שלהן), אם לא יסטו מהכיוון, הם תיקונים טובים מאוד. צריך לייצר שקיפות בחברות ציבוריות לגבי השכר. מה שמטריד אותי אלו דווקא התגובות בשוק הישראלי לתיקון 20. במקום להגביל את השכר ולעשות פרמטרים מדידים, מתחילים לראות שוב תחרות של מי ישתכר יותר".

שכר המנהלים בארץ מוגזם?

"צריכה להיות קורלציה בין ההצלחה של המנהלים, התקבול של בעלי המניות והשכר של העובדים. כל עוד המתאם בין שלושתם הגיוני, הכל בסדר. שכר גבוה בחברה גרועה זה לא הגיוני; שכר גבוה למנהלים בלי פיצוי סביר לעובדים זה לא הגיוני. בחברות של פימי יש עשרות אלפי עובדים ואין התאגדויות או שביתות, כך שנראה שאנחנו פועלים בהגינות".

מי מנהל טוב בעיניך?

"יש אנשים שעל פני שנים למדתי להעריך. אני לא אוהב לחלק ציונים, אבל אהבתי מאוד את העבודה של אבי נאור בריטליקס".

מה משותף לכל החברות והמנהלים שלכם?

"תוכניות אסטרטגיות מוגדרות וצניעות. המנהלים אצלנו באים לעבוד, זה חלק מהדנ"א שפימי מנחילה לחברות. כל מודל פרישת הבונוס לאורך זמן, שנכנס עכשיו לחוק, קיים אצלנו כבר שנים. לפני שמנהל מקבל בונוס הוא צריך להראות רווחיות על פני זמן, לא רק בשנה אחת. יש לנו ידע שלא קיים אצל הרבה גופים בארץ, ובגללו אנשים רוצים להיות שותפים שלנו. אנשים מוכנים לשלם מחיר כי הם יודעים שאיתנו הם יגיעו למקומות יותר גבוהים".

המנהל הבא שפגשנו, רונן גבעון, ממחיש את האמירה של דוידי. הוא בנו של מייסד חברת גבעון, קיבוצניק לשעבר מרביבים, שב־1970 החליט להקים עסק לעיבוד שבבים. כיום הוא מוכר לחברות תעופה כמו בואינג, שעבורה גבעון מייצרת חלקים למטוס הקרב F-15 וגם לבואינג 787 החדש, הדרימליינר, שהתגלה כמטוס בעייתי שסובל מקרקועים חוזרים ונשנים. ב־2008 רכשה פימי 55% מגבעון תמורת 70 מיליון שקל, ואילו משפחת גבעון ממשיכה להחזיק ב־45% הנותרים.

"כשהם נכנסו לחברה היו כאן שלוש מכונות", מספר גבעון, "היינו צריכים השקעה כדי להתמודד במכרז ה־787". כיום החברה הקטנה ממפרץ חיפה מעסיקה 250 עובדים.

מתי חברה מוכנה לאקזיט?

"אני לא חושב שנכון לרוץ אחרי האקזיט", אומר דוידי, "אתה בונה חברות יציבות וטובות, וב־98% מהמקרים אנשים באים אליך".

אומרים שאתה לא מתעניין בחברות אחרי האקזיט.

"זה לא נכון, אני יכול לומר לך מה קורה עם כל אחת מהן. ריטליקס, למשל, עושה היום דברים מדהימים".

טוענים שחרף כל הדיבורים על ציונות, היעד שלכם בסופו של דבר הוא מספרים.

"אנחנו לא מתחברים לאמירה הזאת. אני לא אוהב את הביטוי 'לעשות סיבוב'. אתה מקים חברה עם אסטרטגיה, תשתיות, ניהול סיכונים, הכל יחד מייצר תוצאות, שהן נגזרת של זה, כי חברות הן מדידות. ההצלחה שלנו היא בהשבחת חברה, לא אם הרווח התפעולי גדל פי ארבעה או פי 40. כשאני שומע שאני 'קונה בזול ומוכר ביוקר' זה מעלה לי את הסעיף".

תחנה חמישית: הטעויות

"כל יום עושים טעויות"

דמי הניהול שגובה קרן פימי מגיעים לכ־20 מיליון דולר בשנה. קרנות השקעה גדולות בעולם, כמו בלקסטון, נוהגות להנפיק עצמן בבורסה, אבל נדמה שלדוידי זה לא יקרה בקרוב.

קיבלתם הצעות להנפיק לפי שווי של 400 מיליון דולר.

"קיבלתי הצעות להנפיק והצעות ממשקיעים אסטרטגיים לקנות שותפות בפימי, אבל אני לא מכניס אף אחד. אנחנו רוצים לשמור על הפרטיות שלנו, לא רוצים משקיעים חיצוניים. בעתיד פימי תהיה שווה יותר מהסכום שאמרת".

עשיתם טעויות שאתה מצטער עליהן?

"איש לא חף מטעויות, והנחישות לתקן היא שחשובה. טעות מבחינתי היא כשאתה לא מחזיר את ההשקעה, או מוכר בהפסד, ויש אולי שלוש וחצי חברות שמכרנו בהפסד. בלי קופר הפסדנו 6 מיליון דולר (פימי השקיעה בחברה 50 מיליון שקל - ג"ח), בלידקום הפסדנו 2 מיליון דולר (על השקעה של 30 מיליון שקל - ג"ח), ובבגיר כבר לא נרוויח. אומרים לי שהפסדנו באורמת, אבל בינתיים זה על הנייר ועוד ניפגש בעתיד".

למה לא קניתם את נטפים?

"כמו כל עסקה במשק גם זו הובאה בפנינו, והערכנו שהמחיר לא מתאים לנו. זה לא אומר שצדקנו".

בגילת הצלחת לאסוף 18%, ועצרת. קרן יורק היא בעלת המניות הגדולה בחברה, עם 19%. יש שם מאבק סמוי?

"אין אפילו צל צלו של מאבק מול יורק ושיתוף הפעולה בינינו מצוין. אבל מבחינה אסטרטגית, לא יהיה מופרך לומר שפימי עשויה להגדיל אחזקות, ואם לא - לא הגיוני שנישאר".

אתה לא נכנס להסדרי החוב, אף שיש שם הזדמנויות לא רעות.

"אי.די.בי, למשל, לא מתאימה לפרופיל של פימי. כלל ביטוח חברה מצוינת, אבל אנחנו לא עוסקים בפיננסים. שופרסל וסלקום עובדות היטב, אבל אין לנו במה לעזור להן. יש שני דברים שאנחנו מסתכלים עליהם: אם לחברה יש פוטנציאל ומנועי צמיחה או נקודות כשל שאפשר לתקן, והיכולת של פימי לעזור לה. אם תהיה על המדף חברה במחיר הזדמנות, אבל כזו שלא נדע מה לעשות איתה - לא ניקח אותה".

בעיצומו של גל הסדרי החוב, איך לדעתך צריך להתייחס לנושא?

"גם חברות וגם אנשים צריכים לעשות מאמצים גדולים להחזיר חובות, אבל מה לעשות, יש גם כישלונות. לא צריך לתלות בכיכר העיר או לנהוג באלימות מול האנשים שמעדו. חלק מההסדרים שאני רואה מלווים במעבר לפסים אישיים ובהתנהגויות קיצוניות. צריך לזכור שחלק מהמנהלים שנקלעו להסדרים האלה הפסידו חלק ניכר מכספם, אם לא את כולו".

מה דעתך על נוחי דנקנר?

"הוא חבר שלי ואני מאחל לו רק טוב. לא אגיב מעבר לכך".

הופתעת מגל הנפילות של הטייקונים?

"אל תשתמש במילה הזאת, אני לא אוהב אותה. אלו חברות שלקחו על עצמן חוב גדול משהיו יכולות להחזיר".

אתה עצמך לא חושש מנפילה?

"כל עוד אתה פועל בצורה שקולה ולוקח סיכונים מחושבים, אתה עדיין עלול להיכשל, אבל לפחות עשית את המיטב כדי להימנע מכך. מה שמניע את החברות שלנו זה הרצון להשתפר, לא הפחד מכישלון. פחד כזה עלול לשתק, אם זה היה כך לא היינו קונים אף חברה".