הצרות המשפחתיות של בעלי השליטה החדשים בטמבור

שלשום בערב הודיעה קבוצת עזריאלי כי חתמה על עסקה למכירת טמבור, חברת הצבעים הגדולה בישראל, לחברת האחזקות קוסטו, שהוצגה על ידם, בהודעתם לעיתונות לאחר הרכישה כ"חברת אחזקות תעשייתית בינלאומית שבסיסה בסינגפור". החברה הישראלית הוותיקה נמכרה תמורת 500 מיליון שקל, כאשר השלמת העסקה בכפוף למספר אישורים רגולטוריים צפויה עוד חודש וחצי.

דוד עזריאלי. עסקה ללא בדיקת נאותות צילום: אוראל כהן

אבל מי הם בעצם הרוכשים של התעשיינית הישראלית?

נראה כי קוסטו מגדירה את גבולות סינגפור באופן רחב למדי ולשיטתה המדינה מתפרסת עד לקזחסטן שנמצאת מרחק אלפי קילומטרים משם. מי שעומד בפועל מאחורי החברה הם אנשי עסקים מהרפובליקה האסייתית שהיתה בעבר חלק מברית המועצות. את פעילות החברה מנהל כיום ירקין טטישב (Yarkin Tatishev) בן ה־38, נצר למשפחה שבנתה את עצמה בתקופה הפוסט־סובייטית ובשיאה החזיקה בשליטה באחד הבנקים הגדולים במדינה בשם Turan-Alem.

התעשרו מכרייה

לצידו של טטישב שותפים בבעלות החברה גם קנט קופבאייב, טלגט טורומבאייב ודולט נורזנוב. טורומבאייב היה המנכ"ל של הבנק בזמן שהיה בבעלות משפחת טטישב ואילו קופבאייב היה מנכ"ל יצרנית האזבסט הגדולה בקזחסטן בזמן שטטישב היה נשיא החברה.

הארבעה עשו את הונם בעיסקי הכרייה בקזחסטן ואת חברת האחזקות שלהם הקימו לפני כעשור. עם ההון שצברו בכריית המחצבים של קזחסטן יצאו למסע רכישות חובק עולם שהתחנה האחרונה שלו עצרה במפעל טמבור בעכו.

אלא שהתהפוכות והאירועים בתולדות משפחת טטישב, שמלווים את אחזקתה בבנק, יכולות לפרנס ספר מתח. עד לפני עשור מי שעמד בראש עסקי המשפחה היה האח האמצעי מתוך השלושה, ירז'ן (yerzhan) טטישב, אך ב־2004 נהרג במה שמוגדר עד היום כתאונת ציד מסתורית. על פי פרסומים בעיתונות הקזאחית כדור שנפלט בטעות מרובה ציד הוביל לפגיעה ישירה בראשו של מי שהחזיק אז ב־20% ממניות הבנק שהולאם בהמשך על ידי שלטונות קזחסטן. שנתיים לפני כן היה טטישב מסובך בפרשת סחיטה שבמהלכה אף נעשה ניסיון התנקשות בחייו בעזרת בקבוק תבערה שנזרק לכיוון המרצדס בה נהג.

לאחר מותו הטרגי של האח האמצעי, החליטו שני אחיו הנותרים - ירקין שמוביל כעת את ההשקעה בטמבור, ואחיו הגדול ירלן (yerlan) - להקים קרן תרומות ואותות הצטיינות בקזחסטן. במקביל הצטרף ירקין לבנק המשפחתי בתפקיד סמנכ"ל ואילו האח הגדול תפס את מושכות הניהול. אך כאן לא מסתיימות הצרות המשפחתיות.

ב־2010 הולאם בנק TuranAlem על ידי ממשלת קזחסטן שהדיחה את מרבית ההנהלה ואחדים מהמנהלים אף נחשדו בפלילים. באפריל 2013 נעצר גם ירלן טטישב על ידי מה שמכונה "המשטרה הכלכלית" של קזחסטן בחשד לשחיתות וגניבה מהבנק ובהמשך שוחרר לביתו בתנאים מגבילים. שאלות רבות הועלו בתקשורת הקזחית עם מעצרו של ירלן, בהן גם השערה כי מדובר באמצעי הפעלת לחץ על המשפחה ובעיקר על האח הצעיר ירקין, לוותר על המניות שעוד נותרו להם בבנק, גם אם באמצעות אחזקות לא ישירות (אוף־שור). כיום מרכז ירקין את עסקי המשפחה.

קשה להתעלם משם שעובר כחוט השני בהיסטוריה של קבוצת המשקיעים הקזחית והוא: מוכתר אבליאזוב. אבליאזוב הוא אוליגרך קזחי מוכר, שאף שימש בעבר כשר התעשייה והאנרגיה של המדינה. הוא גם היה מבעלי השליטה בבנק Turan-Alem בתקופת שליטתם של משפחת טטישב. ירקין טטישב אף התחיל את דרכו המקצועית בחברת Astana holdings שהוקמה על ידי אבליאזוב. במשפט המתוקשר שהתנהל נגדו ברוסיה לפני חמש שנים ואשר בסיומו נמלט ללונדון העיד לטובתו קופבאייב. בינואר האחרון בית משפט בצרפת הורה להסגיר אותו לרוסיה שם הוא אמור לעמוד למשפט.

מחויבות לפיתוח ארוך טווח

נמחקה פעמיים ונמכרה פעמיים כך הפסיד הציבור תשואה בשיעור של 32% בשנתיים על מניית טמבור מהמחיקה הצליחה עזריאלי למכור את טמבור לפי שווי חברה של 500 מיליון שקל, המייצג תשואה של 31.6% בשנתיים או 15.8% בשנה גיל קליאן, תגובה אחת לכתבה המלאה 

ארבעה אנשי העסקים הקזחיים שעומדים מאחורי חברת קוסטו לא הגיעו לטקס החתימה של עסקת טמבור, ואת המעמד כיבדו בנוכחותם הנציג הישראלי של החברה, ניר דרנוב, וכן מנהל עיסקי החברה בצפון אמריקה וסמנכ"ל הפיתוח העיסקי שלה, דניאל קונין. דרנוב כיהן בעבר כבכיר בפרוטרום ובמכתשים אגן והוא פעיל גם בלשכת המסחר ישראל־אזרביג'אן. העסקה נסגרה ללא בדיקת נאותות ובליווי עורכי הדין שמוליק קסוטו, גיא נוף ויוני אהרונסון ממשרד קסוטו נוף.

קונין הדגיש אתמול בשיחה עם "כלכליסט" את המחויבות של הקבוצה לפיתוח ארוך טווח של עיסקי טמבור. הוא הדגיש כי החברה אינה קרן השקעות וכי היא מתכוונת להשקיע בטמבור על מנת לפתח את עסקיה תוך הסתכלות לטווח ארוך. על השותפים בחברה אמר "הם ארבעה אנשי עסקים בשנות ה־30 המאוחרות או ה־40 המוקדמות. הם אנשי עסקים מוצלחים מאוד ששומרים על פרופיל תקשורתי נמוך. זאת השקעה ראשונה שלנו בישראל, ואנחנו בתהליך התרחבות מהיר בעולם, במיוחד בויאטנאם שם היו לנו כמה עסקאות גדולות לאחרונה".

טמבור

על השאלה האם יהיה מעוניין לבצע עסקאות ורכישות נוספות בישראל אמר קונין כי "כרגע אנחנו ממוקדים בטמבור, אבל אנחנו תמיד פעילים ומחפשים הזדמנויות מעניינות. האחריות שלנו כרגע היא כלפי העובדים של טמבור, אבל בהחלט, למה לא? אנחנו שמחים להיות בישראל ותמיד שמחים לשמוע על הזדמנויות מעניינות".

הרכישה של טמבור מתאימה לתחומי הפעילות של קוסטו, שמשקיעה בחברות חומרי בנייה, כרייה, נפט וגז, נדל"ן, חשמל ואנרגיה חלופית. השקעות החברה מתפרסות גם לתחומי החקלאות, הסחר בסחורות חקלאיות, ועד לחברות תשלומים באינטרנט ורשתות חברתיות.

ממפעל קטן בחיפה למונופול

הדרך של טמבור החלה ב־1936, כמפעל קטן לצבעים בצ'ק פוסט בחיפה, שהוקם על ידי עולים חדשים מגרמניה תחת השם Haifa Varnish Works. בעלים זרים היו לחברה כבר בשנת 1959, כאשר חברת ג'נסן ניקולסון נכנסה כשותפה בחברה. טמבור הפכה לחברת הצבע הגדולה בישראל רק בשנות ה־70. באותה תקופה נרכשה על ידי קונצרן כור וביצעה בעצמה שתי רכישות של חברות מתחרות.

בשנת 2001 נרכשה טמבור על ידי גרנית הכרמל מקבוצת עזריאלי. בשנת 2006 נכנסה חברת הצבעים לראשונה לתחום הגבס באמצעות רכישה של 51% מחברת הגבס של קיבוץ גשר. טמבור העמיקה את הכניסה לתחום הגבס עם השקעה של 133 מיליון שקל במפעל גבס ענק וחדיש בעכו שנחנך במהלך שנת 2010. עד לכניסתה של טמבור לתחום לוחות הגבס נשלט התחום בישראל על ידי שחקן אחד - חברת אורבונד.

הכניסה של טמבור לתחום הגבס הורידה משמעותית את המחירים בענף, וגם הגדילה את מגוון מוצרי הגבס שהופצו בשוק. בשלב הראשון טמבור נקטה אסטרטגיה של חדירה לשוק בכל מחיר, מה ששחק את רווחיות החברה בשנים הראשונות. אלא שטמבור הצליחה להגיע כבר בשנת פעילותה הראשונה בתחום לנתח שוק של 45% משוק הגבס, ובכך לנצל בצורה טובה יותר את כושר הייצור של המפעל החדש, מה שאיפשר לה לחזור ולהרוויח ולהתחיל להחזיר את ההשקעה הגדולה.

עד היום טמבור מוגדרת כמונופול בשוק הצבע, לאחר שהוכרזה ככזו בשנת 1989. היום הגדרה זו מתייחסת לחלק יחסית מצומצם של צבעים ומוצרים של החברה. בשנת 2012 החברה ביקשה להסיר ממנה את ההגדרה כמונופול, אך רשות הגבלים עסקיים בחרה שלא לעשות כן. כמו כן, חלק ממוצרי החברה היו תחת פיקוח מחירים ממשלתי עד יולי 2010, בעיקר מוצרים המיועדים לתעשייה ולא למוצרים למשקי הבית, שוק בו לטמבור נתח הגבוה מ־50%.

בשנים האחרונות טמבור ביצעה מספר מהלכים לריענון המותג הוותיק: היא נכנסה לפעילות בדיגיטל, לרבות פיתוח אפליקצות ייעודיות לחברה, פתחה את בית טמבור שהפך למוקד להצגת החדשנות של החברה, וכן קטפה מספר פרסים - לרבות פרס Effie בתחום השיווק והפרסום בשנת 2009 - ופרסים בתחרות קקטוס הזהב של עולם הפרסום בשנת 2011.

החוזקות של טמבור מתנקזות כולן לעצם היותה חברה תעשייתית טובה. בחברה אין נדל"ן שאפשר לממש כדי לגזור קופון מהיר, וגם לא ועד עובדים כוחני שאפשר לשבור על מנת להוביל התייעלות (אגב, קבוצת עזריאלי עשתה שימוש בקרקעות שהיו בבעלות טמבור, והקימה על קרקעות שהיו בבעלות החברה קניונים בקרית אתא ובעכו). החברה כבר היום מנוהלת בצורה יעילה, והכניסה שלה לתחומי פעילות חדשים בצורה מוצלחת - כמו תחום הגבס - מצביעים על היכולת שלה לפעול בשוק התעשייתי ואף להתרחב בו ובהצלחה.

ללא ידע ייחודי או פטנטים

אחת האפשרויות שעומדות בפני הרוכשים לאחר השלמת העסקה היא לקחת את הידע והיכולת של טמבור וליישם אותם במדינות אחרות באמצעות הקמת מפעלי טמבור בעוד מקומות בעולם. לטמבור אין ידע ייחודי או פטנטים טכנולוגיים, אבל יש לה את היכולת לבנות מפעלי צבע שעובדים ביעילות גבוהה.

מי שחתום על הצלחה של טמבור בשנים האחרונות הוא מנכ"ל החברה מאז 2008, מיכאל דיין. אחת השאלות הגדולות כרגע היא האם דיין יישאר בחברה או שמא יבחר בעצמו, או שהבעלים החדשים יבחרו עבורו, לסיים את הקדנציה עם השלמת הרכישה.