הבורסה: מאז 1999 - השקעה במניות קטנות משתלמת יותר ממניות גדולות
לפי מחלקת המחקר של הבורסה, להשקעה במניות הכלולות במדד היתר, יתרון בטווח הבינוני והארוך עם תשואה של 12%-10.5%, לעומת תשואה של כ-8% במדד ת"א-25 המייצג את המניות הגדולות
השקעה במניות בעלות שווי שוק קטן משתלמת יותר בטווח הארוך מהשקעה במניות גדולות. כך עולה מנתוני מחקר שפרסמה היום (ד') מחלקת המחקר של הבורסה. בנוסף, הסדרי החוב מחקו את מרבית התשואה העודפת המוצעת באפיק הקונצרני על פני האפיק הממשלתי הצמוד.
- "לא פלא שיש בועות – יש פי שלושה כסף ואין ריבית"
- המשכנתא של השכן בדרך אל תיק הפנסיה שלך
- להצטרף לחגיגה בבורסה או שזה הזמן לברוח?
במחלקת המחקר של הבורסה מדדו את התשואה הריאלית הממוצעת המתקבלת מכל רצף אפשרי של חמש שנים, וכן מכל רצף אפשרי של עשר שנים בטווח הזמן של 15 השנים שבין 1999 ל-2013 באפיקי השקעה שונים.
מדדי המניות
מהשוואת התשואות של שלושת מדדי המניות: ת"א-25, ת"א-75 ות"א יתר - עולה כי להשקעה במניות הקטנות, הכלולות במדד היתר, יתרון בטווח הבינוני והארוך עם תשואה של 12%-10.5%, לעומת תשואה של כ-8% במדד ת"א-25 המייצג את המניות הגדולות בבורסה ותשואה של 5.5%-3% במדד ת"א-75 המייצג את המניות הבינוניות בגודלן.
מוצגת התשואה הריאלית הממוצעת המתקבלת מכל רצף אפשרי של חמש שנים, וכן מכל רצף אפשרי של עשר שנים
מדדי האג"ח
מהשוואת התשואות של ארבעה מדדי אג"ח: ממשלתי שקלי, ממשלתי צמוד מדד, חברות צמוד מדד וחברות צמוד מט"ח, בטווח של 15 שנה, עולה כי בכל המדדים נרשמה תשואה שנתית של 5%-4.5%, בכל אחד משלושת טווחי הזמן שנבדקו, מלבד אג"ח צמוד מט"ח שרשם תשואה שלילית בתקופה בת 5 ו-10 שנים ותשואה חיובית אך נמוכה מאוד בשיעור של כ-1.1% בטווח של 15 שנה.
מהנתונים עולה כי בניגוד לצפוי, להשקעה באג"ח חברות צמודות מדד בטווח הבינוני והארוך אין עדיפות מובהקת על פני ההשקעה הסולידית באג"ח ממשלתיות צמודות מדד.
מוצגת התשואה הריאלית הממוצעת המתקבלת מכל רצף אפשרי של חמש שנים, וכן מכל רצף אפשרי של עשר שנים
ההסבר העיקרי לכך הינו משבר הסאב-פריים שגרם לעיוות בבחינת הממוצע לטווח הבינוני והארוך: ב-2008 - השנה בה פרץ משבר הסאב פריים - צנחו הקונצרניות הצמודות כ-20%, ואילו ב-2009, השנה בה החלה התאוששות עולמית מהמשבר - הן זינקו כ-35%, בעוד הממשלתיות הצמודות השיגו תשואה שנתית חיובית של כ-6% בכל אחת מהשנים 2009-2008.
אפילו בנטרול שנים אלה, מתקבלת תשואה שנתית ממוצעת של כ-5% על השקעה בת חמש או עשר שנים באג"ח חברות צמוד מדד, גבוהה בכחצי אחוז בלבד מהתשואה על השקעה באג"ח ממשלתי צמוד מדד.
סיבה נוספת ליתרון הזעום היא שמדד אג"ח חברות כולל גם אג"ח בדרוג נמוך, אג"ח לא מדורגות ואג"ח של חברות שנקלעו לקשיים וביצעו הסדרי חוב – אשר ספגו ירידות שערים חדות. כלומר התשואה העודפת הצפויה באג"ח חברות כפיצוי לסיכון הטמון בהן, קוזזה בחלקה בחלקה הארי בשל אג"ח שרשמו ירידות חדות.
מימין: יוסי ביינארט, מנכ"ל הבורסה ואמנון נויבך יו"ר דירקטוריון הבורסה צילום: גיא אסייג
האם התיאוריה הכלכלית באמת עובדת?
ברמה העקרונית, כאשר בוחנים את ההיגיון הכלכלי של חברה בריאה שנוטלת חוב לטווח הארוך, אין לחברה שום סיבה לשלם ריבית (תשואת האג"ח) בשיעור נמוך יותר משיעור הרווחיות שלה (תשואת המניות), במבחן המציאות, נראה שההיגיון הכלכלי נשמר. על מנת להשוות את ההשקעה במניות לעומת ההשקעה באפיק האג"ח - נבדקו התשואות הריאליות שהשיגו מדד המניות הכללי ומדד אג"ח כללי החל מ-1999 ועד 2013 בטווחים של 10,5 ו-15 שנים. מהנתונים עולה כי בכל טווח של השקעה, בינוני עד ארוך, מניבה ההשקעה במניות בת"א תשואה שנתית ריאלית של 7%-6% לעומת תשואה שנתית ריאלית של כ-4% בלבד באיגרות החוב.
אז האם צריך לרוץ ולרכוש מניות?
לא בהכרח. מדדי המניות נמצאים כרגע קרוב מאד לרמת השיא של כל הזמנים שנרשמה בחודש אפריל, רמה גבוהה יותר מרמת שיא כל הזמנים שנרשמה בסוף 2007. השוואת התשואות בהשקעה במניות למשך חמש שנים, בתקופות השונות במהלך 15 השנים שנבדקו, מצביעה על פערי תשואה גדולים מאוד התלויים בין היתר בנקודת הכניסה לשוק. כך למשל, השקעה במניות בין השנים 2008 ל-2012 שהחלה עם ירידה של 48% בשנה הראשונה עקב משבר הסאב-פריים, הניבה תשואה שנתית ממוצעת שלילית של יותר מ-5%. לעומת זאת, השקעה במניות בחמש השנים שהחלו שנה מאוחר, עם ההתאוששות ממשבר הסאב פריים ועלייה של 72% (בשנת 2009) הניבה תשואה שנתית ריאלית חיובית של כ-11% במניות.
