הצרות מעבר לים והמניות בתל אביב

רוסיה: מדינה של טריק אחד - בדרך למשבר כלכלי עמוק

ב־15 השנים האחרונות היתה רוסיה במסלול חיובי (גם אם צנוע) — צמיחה קבועה של כ־1% ויציבות יחסית. זאת אף שחובה הלאומי היה 35% מהתמ"ג ושהכלכלה שלה היתה חד־גונית למדי. בשנה האחרונה נראה כי רצף הצמיחה הגיע אל קצו. ההאטה בשוק הרוסי החלה עוד לפני פרוץ המשבר עם אוקראינה. חלק אף מקשרים בין ההחלטה לכבוש את חצי האי קרים לבין התחזיות העגומות למצב הכלכלי במדינה.

אחת הסיבות המרכזיות למשבר הנוכחי ברוסיה היא הירידה ברווחים מיצוא אנרגיה. שוק זה היווה 68% מכלל הכנסותיה של רוסיה בשנת 2013. לכן ישנו קשר ישיר בין פגיעה ברווחיה בענף זה לבין כלכלתה כולה. מחירי הנפט ירדו באופן ניכר בשנה החולפת, בעיקר בעקבות כניסתם של שחקנים חדשים לשוק והגדלת יצוא הנפט של ארה"ב.

מתחילת השנה איבד הנפט הגולמי 30% מערכו וכיום הוא מצוי בשפל של ארבע שנים. נגידת הבנק המרכזי של רוסיה אלווירה נביאולינה העריכה בתחילת השנה כי רוסיה תצליח לשרוד במשבר בשוק אם מחירה של חבית נפט יישאר מעל 80 דולר. לכן כשירד מחיר חבית נפט החודש מתחת לרמה זו, הדבר נתפס כסימן מדאיג.

והירידות לא צפויות להסתיים. בשבוע שעבר העריך ראש יחידת המחקר במחלקת האנרגיה של ארה"ב אדם סימינסקי כי מחירה של חבית נפט עלול להגיע לשפל של 50 דולר. תחזית זו הצליחה לגרום לפאניקה של ממש בקרב הצמרת הכלכלית הרוסית ולגרום לה להכין מחדש את התחזיות הכלכליות לשנה הקרובה. ממלא מקום שר האוצר הרוסי אנטון סילואנוב אף הודה כי המדינה צפויה להיכנס למיתון כבר בתחילת שנת 2015 וציין שהוא מתכוון להיערך לכך בצעדי צמצום חריפים.

מלבד מחירי הנפט הנמוכים הצטמצמו רווחיה של רוסיה בעקבות הסנקציות שהשית עליה המערב. מלוא השפעותיהן עדיין לא ברור, אולם בתחום אחד ההשפעה היתה מיידית: היקפי היצוא של רוסיה בתחום האנרגיה. מאז פרוץ המשבר מדינות המערב מצמצמות בהדרגה את הרכישה של הנפט והגז הרוסי ומחפשות להם תחליפים.

הכיכר האדומה ברוסיה צילום: בלומברג

לא על הנפט לבדו

על אף התרומה הברורה של מחירי הנפט למצבה הקשה של רוסיה בעיותיה רחבות ומורכבות בהרבה וקשורות לכשלים רבים בכלכלתה. לצורך השוואה, בשנת 2007, כאשר מחירה של חבית נפט היה 72 דולר (בדומה להיום), הצליחה רוסיה לשמור על קצב צמיחה של 8.5%. כשלים אלה משפיעים על היקף ההשקעות הזרות במדינה. בשנים 1998–2013 קצב צמיחת ההשקעות הזרות במדינה היה 2% בשנה.

השנה, לעומת זאת, ההשקעות הזרות הישירות צפויות להצטמצם ב־50%. אחת הסיבות לנפילה זו היא חוסר היציבות הפוליטי במדינה מאז הפלישה לחצי האי קרים והסנקציות של המערב. ואולם, מלבד זאת עוד לפני פרוץ המשבר הנוכחי הדירה רוסיה את רגליהם של המשקיעים הזרים ואף של אלה המקומיים בכישלון שלה בשמירה על זכויות הקניין שלהם.

מערכת המשפט של רוסיה תלויה מאוד בשלטון המרכזי, מה שמוחק הלכה למעשה את הפרדת הרשויות במדינה ומגדיל את הסיכון של המשקיעים בכלכלה הרוסית.

לא רק המשקיעים הזרים חוששים לגורל כספיהם ברוסיה. גם עשירי המדינה הביעו חוסר אמון ביכולתה לשמור על כספיהם. בשנים 2010–2013 יצאו 232 מיליארד דולר מרוסיה לבנקים זרים. אמנם הכסף זורם מרוסיה כבר מספר שנים, אך רק השנה הירידה בהכנסות המדינה מנפט מנעה ממנה לאזן את ההון שברח ממנה החוצה והוביל אותה לסף משבר כלכלי עמוק.

יבוא מסיבי

מחירי הנפט גרמו לבעיה נוספת: הם הובילו לפיחות בערכו של המטבע הרוסי. יש התאמה ברורה בין הירידה במחירי הנפט לצניחת שער המטבע הרוסי, הרובל. בשנה האחרונה איבד הרובל כמחצית מערכו. שער המטבע הנמוך הוריד באופן משמעותי את יכולת הקנייה של רוסיה, שמייבאת את מרבית תוצרתה. ככל שהרובל נמוך יותר ביחס לדולר, כך המדינה צריכה להוציא יותר על יבוא של אותן סחורות. בשנת 2008 נאלצה רוסיה להגדיל את ההוצאה הממשלתית בכ־40% כדי לאזן את הירידה במחירי הנפט. כך היא נוהגת גם היום, כשהיא מנסה לבלום את ההשלכות של צניחת המטבע שלה.

הצפי של הבנק העולמי לעתידה של רוסיה אופטימי מעט יותר ומדבר על צמיחה של כ־0.2%. ואולם, התחזיות הקודרות בנוגע למחירי הנפט והפיחות המתמשך והדרסטי במטבע המקומי עלולים ליצור מציאות עגומה בהרבה ב־2015.

יפן: הציבור עדיין לא השתכנע - אבה מבקש מנדט חדש מהיפנים בגלל המיתון

ב־14 בדצמבר ילכו היפנים לקלפיות. אלה לא בחירות מתוכננות, אלא בחירות בזק שראש הממשלה שינזו אבה הכריז עליהן לאחר שהתברר שכלכלת המדינה במיתון. הנתונים שהתפרסמו בשבוע שעבר היו מכה קשה לאבה, שהציג עם כניסתו לתפקיד בדצמבר 2012 תוכנית כלכלית שאפתנית שזכתה להיקרא על שמו — אבנומיקס.

הכוונה היתה לשלב מדיניות מוניטרית מרחיבה של הבנק המרכזי היפני עם שורה של רפורמות בשוק העבודה ובשוק הסחורות. זאת במטרה להוציא את יפן משני עשורים של דפלציה וצמיחה מדשדשת. אחת התוצאות הבעייתיות של הקיפאון המתמשך של כלכלת יפן היתה תפיחת החוב הממשלתי שלה ביחס לתמ"ג, שהגיע בשנת 2013 ל־226% והציב את יפן בצמרת המפוקפקת של דירוג החובות של ממשלות העולם.

שינזו אבה ראש ממשלת יפן צילום: בלומברג

החוב הממשלתי הוא הסיבה המיידית של כניסת הכלכלה השלישית בגודלה בעולם למיתון. אבה הודיע כי הוא מתכוון לנצל את מה שנראה בתחילת הדרך כהתאוששות מסוימת של הכלכלה כדי להעלות את מס הקנייה בשתי פעימות ולמלא במעט את הקופה הציבורית המדולדלת. אלא שהפעימה הראשונה שבה הועלה המס מ־5% ל־8% באפריל התרחשה ככל הנראה מוקדם מדי, לפני שהיפנים הרגישו שהמדיניות הכלכלית השאפתנית באמת מועילה למצבם. מאז נרשמה ירידה חדה בהוצאות משקי הבית במדינה.

אבה, שנהנה גם כך מתמיכה של שני שלישים מהפרלמנט, החליט אם כן שכדי לנקוט מהלכים נועזים יותר, שלשיטתו אמורים להביא לשגשוג של הכלכלה האמיתית ביפן ולא רק של הבורסה, הוא זקוק למנדט מחודש מהעם היפני. הוא החליט לבטל את העלאת המס הנוספת שהיתה מתוכננת בדצמבר, והכריז על בחירות. סביר להניח שינצח בהן, אבל בכלל לא בטוח שהמנדט המחודש יגרום לאבנומיקס לממש את התקוות שתולים בה.

סין: שובה של בנקאות הצללים? הקושי לתמרן בין צמיחה להקטנת הסיכון הפיננסי

אם הכרזת הבנק המרכזי הסיני על הורדת הריבית בסוף השבוע תפסה בהפתעה את השווקים, הרי זה מפני שהמדיניות הברורה של קובעי המדיניות בסין היא לצמצם ככל שניתן את הסיכונים הפיננסיים של המדינה. רובם של אלו מתרכזים בהר החובות העצום במשק הסיני. חלק גדול מהחובות הגיע מתוך פעילות ענפה של בנקאות צללים — מערכת לא מפוקחת של מתן הלוואות ומכירת אג"ח, שנוגעת כמעט בכל תחום בסין.

לפי הערכות, שווי הנכסים שנמצאים בידי גופים שנחשבים כחלק ממערכת בנקאות הצללים הגיע בשנה שעברה ל־4.9 טריליון דולר. ממשלת סין והבנק המרכזי הסיני מרכזים מאמצים רבים כדי להילחם בבנקאות הצללים ולהקטין את היקף החובות במשק, באמצעות חקיקה והידוק הרגולציה. לפי נתונים שפרסם הבנק המרכזי הסיני באוקטובר, נראה שהמהלכים הללו נושאים פרי.

החובות, שעד עתה הצליחו רק להפחית את קצב גידולם, פחתו בשיעור של 8.9%. לכן, המהלך של הפחתת שיעור הריבית עלול להכשיל במידה מסוימת את המהלך שכן הוא עשוי לעודד נטילת הלוואות מצד עסקים ואנשים פרטיים.

כאן, למעשה, טמונה המלכודת שקובעי המדיניות בסין צריכים לעקוף במשימתם לצמצם את הסיכונים הפיננסיים של המדינה. לפי הערכה של ג'יי.פי מורגן, בנקאות הצללים היתה אחראית ל־69% מהתוצר בסין ב־2012, לפני שסין, תחת הנשיא שי ג'ינפינג שנכנס לתפקידו במרץ 2013, החלה את המהלך של פיקוח על תעשיית ההלוואות העצומה שצמחה במדינה.

שי ג'ינפינג נשיא סין צילום: רוייטרס

 הניסיון לרסן את התעשייה הזו, אפוא, עשוי לבוא גם על חשבון הצמיחה בסין שגם כך האטה מרמה של כ־10% בתחילת העשור ל־7.7% בשנה שעברה ובשנה שלפניה. הסיבה המיידית להפחתת הריבית שנקט הבנק המרכזי הסיני נעוצה ברצון לעמוד ביעד הצמיחה של השנה — 7.5%. כדי להבין עד כמה חשובה עבור הסינים השגת המטרה הזו, צריך רק להזכיר שהפעם האחרונה שהמדינה לא עמדה ביעד הצמיחה השנתי שלה היה ב־1998, בזמן המשבר הכלכלי הגדול שפקד את מזרח אסיה.

הצורך של סין לשמור על רמת צמיחה גבוהה יחד עם הרצון למנוע קטסטרופה פיננסית מקנה לממשלת סין מרחב תמרון קטן יחסית. בשל חשיבותה ההולכת וגדלה של סין בכלכלה העולמית, כל פעולה לא מחושבת מספיק לכאן או לכאן עלולה לטלטל לא רק את סין עצמה, אלא גם השווקים בעולם כולו.