אורנשטיין קבע: לא לפרסם את מבנה האחזקות של בן־משה
בניגוד להצהרות עבר, ביקש בן־משה למנוע פרסום חלקים נרחבים מהדו"ח המפרט את מקורות ההון שלו בנימוק של פגיעה מסחרית ומידע רגיש
שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין החליט שלא לפרסם בשלב זה את דו"ח הבדיקה שהוגש לו לגבי מבנה האחזקות של הרוכשים של אי.די.בי, מוטי בן־משה ואדוארדו אלשטיין, בחברות שלהם.
הדו"ח הוכן לבקשת השופט עצמו כדי לקבל תמונה מלאה על מקורות ההון של אלשטיין ובעיקר של בן־משה, שהצהיר בבית המשפט כי הוא הבעלים היחיד של קבוצת אקסטרה. את הדו"ח הכינו המשקיף חגי אולמן, הכנ"ר ורשות ני"ע.
"לא נועד להיות פומבי"
בן־משה הצהיר בעבר כי אין מבחינתו מניעה לפרסם את הדו"ח, ובלבד שתינתן לו זכות וטו על סעיפים העלולים לפגוע מסחרית בקבוצת אקסטרה. התגובה הראשונה שלו ושל אלשטיין לבית המשפט, ב־4 בינואר, הוגשה יממה לפני פרסום החלטת השופט לאשר את העברת השליטה ולאחר שקרא את הדו"ח.
השניים טענו כי "למיטב הבנת הקבוצה, הדו"ח לא אמור לכלול פרטים חסויים על אודותיה ולא אמור לכלול מידע סודי שנמסר לבודקים, ולכן איננה רואה מניעה לפרסום הדו"ח ובלבד שיינתן לקבוצה לעיין בו ולוודא כי לא נכללים בו סודות מסחריים או מידע פרטי אחר".
אולם, לאחר שקיבלה לעיונה את הדו"ח, ציינה הקבוצה בתגובה רשמית לבית המשפט כי היא מתנגדת לפרסום חלקים נרחבים ממנו: עמודים 46–47, 14–15, 23, סעיפים 109–130, וכן הנספחים 4, 6–9, 10, 12, 15–18.
בכתב התגובה טענה הקבוצה כי "הדו"ח מקיף הרבה יותר ממה שהורה בית המשפט, אבל הקבוצה לא תתנגד לפרסומו ובתנאי שחלקים ממנו, הכוללים תיאור של מידע פרטי או רגיש שמסרה הקבוצה לצוות הבדיקה - ישארו חסויים".
"צוות הבדיקה לא מצא ולו ממצא יחיד שיסתור את מצגי הקבוצה", נכתב בתגובה, "נמצא כי אלשטיין הוא בעל השליטה בדולפין ובן־משה באקסטרה. המידע שנמסר לא נועד להיות פומבי, אלא נועד לבדיקה רגולטורית שבית המשפט הורה על ביצועה, וברי כי המידע צריך להישאר חסוי".
מה מבקשים שלא לחשוף?
למה נוגעים הנתונים שמבקשת הקבוצה לא לפרסם? מידע לגבי הכנסות, רווחים ויתרונות של קבוצת אקסטרה; מבנה הבעלות המלא בקבוצה, לרבות "שמות ומיקום הגופים והמעורבים השונים"; עותק ממכתב הבנקים שעמם היא פועלת; דו"ח כספי מתורגם לאנגלית של אקסטרה אנרג'י ונתונים כספיים נוספים שלה שהרגולציה הגרמנית איננה מחייבת לפרסם. כמו כן ישנו דו"ח כספי של אקסטרה הולדינג שהנימוק נגד פרסומו הוא צנעת הפרט.