תורת הפערים על פי אסם ודלק רכב

מדיניות השכר שפרסמה אסם בספטמבר האחרון קבעה כי פערי השכר בין המנכ"ל איציק צאיג לבין העובד הממוצע בקבוצה יעמדו על פי 31. הדו"חות הכספיים לסיכום 2013 אמנם מעידים כי עלות שכרו של צאיג היתה כ־5.2 מיליון שקל - פי 31 מעלות השכר הממוצעת בחברה - אך סכום זה אינו כולל תוספות לשכרו, שמקפיצות את הפער משמעותית לפי 43.

נוסף לעלות השכר שציינה החברה שבשליטת נסטלה, צאיג קיבל מהחברה מענק של 540 אלף שקל על הוצאות המעבר שלו מניו זילנד לישראל ב־2012. כמו כן, הזינוק שרשמה מניית אסם בשנה שעברה (33.7%+) הקפיץ את שווי האופציות שהחברה העניקה בעבר לכל בכיריה, ותרם לעלות שכרו של צאיג עוד כ־1.5 מיליון שקל. בשורה התחתונה, עלות השכר של צאיג ב־2013 עמדה על כ־7.3 מיליון שקל.

רק לפני שלוש שנים, בעקבות המחאה החברתית שהכריחה גם את אסם להוריד מחירים, הודיע מנכ"ל החברה דאז גזי קפלן בכנס "כלכליסט" כי הוא יקפיא ב־2012 את תוספות השכר לבכירים (עדכון אוטומטי שעיקרו הצמדת שכר המנהלים למדד), ויעביר את הכסף לעובדים הזוטרים. "מי שנגד הקפאת שכר הבכירים לא ראוי לעבוד באסם", אמר קפלן.

הקפאת השכר אמנם יושמה ב־2012, אך לא המשיכה לשנה נוספת. כמו כן, הקריאה של קפלן לחברות נוספות להצטרף למהלך נותרה ללא מענה, ואסם נותרה היחידה שביצעה מהלך כזה.

לפי אסם, פערי השכר בכלל במגמת ירידה

במבחן התוצאה התוכנית מרחיקת הלכת של קפלן לא הצליחה לצמצם את הפערים בחברה. לפי חישוב "כלכליסט", ב־2011 פער השכר בחברה עמד על פי 24, ב־2012 הוא עלה לפי 27, וב־2013, כאמור, הוא כבר עמדו על פי 43.

באסם דחו את החישוב הזה וטענו כי ב־2012 עמד פער השכר בחברה על פי 33–34. זאת משום שצאיג לא כיהן כמנכ"ל בינואר־מרץ 2012, ולכן עלות שכרו השנתית היתה נמוכה בכ־30% באותה שנה. ובהתחשב בכך שלפי אסם פער השכר ב־2013 עמד על פי 31, הרי שהוא נמצא במגמת ירידה. עם זאת, כאמור, הבעיה המרכזית בטענה של אסם, היא שהחברה לא משקללת את עליית שווי האופציות של צאיג ב־2013, שמקפיצה את עלות שכרו.

הצמיחה בפערי השכר לא פסחה על היו"ר דן פרופר. פרופר נהנה ב־2013 מעלות שכר של 3.7 מיליון שקל (כולה במזומן, ללא אופציות חסומות למימוש כמו שאר הבכירים) - פער של פי 22 לעומת עובד ממוצע בחברה, לעומת פער של פי 17 ב־2012. השינוי הגדול בעלות שכרו נבע מבונוס בגובה 1.1 מיליון שקל שקיבל השנה, לעומת 293 אלף שקל ב־2012.

נוסחת הבונוס של פרופר מותנית בביצועים מוגדרים, אבל באורח הייחודי לפרופר - הוא אינו תלוי בביצועים שלו עצמו. בהסכם ההעסקה שלו מ־1992 הוגדרו 40 מנהלים בחברה כקבוצת יחס: אם הם מקבלים העלאה, גם פרופר מקבל, ואם שישה מתוכם מקבלים בונוס, גם פרופר מקבל.

לעומת פרופר, הבונוס של צאיג דווקא נמדד לפי שורה של יעדים קשיחים - 40% מהבונוס תלוי בעלייה במכירות (בנטרול רכישות ופעילויות חדשות), 40% נוספים נגזרים מיעד הרווחיות התפעולית (רווח תפעולי כאחוז ממכירות), 10% מיעד תזרים המזומנים לחברה כולה, ו־10% הנותרים מיעד נתח השוק. עם זאת, לאור המענק הנוסף שצאיג קיבל על המעבר לישראל ועליית שווי האופציות שלו, משקל המענק של צאיג מעלות השכר הכוללת שלו עומד על 13.3% בלבד.

הצמיחה במכירות החברה בשפל של 11 שנה

ב־2013 קטנה מצבת העובדים של אסם ב־2%, כתוצאה משינוי המבנה הארגוני של החברה שכלל גם איחוד חטיבות החטיפים, דגני הבוקר והמאפה והמשקאות לחטיבה אחת. במסגרת ההתייעלות צומצמו 111 עובדי ייצור (ירידה של 4.6% לעומת 2012) ו־37 עובדי מטה (ירידה של 8.5% לעומת 2012). מנגד, מצבת עובדי המכירה, השיווק, ההפצה והלוגיסטיקה גדלה ב־49 עובדים (צמיחה של 2.5% לעומת 2012). עלות השכר הממוצעת בחברה (בקיזוז חמשת מקבלי השכר הגבוה) עלתה ב־6.8% ב־2013 ועמדה על 14,216 שקל לעובד. זאת בעיקר בשל עליית שכר המינימום וההוצאות הכרוכות בפיטורי העובדים.

אסם סיימה את 2013 עם צמיחה של 2.4% במכירות ל־4.2 מיליארד שקל - שיעור הצמיחה הנמוך ביותר שלה מאז 2002 (אז נרשמה ירידה של 2.7% במכירותיה), שרובו נזקף לזכות כניסתה לשוק המשקאות עם משקה נסטי החדש שהושק באוקטובר 2012. הרווח התפעולי עמד על 528.6 מיליון שקל - עלייה של 3.4% לעומת 2012.

גם המדד החשוב ביותר באסם - הרווחיות התפעולית - לא הראה ירידה. החברה רשמה רווחיות תפעולית (לפני הכנסות והוצאות אחרות) של 12.6%, לעומת 12.5% ב־2012.

מאסם נמסר בתגובה: "עלות שכרו האמיתית של מנכ"ל אסם ל־2013 עומדת על 5.2 מיליון שקל, ולכן אין מגמת עלייה בפערי השכר. הסכום של 7.3 מיליון שקל נובע ממצג חשבונאי המתחייב על פי חוק, אך אינו משקף מציאות. בנוסף, בהשוואה ל־2012, יש להביא בחשבון שתקופת כהונתו כמנכ"ל היתה רק תשעה חודשים. בעוד אסם נמנית עם 25 החברות הגדולות בבורסה לני"ע, שכרו של המנכ"ל בשנת 2012 נמצא במקום ה־70 לערך".

שיפור או דרדור? הפער בין שכרו של מנכ"ל אסם לשכר הממוצע בחברה גדל משמעותית ב־2013, כתוצאה ממענק חד־פעמי שצאיג קיבל על המעבר שלו מניו זילנד לישראל ומעלייה בשווי האופציות שקיבל.

הבונוס של גיל אגמון: 10 מיליון שקל. השכר: אפס

גיל אגמון, מנכ"ל ובעל השליטה ביבואנית הרכב דלק רכב, קבע בתחילת 2012 סטנדרט חדש בכל הקשור לשכר הבכירים. לפי חוזה ההעסקה שעליו חתם עם החברה הוא לא יקבל שכר כלל, אלא רק בונוס שתלוי בתוצאות הפיננסיות של החברה. כך שאם אין רווחים - אין שכר. מסיבה זו דירקטוריון החברה ויתר על הנוהג המקובל לבחון את שכרו של אגמון ביחס לבכירים אחרים בחברות הדומות בבואו לבחון את התגמול שלו - פשוט אין חוזי העסקה דומים.

הנוסחה לחישוב שכרו של אגמון תורמת גם לפערי שכר תנודתיים במיוחד בחברה. כך, ב־2012, כשאגמון קיבל בונוס שנתי (כאמור, השכר היחיד שלו) בעלות של כ־6 מיליון שקל, עמד הפער בינו לבין העובד הממוצע על פי 30. ב־2013 עלות הבונוס שלו קפצה ל־10.3 מיליון שקל, ועמה זינקו פערי השכר בחברה לפי 60.

יש לציין כי אגמון קיבל השנה 11.5 מיליון שקל בפועל, אך חלק מההפרש בין השכר שמשך לעלות שדווחה השנה, הוכר כבר בדו"חות 2012, וחלק יוכר בדו"חות 2014. זאת בשל המענק התלת־שנתי שלו הוא זכאי.

חוזה ללא פנסיה ופיצויים

נוסחת הבונוס של אגמון קובעת כי אם הרווח השנתי של החברה לפני מס יירד מתחת ל־150 מיליון שקל - הוא לא יקבל שכר כלל. מעל הרף הזה אגמון יתחיל לצבור 2% מהרווח לפני מס, כאשר אם בשנים 2012–2014 יצטבר לחברה רווח לפני מס של יותר מ־1.2 מיליארד שקל הוא יקבל עוד 1% מהסכומים הנוספים.

מכירות החברה אמנם ירדו ב־2013 ב־15.5% ל־3.5 מיליארד שקל, אך הרווח הנקי שלה המריא ב־77% לעומת 2012, ועמד על 541.4 מיליון שקל בזכות ירידת הין היפני. זאת משום שמרבית רכישות הרכבים של החברה הם מתוצרת יפן.

ההסכם של אגמון תקף לשלוש שנים, ומגביל את סך המענקים שלו ל־24 מיליון שקל. רווחים הנובעים מהשקעה במניות או מפעילות פיננסית שאינה קשורה לעסקי דלק רכב לא מחושבים בנוסחת הבונוס.

עוד נקבע בחוזה ההעסקה של אגמון כי הוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, הפרשות לתוכניות פנסיוניות ולקרן השתלמות. אבל גם אגמון לא עמד בפיתוי, והבטיח בחוזה ההעסקה שלו כי החברה תשלם לו הוצאות משרד "הולם", טלפון סלולרי, מחשב ורכב מקבוצה 7. כלומר, סימני המעמד על חשבון החברה נותרו במקומם, גם כשהתגמול עצמו נדיב מאוד.

אגמון נהנה גם מדיבידנדים

אגמון, כאמור, הוא גם בעל השליטה בדלק רכב ומחזיק ב־37.5% ממניות החברה, כך שהוא נהנה גם מהדיבידנדים שהחברה מחלקת. בשנתיים האחרונות דלק רכב חילקה 633 מיליון שקל כדיבידנדים, מתוכם 237.4 מיליון שקל לאגמון — כמעט פי 10 מתקרת השכר בחוזה ההעסקה התלת־שנתי שלו.

הצד השני של פערי השכר בדלק רכב הם העובדים הזוטרים, שעלות השכר הממוצעת בחברה ירדה ב־14.2% ב־2013 ל־14.4 אלף שקל בחודש, לפי חישוב "כלכליסט". זאת כנראה בשל גיוס של עובדים זוטרים בשכר נמוך, בעיקר בתחום המוסכים, השירות והחלפים בחברה — שמשכו את הממוצע למטה. מצבת העובדים של החברה עמדה בסוף 2013 על 343, עלייה של 5.2% לעומת 2012.

שיפור או דרדור? הפער בין עלות שכר המנכ"ל לעלות השכר הממוצעת בחברה הוכפל ב־2013. זאת בשל השיפור בביצועי החברה שהקפיץ את הבונוס למנכ"ל, ובשל גיוס של עובדים חדשים בשכר נמוך.