פלוג מתריעה: "יחס של אדם בפנסיה על כל 3 עובדים - בקרוב"

נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג נשאה הבוקר (ה') דברים בכנס אוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, והתמקדה בהפתחיות בשוק הפנסיוני. "נושא החיסכון הפנסיוני הינו בעל חשיבות אישית ולאומית ממדרגה ראשונה, נוכח המגמות הדמוגרפיות, מחד, וההתפתחויות בשוק החיסכון לטווח ארוך, מאידך. החיסכון הפנסיוני עבר ועובר תמורות שבעקבותיהן נדרשת מודעות ומעורבות רבה יותר של החוסך", אמרה פלוג.

פלוג התריעה כי "על פי תוחלת החיים הצפויה בישראל, גברים צפויים לחיות בממוצע 17 שנים לאחר הפרישה, בעוד נשים צפויות לחיות 24 שנים לאחר הפרישה. בעתיד הלא רחוק, כנגד כל 3 עובדים בישראל יהיה אדם בגיל הפרישה, כאשר היום יחס זה עומד על 5 עובדים לגמלאי. בנוסף, חלק ניכר מהחיסכון לטווח ארוך חשוף לתנודתיות בשווקים הפיננסיים באופן שמשפיע על גובה קצבת הפנסיה בעת הפרישה".

עוד צייינה הנגידה ש"ככל שנמתין יותר עם העלאת גיל הפרישה לנשים, כך הפתרון להגדלת החיסכון הפנסיוני יגיע יותר מאוחר".

פלוג סקרה גם את שוק החיסכון ארוך הטווח כשציינה כי "בהיקף הנכסים המנוהלים על ידי הגופים החוסכים לטווח ארוך חל גידול משמעותי ב-14 השנים האחרונות, מכ-57% תוצר לכ-90%  תוצר. אחד התהליכים המשמעותיים שעומדים מאחורי הגידול הוא כניסתו לתוקף של חוק פנסיית חובה ב-2008, שמחייב עובדים ומעסיקים להפריש לפנסיה שיעור ניכר מהכנסתם. כמו כן בתקופה המתוארת חל בסקטור ציבורי מעבר הדרגתי מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, כאשר משנת 2004 כל העובדים מפרישים לפנסיה צוברת. היקף הנכסים גדל, אם כי הוא תנודתי – בולטת למשל הירידה בתקופת המשבר הפיננסי, כך שמי שפרש באותה נקודת זמן ראה לפניו חיסכון צבור בהיקף נמוך יותר משציפה", פירטה פלוג.

נגידת בנק ישראל התייחסה גם לפילוח הנכסים של כספי הפנסיה "ניתן לראות ירידה הדרגתית ומתמשכת בחלקן של האג"ח המיועדות, ובד בבד גדל משקל המניות, האג"ח הקונצרני וההשקעה בחו"ל בתיק, כך שחלקם של המרכיבים הרגישים יותר להתפתחויות בשווקים הפיננסיים מתרחב על פני זמן".

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג צילום: עמית שעל

מה יקרה לגובה קצבת הפנסיה בעת הפרישה, תהתה פלוג. "המשתנה שמקובל להסתכל עליו בהקשר זה הוא שיעור התחלופה – מה תהיה ההכנסה של הפורש ביחס לשכר שלו ערב פרישתו". 

הנגידה נכנסה בעניין זה לפרטים, תוך הבחנה בין גבר עובד לאישה עובדת: "אם מסתכלים על נשים שייפרשו בגיל 62, שהחיסכון הפנסיוני שלהם הניב תשואה ריאלית ממוצעת של 2% לשנה, והיקף ההפרשות שלהן ממשכורתן החודשית עומד על 17.5%, שיעור התחלופה יעמוד על 54%. לעומת זאת, פורשת אחרת בעל הכנסה דומה, עם שיעור הפרשה של 19.5%, ותשואה ריאלית של 4% בממוצע, תעמוד על שיעור תחלופה של 76%. אם מסתכלים על גברים שיפרשו בגיל 67 שמשתכרים 7,500 שקל שהחיסכון הפנסיוני שלהם הניב תשואה ריאלית ממוצעת של 4% לשנה, והיקף ההפרשות שלהם ממשכורתם החודשית עומד על 19.5%, שיעור התחלופה יעמוד כמעט על 100%. לעומת זאת, פורש אחר בעל הכנסה דומה, עם שיעור הפרשה של 17.5%, ותשואה ריאלית של 2% בממוצע, יעמוד על שיעור תחלופה של 66% בלבד. שיעור התחלופה יושפע במידה ניכרת הן מגיל הפרישה והן מהיקף ההפרשות לחיסכון, וכמובן שיושפע גם מהתנאים השוררים בשווקים הפיננסיים – התשואה הממוצעת במהלך תקופת החיסכון. תמונה זו, שדומה גם בקרב מקבלי ההכנסות הגבוהות יותר, מעוררת שאלות הן ברמת הפרט והן ברמת המדיניות".

דורית סלינגר: נפעל לריכוז הכספים מקרנות הפנסיה

בכנס נשאה דברים גם המפקחת על הביטוח דורית סלינגר. סלינגר ציינה כי "בקרוב נוציא הנחיה לפיה קרן הפנסיה תהיה חייבת להציע לכל מצטרף לרכז את הכספים מקרנות הפנסיה ממקומות העבודה הקודמים שלו. הריכוז גם יוזיל את דמי הניהול (בזכות יתרון לגודל – ר"ב) וגם ימנע את המצב שבו הוא שוכח את הכספים שבקרן הקודמת וכתוצאה מכך הופך לחוסך לא פעיל שמשלם את דמי הניהול המקסימאלים", אמרה סלינגר.

אחת התופעות שהתחזקו עם כניסת חוק פנסיה חובה היא של עובדים בעבודות זמניות (דוגמת מלצרים, עובדי משק בית) שנפתחו להן קרן פנסיה אך תוך זמן קצר הם סיימו לעבוד ובקרן נותרו מאות שקלים בודדים. לאחר שהחלו מקום עבודה חדשה, נפתחה להם קרן פנסיה חדשה, תוך שהם כלל לא זכרו כי ברשותם כספים מקרן פנסיה אחרת. קרן הפנסיה הישנה דמי הניהול שלהם זינקו למקסימום (0.5% מהצבירה) ולו היו מרכזים את כל הכסף תחת קרן פנסיה אחת היו יכולים להנות מהנחה בדמי הניהול.

פתיחת קרן פנסיה חדשה ללא שמירה על רצף ביטוחי (שמתרחש באמצעות המשך חיסכון באותה קרן או העברת החיסכון הצבור לקרן הפנסיה החדשה) מתחיל מחדש את תקופת ההמתנה הקיימת היום בקרן פנסיה לפני שניתן להנות מהמרכיבים הביטוחיים שלה (אובדן כושר עבודה, ביטוח חיים). עובד שלא מעביר את הסכום שצבר לקרן החדשה שנפתחה צריך להמתין שוב שנתיים כדי לזכות במרכיב הביטוחי.  

קנדל הציג מודל אפשרי

פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה התייחס בכנס לפתרונות אפשריים להתמודדות עם התארכות תוחלת החיים שדורשת חיסכון פנסיוני גבוה יותר כדי לשמר איכות חיים בכבוד בגיל פרישה.

יוג'ין קנדל צילום: חן גלילי

קנדל הסביר כי קיים קושי פוליטי להתאים את גיל הפרישה לתוחלת החיים (בשל קבוצות לחץ שמתנגדות להעלאת גיל הפרישה- ר"ב). קנדל הסביר כי מודל אפשרי וראוי להתמודדות עם התארכות תוחלת החיים היא לייצר מנגנון הצמדה של גיל הפרישה לתוחלת החיים. מודל אלטרנטיבי שמציע קנדל הוא מודל המקבע את היחס בין שנות הפנסיה לשנות העבודה (כיום נוצר מצב בו שנות הפנסיה עולות ביחס לשנות העבודה, בין היתר בשל התארכות תוחלת החיים אך גם כיוון שאנשים מתחילים לחסוך בגיל מעובר יותר כי הם נכנסים לשוק העבודה בתקופה מאוחרת יותר). לפי קנדל מודל שכזה יוביל להעלאת גיל הפרישה לגברים בשנה אחת על כל על עליה של 1.4 שנים בתוחלת החיים בגיל 65.

קנדל הראה למשל כי עובד בעל שכר התחלתי של 8,000 שקל בחודש בגיל 28 בהנחת עלייה בשכר של 2% בשנה, אם יפרוש בגיל 67 יהנה מקצבת פנסיה בגובה של 7,340 שקל ואילו אם יפרוש בגיל 70 קצבת הפנסיה שלו תזנק ב-21% ל-8,900 שקל. קנדל התריע על כך שהטבות המס לחוסכים לפנסיה לא מחולקות היום באופן שוויוני כאשר 51% מההטבות מנותבות לעשירון העליון.

ענת לוין הציגה עבודת גמר של בנה

ענת לוין, עד לאחרונה יו"ר חברת הביטוח מגדל, הציגה בכנס מודל אלטרנטיבי להקצאת אג"ח מיועדות לחוסכים בקרנות הפנסיה. כיום 30% מתיק הפנסיה מושקע באג"ח מיועדות שמנפיקה מדינת ישראל ומעניקות תשואה מובטחת של 4.6% בשנה. במילים אחרות כשליש מהחיסכון הפנסיוני מציג תשואה מובטחת שלא מושפעת מתנאי השוק. אלא שהאג"ח מוקצות לכלל האוכלוסייה של החוסכים, עשירים ועניים כאחד. לוין מציעה מודל הקצאה אלטרנטיבי שמקורו בעבודת גמר אוניברסיטאית שעשה בנה, דוד סיידון יחד עם דנה אולבסקי.

לפי המודל הקיים, לפי לוין המדינה מעניקה הטבות בסכום נומינאלי גבוה יותר לבעלי משכורות גבוהות (זאת כיוון שאין תקרה להטבה והיא פשוט מהווה 30% מסך החיסכון וככל שהשכר גבוה יותר ההפרשות הפנסיוניות גבוהות יותר). המודל החדש מציע גישה אלטרנטיבית ופרוגרסיבית לפיה כל פרט יקבל סכום זהה ללא קשר לגובה השכר שלו, בדומה לקצבת הזקנה המשלם ביטוח לאומי. זאת כדי לצמצם את אי השוויון הקיים.

ענת לוין צילום: רמי זרנגר

עבודת הגמר מצאה כי אם יוקצו אג"ח מיועדות בשיעור של 100% כשכבת בסיס עבור שכר בגובה 2,550 שקל בחודש, המדינה לא תצטרך להגדיל את הקצאת האג"ח הקיימת שלה. הרעיון הוא לייצר שכבה בסיסית של פנסיה מובטחת שמעליה לא יוקצו אג"ח מיועדות כלל.

כך למשל אדם המרוויח 2,550 שח, כספי הפנסיה שלו יושקעו אך ורק באג"ח מיועדות והוא לא יהיה חשוף כלל לתנודתיות השוק. לעומתו, חוסך שמשתכר 2,550 שקל בחודש, רק 10% מקרן הפנסיה שלו (אותה שכבת בסיס) תושקע באג"ח מיועדות. ההצעה גם קובעת כי עבור שכבת הבסיס שבה למנהל קרן הפנסיה עלויות אפסיות כי הכסף מושקע כולו באג"ח מיועדות שמנפיקה המדינה יוזילו את דמי הניהול לרמה מינימאלית שתכסה רק את עלויות הדיוור השנתי לעמית.

אם ייושם המודל, לטענת סיידון ואולבסקי , המדינה תחסוך בסופו של דבר בעלויות. זאת כיוון שכיום יש גידול שנתי נטו של הנפקת אג"ח מיועדות בהיקף של 16.2% ואילו הגידול השנתי אם ההצעה תיושם ירד ל-8.3%. לפי המחקר שבוצע בשנה הראשונה תחסוך המדינה 2 מיליארד שקל ותוך 10 שנים המדינה תחסוך 20 מיליארד שקל בשנה בזכות שינוי מודל ההקצאה.

בשורה התחתונה, הסבירה לוין, המודל יבטיח קצבת מינימום לציבור החוסכים בעשירונים הנמוכים עם חשיפה נמוכה לשוק ההון התנודתי וגם הממשלה תחסוך כך בעלויות. הרעיון המרכזי הוא שאדם בעל שכר גבוה לא זקוק לסובסידיה של המדינה כמו אדם בעל שכר נמוך שהפנסיה היא מקור ההכנסה המרכזי שלו בגיל פרישה (לבעלי עשירונים גבוהים יותר הכנסות נוספות). משכך ראוי להקצות את האג"ח המיועדות כרובד בסיסי ראשוני שמעליו היא כבר לא נדרשת.