גם בחו"ל בוחנים שוב את נושא הניהול החיצוני

מנהלי גופי הפנסיה, הזועמים על המהלך של הממונה על שוק ההון דורית סלינגר, מגבשים בימים אלו ניתוחים על השווקים בחו"ל, שלפיהם קרנות הפנסיה הגדולות בשווקים המערביים משקיעות יותר מ־50% מנכסיהן מחוץ לארץ המוצא, בעיקר דרך מנהלים חיצוניים. לפי נתונים אלו, ישראל נמצאת הרחק מאחור הן ביחס לחשיפה לחו"ל והן ביחס להשקעה אצל מנהלים חיצוניים (רק 10% מתיקי הפנסיה בישראל מושקעים אצל מנהלים חיצוניים).

עם זאת, מאמר שהתפרסם באתר top100funds ב־2011 חושף כי ההתחבטות בשאלת הניהול החיצוני מול הפנימי מעסיקה גם את מנהלי קרנות הפנסיה הגדולות בעולם, שדווקא נוטים לפעול במגמה הפוכה — להחזיר את ניהול ההשקעות לתוך הבית. המאמר מציין כי בקרן הפנסיה של ניו ג'רזי (NJDOI), המנהלת נכסים בהיקף של 70 מיליארד דולר, מעריכים כי הצליחו להוריד את הוצאות הניהול החיצוני שלהם ב־40 מיליון דולר בשנה בזכות ניהול פנימי. במאמר מתייחסים לעובדה שניהול תקציב השקעות צריך להביא בחשבון כמובן גם עלויות של מחקר, נסיעות ותשלום למנהלים הפנימיים, כך שגופי הפנסיה יצטרכו להשקיע יותר משאבים בתוך הבית.

"יש לנו מספיק מומחים"

המאמר התמקד בקרנות פנסיה ציבוריות — כלומר כאלו שלא פועלות למטרות רווח כך שאין להן שום אינטרס כלכלי למעט השגת תשואה גבוהה לחוסכים שלהם. כשהדבר נוגע לגופי פנסיה בישראל — שפועלים למטרות רווח — הסוגיה יותר מורכבת מאחר שכל הוצאה שתחזק את מחלקת ההשקעות תצא מהכיס של אותן חברות, בעוד הניהול החיצוני משולם כעת מכספי החוסך. לכן נוצר ניגוד עניינים מובנה שמעודד את קרנות הפנסיה הישראליות להעדיף ניהול חיצוני.

הדובר של קרן הפנסיה של ניו ג'רזי ציין כי "המנהלים שלנו שמו לב שהצורך ברכישת ניהול חיצוני פחת משמעותית. יש מספיק מומחים בתוך הבית שיכולים לאפשר לקרנות הפנסיה לא להוציא כלל או להוציא פחות על שירותי ניהול חיצוני". כמובן שמדובר בקרנות פנסיה ענקיות עם משאבים גדולים, מה שלא בהכרח ניתן לומר על קרנות הפנסיה בישראל.

המאמר מציין כי מנתונים של חברת Pension fund data exchange עולה כי שני שלישים מהקרנות מנהלות לפחות 70% מההשקעות שלהן במניות בארה"ב בתוך הבית, בעוד בהשקעות במניות מחוץ לארה"ב רוב הקרנות מעדיפות ניהול חיצוני — בדומה למצב בישראל. קרן הפנסיה של ניו ג'רזי היא הקרן היחידה שמנהלת את כל ההשקעות שלה בתוך הבית (אם כי קרנות גדולות אחרות מנהלות חלק מהכספים שלהן בניהול פנימי), והתשואה שהעניקה לחוסכים שלה בשנה הפיסקלית שהסתיימה ביוני 2013 עמדה על 11.8%. לעומתה, קרן הפנסיה של מדינת וושינגטון (WSIB) המנהלת 79.4 מיליארד דולר ושמשתמשת בניהול חיצוני להשקעותיה הן בארה"ב והן בחו"ל עשתה תשואה של 12.4% באותה שנה. אמנם מדובר בתשואה מעט גבוהה יותר, אך המאמר מציין כי אין נתונים אם התשואה הושגה לפני או אחרי הוצאות.

המנהלים החיצוניים אכזבו

טרי מילר, סמנכ"ל התפעול של חברת CEM Benchmarking המספקת שירותי השוואה לביצועי הקרנות לעומת מדדי הייחוס וכן השוואת עלויות של שימוש במוצרי השקעה שונים, אמר במאמר כי "אין שום הבדל בין ניהול חיצוני ופנימי, חוץ מהעלויות שלו". עוד הוא הוסיף: "תמיד יהיו מנהלים בודדים פה ושם שהם בעלי יכולת ייחודית להכות את ביצועי השוק, אבל בממוצע, אין באמת הבדל".

מעניין כי גם קרן הפנסיה הגדולה בארה"ב, קלפרס, שמנהלת נכסים בהיקף של 230 מיליארד דולר, מנהלת יותר מ־50% מהשקעותה (גם בארה"ב וגם מחוצה לה) בתוך הבית, והיא נעה יותר ויותר לכיוון ניהול פנימי, בעיקר בתחום המניות הגלובליות. קלארק מקינלי, הדובר של קלפרס, ציין כי "אנחנו מסיטים יותר כסף לניהול פנימי בגלל שגילינו שמנהלים חיצוניים נתנו לנו פעמים רבות בטא (ביצועי חסר לעומת מדד הייחוס — ר"ב) ולא אלפא (ביצועי יתר — ר"ב), ובכל זאת שילמנו להם דמי ניהול".