איך חברה קורסת מוותרת למנכ"ל על 12 מיליון שקל חוב?

במהלך שנת 2013, ערב קריסתה, ויתרה י.ג פרץ, חברה־נכדה של גאון אחזקות הציבורית, על חוב של 11.5 מיליון שקל למנכ"ל החברה והשותף בה, יגאל פרץ. הוויתור הגדיל משמעותית את ההפסד בשורה התחתונה של י.ג פרץ באותה שנה, ויצר כדור שלג שזירז את קריסתה ואת קריסת החברה־האם, אקווה. המפולת באקווה גרמה לגאון אחזקות, שבשליטת קרן ויולה, לאבד פעילות שהשקיעה בה כ־24 מיליון שקל. גאון אף חויבה לשנות את דו"חותיה הכספיים על מנת לשקף טעויות חשבונאיות שנעשו בי.ג פרץ.

מחיקת ההלוואה בוצעה לטענת החברה "על מנת להעמיד את החוב בסכום הניתן לגבייה, בהתאם להערכת הנהלת החברה". היה זה רק אירוע תמוה אחד מני רבים שעולים מדו"חות י.ג פרץ הפרטית לסיכום 2013, שהגיעו לידי "כלכליסט". כך, למשל, באותה שנה עלויות שכר ההנהלה עלו ב־157% ל־1.3 מיליון שקל - זינוק שאינו מוסבר בדו"חות. קשה להאמין שהוא נבע מתוספת כוח אדם פתאומית, שכן גאון אחזקות דיווחה כי באקווה ובי.ג פרץ גם יחד גדלה מצבת העובדים במהלך 2013 בשמונה בלבד. נכון לסוף אותה שנה, היא עמדה על 90 עובדים בשתי החברות.

גיא רגב

כמו כן, בזמן שי.ג פרץ "סגרה" חובות של הבעלים, היא פתחה חובות מול הספקים. מצבת התחייבויות החברה לספקים שלה המריאה באותה שנה ב־75.3%, והגיעה, נכון לסוף 2013, ל־31.7 מיליון שקל. זוהי מצבת ההתחייבויות של החברה־הבת בלבד, חמישה חודשים לפני שהחברה־האם אקווה הגיעה לפירוק. במאי 2014, כשפעילות אקווה, על החברות־הבנות שלה, נמכרה תמורת 9.5 מיליון שקל, ניתן היה להבין כי מצבת ההתחייבויות לספקים רחוקה מאוד מכיסוי.

תחרות אגרסיבית מכתיבה רווחיות נמוכה במיוחד

דו"חות י.ג פרץ לשנת 2013 עמוסים בסימני קריאה מהדהדים - עוד לפני מחיקת ההלוואה והגדלת מצבת החובות לספקים. כך, למשל, החברה עברה להפסד גולמי של 11.1 מיליון שקל לעומת רווח גולמי של 2.2 מיליון שקל בשנת 2012. המעבר להפסד גולמי מלמד כי למרות צמיחה של 34% במכירות באותה תקופה, החברה לא הצליחה לייצר רווח מהחוזים שלה.

י.ג פרץ עסקה בתחום בעייתי במיוחד. החברה עבדה בעיקר מול רשויות עירוניות וביצעה עבודות שאין בהן שום יתרון טכנולוגי, כמו הקמת מגרשי דשא סינתטי, גינון ושיקום נופי, התקנת מזרקות, מדרכות והקמת פארקים ציבוריים.

מדובר בעיקר בעבודות קבלניות שכמעט כל קבלן יכול לעשות, ושהעירייה נותנת לביצוע למציע הזול ביותר. התחרות האגרסיבית על חוזים אלה מכתיבה אחוזי רווחיות נמוכים במיוחד, וחברה שאינה יכולה להסתדר עם אחוזי רווחיות צנועים אלה יכולה מהר מאוד למצוא את עצמה - כמו י.ג פרץ - מידרדרת במורד מדרון פיננסי חלקלק.

מה שהעצים את ההידרדרות בי.ג פרץ היא אותה מחיקת חוב, שמהווה באותה שנה 36.3% מגובה חוב הספקים הכולל שלה, קפיצה בעלויות השכר ומחיקה חשבונאית נוספת של 2.2 מיליון שקל, בגין פעילות שנרכשה ב־2012.

גאון אחזקות כמעט קנתה את חלקו של שני באקווה

על רקע ההלוואה ליגאל פרץ והוויתור עליה, שנחשפים כאן לראשונה, ונוכח הנתונים שעולים מהדו"חות, ניתן להבין את המניעים של דירקטוריון גאון אחזקות למינוי רו"ח עופר אלקלעי כחוקר לי.ג פרץ. אלקלעי מונה כדי לברר מה בדיוק השתבש שם, והאם היו תקלות גם בניהול ובבקרות על החברה.

מסקנות הביניים של אלקלעי העלו כי אכן יש חששות כי המנהלים בי.ג פרץ ובאקווה כשלו. דירקטוריון גאון הנחה את החוקר לסיים את הבדיקה ולברר את אותם חששות לאשורם.

אולם, באוגוסט דיווחה גאון אחזקות כי היעדר שיתוף פעולה של אותם מנהלים בי.ג פרץ ובאקווה מנע מהחוקר לבדוק את החששות שהעלה בדו"ח הביניים.

אגב, דירקטריון גאון אחזקות התעשת ומינה חוקר רק באפריל, כשעל ההפסדים באקווה ובי.ג פרץ הוא ידע כבר בפברואר. זה לא מנע מגאון אחזקות להגיע בחודש מרץ להסכם הבנות לרכישת חלקו של מנכ"ל אקווה דודי שני באקווה (50%) - הסכם שבסופו של דבר, לשמחת בעלי המניות מטעם הציבור בגאון אחזקות, לא יצא אל הפועל.

הנתונים שעולים מדו"חות י.ג פרץ, ובפרט אותה מחיקת הלוואה, מעלים שוב את הצורך בבדיקה מעמיקה של התקלות שקרו בי.ג פרץ. בדיקה כזו עשויה אולי להביא לגיבוש נהלים חדשים בחברה הציבורית, כדי למנוע הישנות של אותם מקרים בחברות אחרות שבניהולה. גאון דיווחה באוגוסט על שורה של צעדים להידוק הבקרה על החברות־הבנות, אבל עשתה זאת ללא ידיעה מעמיקה של מה בדיוק השתבש בי.ג פרץ.

יגאל פרץ סירב להגיב לדברים והפנה אותנו למפרק של י.ג פרץ, רו"ח אלון פרדקין, שתגובתו לא נמסרה עד מועד סגירת הגיליון. גם עו"ד קרן רייכבך סגל, המפרקת שמונתה לאקווה ומכרה את פעילותה, לא מסרה תגובה עד סגירת הגיליון. בגאון אחזקות בחרו שלא לומר דבר על הגילויים שעולים מדו"חות י.ג פרץ.