דורית סלינגר שוקלת להקל את מגבלת דמי הניהול בקרנות חו"ל

האם הממונה על הביטוח דורית סלינגר מרככת עמדות? במסגרת חקיקה שמובילה סלינגר, היא מבקשת להגביל ל־0.15% את שיעור דמי הניהול הנוספים שיכולים גופי פנסיה לגלגל אל החוסכים (מעבר לדמי הניהול השוטפים) — עבור השקעת כספי הפנסיה על ידי מנהלים חיצוניים במקרה של השקעה בחו"ל.  

אך כעת ל"כלכליסט" נודע כי סלינגר לא תתעקש על מגבלת ה־0.15%, וכי היא ציינה בשיחות סגורות עם מנהלי גופי הפנסיה כי אינה שוללת את העלאת רף המגבלה. סלינגר ביקשה לקבל מהגופים נתונים מדויקים לגבי היקף דמי הניהול הנוספים שהם גובים כיום, כדי לבחון את המרחק של שיעור דמי הניהול מהמגבלה.

של מי הכסף?

אך כעת עולה גם מחלוקת נוספת. מעבר להתנגדות הגורפת של גופי הפנסיה למהלך בטענה כי הוא יגרום להם שלא להשקיע את הכספים באמצעות מנהלים מומחים ובכך תיפגע איכות ההשקעות, קיימת מחלוקת נוספת שנוגעת לקרנות השקעה. כיום מגלגלים גופי הפנסיה אל החוסכים בעת רכישת קרן פרייבט אקוויטי (דוגמת פימי, מרקסטון ואייפקס) או קרן גידור, את דמי הניהול השוטפים שגובה הקרן (שעומדים בדרך כלל על 2% מהנכסים) וכן את כל ההוצאות הנלוות לרכישת הקרן, ובהן הוצאות הייעוץ המשפטי ופעילות רואי החשבון.

אלא שבין גופי הפנסיה שוררת עמימות לגבי השאלה האם "דמי ההצלחה" צריכים להיכלל בהגדרת ההוצאות הנוספות שיחושבו לצורך מגבלת ה־0.15%. גופי הפנסיה טוענים כי דמי ההצלחה אינם בגדר "עלות ניהול חיצונית", אלא כסף שמלכתחילה שייך למנהלי הקרן (אם הם מצליחים לייצר תשואה חיובית) ולא לעמיתים, ולכן סעיף זה לא צריך להיות חלק מהמכסה שמציבה סלינגר.

צילום: אוראל כהן

לעומת זאת, באגף שוק ההון סבורים כי דמי ההצלחה הם מרכיב נוסף בדמי הניהול שצריך להיכלל במגבלת כפל דמי הניהול. לטענת איגוד חברות הביטוח, המייצג את האינטרסים של חברות הביטוח בסוגיה, המשמעות של הכללת דמי ההצלחה במגבלה היא שגופי הפנסיה לא ישקיעו בקרנות ההשקעה הללו בגלל העלות הגבוהה שלהן, מה שיפגע הן בחוסכים — בגלל התשואות הגבוהות שנוטות קרנות אלו להשיג — והן במשק הישראלי — מאחר שקרנות אלו (בעיקר ישראליות) משקיעות בחברות צומחות בישראל.

מבדיקת "כלכליסט" של עלות דמי הניהול הנוספים שהושתה על החוסכים בשנת 2012 עולה כי ביחס לתיק ביטוחי המנהלים של שלוש חברות הביטוח הגדולות — הראל, כלל ביטוח ומגדל — כולן עוקפות את המגבלה של ה־0.15%. מגדל "מובילה" עם דמי ניהול שנתיים נוספים של 0.37%.

נכון לסוף המחצית הראשונה של 2013, עמד שיעור ההוצאות של ביטוחי המנהלים של מגדל על כ־0.2% מכלל הנכסים, כשעיקר ההוצאה היתה לקרנות השקעה — כ־50 מיליון שקל במחצית הראשונה של השנה, ולקרנות נאמנות זרות — כ־46 מיליון שקל. במונחים שנתיים מספרים אלו יכולים להכפיל את עצמם.

גופי הפנסיה טוענים עוד כי יש להסתכל על השקעה בקרן השקעה בדיוק כמו השקעה במניה של חברת אחזקה הנסחרת בבורסה, דוגמת אי.די.בי שמנהליה משקיעים בחברות שונות במשק וגובים עבור עבודתם שכר.

מי ישלם עבור תביעות?

סוגיה נוספת שנמצאת במחלוקת בין האגף ובין גופי הפנסיה נוגעת למי יספוג את העלות עבור הגשת תביעות הקשורות להשקעות שביצע מנהל ההשקעות של כספי הפנסיה. באגף בוחנים להחיל את עלות הגשת התביעה (כולל שכר טרחה של עורכי הדין) על הגוף הפנסיוני.

גופי הפנסיה טוענים מנגד כי המשמעות תהיה שבמקום לדאוג לטובת החוסכים ולהגיש תביעות כנגד חברות שפגעו בחובות האמון שלהם למשקיעים, הם ידאגו לחסוך כסף ויחשבו פעמיים לפני שיגישו תביעה או יבחרו בעורכי דין פחות טובים כי הם יותר זולים.

באגף שוק ההון, לעומת זאת, טוענים כי על הגוף הפנסיוני להגיש תביעה נגד חברות וגופים שבהם השקיע הגוף הפנסיוני ושכשלו בתפקידם, מכוח חובת האמון שלהם לעמיתים. לרוב, בעת פתיחת הליכים משפטיים נגד חברות ציבוריות — למשל בכל הנוגע להסדרי חוב — מי שסופג את העלות המשפטית הן החברות עצמן.

לעומת זאת, האגף אמור לעודד את גופי הפנסיה להגיש תביעות גם ביחס להשקעות לא סחירות — דוגמת הפרת חוזה של חברה פרטית שקיבלה הלוואה מגוף פנסיה או הגשת תביעה נגד דירקטורים ומנהלים של חברות שהפרו את חובות האמון שלהם.

דמי ניהול (אילוסטרציה) צילום: בלומברג