התעשיינים מאיימים בעזיבה, אך הדו"חות מראים עלייה בהעסקה

בשנת 2013 יצאה מהתאחדות התעשיינים מנגינה קבועה: שני גורמים עיקריים מונעים מהתעשייה הישראלית התאוששות. הגורמים האלה הם העלויות המאמירות בתשומות (כמו חשמל, מים, ארנונה ושכר המינימום) וחוסר הוודאות הרגולטורית במציאות שבה כל שר חדש ממהר להטביע רפורמה על שמו. אותן רפורמות בדרך כלל מקשיחות את הדרישות ויוצרות עלויות נוספות למפעלי התעשייה. התוצאה של התהליכים האלה, הזהירו בכירי התעשייה, היא שתעשיינים רבים בוחרים להרחיב את הייצור שלהם מחוץ לישראל – דבר שמביא לאובדן משרות בשוק המקומי. 

בכיל מעסיקים יותר בחו"ל

נתוני הדו"חות הכספיים של 2013 סיפקו הזדמנות לבדוק האם הטענה הזאת נכונה לגבי חברות התעשייה הבורסאיות שדווחו על מצבות העובדים שלהם בישראל ובניכר. בדיקה של כל החברות התעשייתיות שמספקות למשקיעים את הפילוח הזה, העלתה כי טענה זאת מקבלת חיזוק מהנתונים. 15 החברות המדווחות העסיקו בישראל, נכון לסוף 2013, 19.3 אלף עובדים, ירידה של 1.8% לעומת סוף 2012. במקביל, אותן חברות העסיקו בחו"ל 61.6 אלף עובדים, עלייה של 1% לעומת 2012.

גם כאשר מוציאים מהחישוב את כיל וטבע, שתיהן חברות ענק שכל שינוי במדיניות התעסוקה שלהן יכול להטות את הכף לכאן או לכאן, מגלים כי המגמה דומה. חברות התעשייה שלא נמנות עם הענקיות דיווחו על הקטנה של 1.4% במצבת כוח האדם בישראל (ל־6,961 עובדים) ועל עלייה של 1.8% במצבת העובדים בעולם (ל־16,080 עובדים).אבל, כאשר בוחנים את הרשימה, מגלים כי מתוך 15 חברות רק חמש חברות צמצמו עובדים בישראל, ומתוך אותן חמש חברות, שלוש הן חברות טקסטיל. ארגמן, למשל, מכרה בתחילת השנה לדלתא, את רשת חנויות ההלבשה התחתונה לודזיה שהפעילה בישראל, ואת כל ייצור המוצרים שלה העבירה מישראל למפעל שלה ברומניה. כך, מצבת העובדים של החברה בישראל נחתכה ב־61.7% במהלך 2013. גם דלתא צמצמה עובדים בישראל והעבירה אותם לחו"ל, וגם בתפרון, שנדרשת להתייעלות עומק, מעבירים משרות למדינות זולות יותר.

יש לציין כי תהליך היציאה מייצור מקומי הוא תהליך מתמשך עבור חברות הטקסטיל, שהחל בשנות התשעים. מפתיע לגלות כי ההליך הזה עדיין מתקיים, וכי הייצור בחברות אלה עדיין לא עבר במלואו למדינות בעלות שכר עבודה נמוך.

כאשר מנטרלים את חברות הטקסטיל מחישוב כלל ההשפעה התעסוקתית של חברות התעשייה הבורסאיות שנכללו בבדיקה (בחישוב ללא חברות הענק כיל וטבע), מגלים כי מצבת העובדים בישראל דווקא עלתה במהלך 2013 בשיעור של 4.6% לעומת מצבת העובדים בסוף 2012. כלומר, למרות העלויות ולמרות הרגולציה, חברות התעשייה הבורסאיות בחרו להעסיק כאן יותר.

מה שמעיב על נתון זה הוא שיעור עלייה של 9.9% במספר העובדים בחו"ל, אבל עלייה זו נובעת בעיקר ממצבת העובדים של פרוטרום. במהלך השנה השלימה החברה רכישה של חברה רוסית שמעסיקה מאות עובדים והקפיצה את כוח העבודה הגלובלית שלה. כשמוציאים גם את פרוטרום ובודקים את הנתונים של תשע חברות התעשייה שנותרו, מגלים כי חברות אלה הגדילו את מספר כוח האדם בישראל בשיעור גבוה יותר לעומת מצבת כוח האדם בעולם.

טבע וכיל הן שתי חברות שנהנו מהטבות מפליגות מהמדינה, אם באמצעות מענקים לעידוד השקעות הון ואם באמצעות הטבות מס מפליגות (טבע למשל נהנתה ב־2011-2006 מהטבות מס של כ־12 מיליארד שקל, וכיל מהטבת מס של 2.2 מיליארד שקל באותן שנים). נתוני החברות מעידים על כך שטבע צמצמה כ־4% מכוח האדם הישראלי שלה — למרות ההתחייבות להקפיא את מהלך הפיטורים הגדול שיצא לדרך ב־2013. הסיבה המרכזית לכך היא היערכות החברה לפקיעת פטנטים, בעיקר על הקופקסון. במהלך 2013 נותר מספר העובדים של טבע מחוץ לישראל פחות או יותר ללא שינוי, בעלייה מינורית של 0.2%.

גם בכיל הראו הנתונים על עלייה גבוהה יותר בכוח העבודה מחוץ לישראל מאשר זו שבארץ הקודש. כיל, הסובלת כעת מסכסוך עבודה מתמשך על רקע תוכניות למיזוג מטות ומהלכים אחרים שצפויים להשאיר עשרות או מאות (תלוי את מי שואלים) מעובדי החברה בישראל ללא עבודה, העלתה את מצבת כוח האדם בישראל בשנת 2013 בשיעור של 0.8% בלבד. מספר העובדים של החברה בעולם עלתה בסוף 2013 בשיעור של 3.5% לעומת סוף 2012.

צביקה אורן צילום: עמית שעל

"האטה בקצב הצמיחה"

חשוב לציין כי קשה להסיק מ־15 חברות על כל התעשייה, שבה רוב חברות התעשייה הבורסאיות פשוט לא דיווחו על התפלגות מצבת כוח האדם שלהן. כמעט ואין נתונים רשמיים ומקיפים על התעשייה, קווי הייצור והמפעלים. בהתאחדות התעשיינים, שבראשה עומד צביקה אורן, טוענים כי ל־27% מהמפעלים הישראליים כיום יש פעילות יצרנית בחו"ל, וצופים כי המספר הזה יעלה ל־46% ב־2020. באיגוד התעשייה הקיבוצית פרסמו נתונים בעבר כי ב־2013 המפעלים הקיבוציים הגדילו ב־10% את הייצור בחו"ל.

במחקר שפרסמה התאחדות התעשיינים בפברואר האחרון היא הזהירה כי עד 2020, אם המגמות הנוכחיות יימשכו, תאבד ישראל 180 מפעלים, שמהווים 63 אלף מקומות עבודה. "יש האטה בקצב הצמיחה של התעשייה לקצב מאוד אטי מאז המשבר של 2008. בשנה האחרונה אנחנו כמעט בקיפאון. מגמה נוספת היא עלייה בשיעור המפעלים שיש להם פעילות יצרנית בחו"ל. חלקם זה למטרת התרחבות, חלקם סוגרים בארץ ופותחים בחו"ל, אבל גם אלה שעושים את זה למטרת התרחבות, בסוף יבחרו איפה יותר כדאי להם לייצר והמגמה להעברה לחו"ל יותר קלה", הזהירה אז דפנה אבירם, מנהלת אגף המחקר בהתאחדות. נתוני המחקר של ההתאחדות מבוססים על קצב סגירת המפעלים בישראל כיום מול פתיחת המפעלים החדשים, ובדקו מה יקרה אם הסגירות והפתיחות ימשיכו באותו קצב גם בשנים הבאות. היות ומדובר בתהליכים שהם בבסיסם דינמיים, קשה להאמין כי הנחת היסוד של התעשיינים תתממש בצורה מדויקת.