בעלי המניות רבים על לאומי, וניצולי השואה מפסידים

מאבק משפטי סוער מתפתח בין בעלי המניות בחברת אוצר התיישבות היהודים (אוה"ה). אתמול הודיע דירקטוריון החברה, שההסתדרות הציונית שולטת בזכויות ההצבעה בה (50%), כי גייס את פרופ' אסף חמדני להכין חוות דעת משפטית לגבי דרישת בעלי המניות האחרים בחברה - ובהם גופים מוסדיים דוגמת חברות הביטוח הראל, כלל ביטוח והפניקס וחברת נכסי כספי השואה - לחלק לבעלי המניות את הנכס המרכזי של החברה: 5% ממניות בנק לאומי. מדובר במניות ששווי השוק שלהן כמיליארד שקל, בעוד אוה"ה עצמה נסחרת לפי שווי של כ־800 מיליון שקל, בעיקר בשל היעדר סחירות ומבנה משפטי בעייתי, שנובע מהעובדה שלהסתדרות הציונית יש שליטה בדירקטוריון, חרף החזקה של 17% בלבד בזכויות ההוניות, מתוך כוונה לשמר את זכויות המייסדים.

"אינטרס אישי שלילי"

ב־1 במרץ אמורה להתכנס אסיפת בעלי מניות חברה, ועל סדר יומה תעלה דרישת בעלי המניות לחלק את מניות בנק לאומי כדיבידנד בעין. בעלי מניות בולטים, דוגמת כלל ביטוח (7.5% זכויות הוניות), הראל (9% בהון) והחברה להשבת נכסי נספי השואה (המחזיקה 25% בזכויות ההוניות ו־12.4% בזכויות ההצבעה) פנו בשבוע שעבר במכתבים לדירקטוריון החברה, בדרישה כי זכויות ההצבעה של ההסתדרות הציונית לא ייספרו בהצבעה על חלוקת הדיבידנד, כיוון שלפי תקנון החברה מניות המייסדים אינן מקנות זכויות הצבעה בהחלטות שקשורות לחלוקת דיבידנד. בעלי המניות אף הבהירו כי ביחס להחזקות ההוניות של ההסתדרות הציונית (17%) עליהם להצביע בעד חלוקת הדיבידנד בעין, ואם יצביעו נגד יש לפסול את קולם כמי שמחזיקים ב"אינטרס אישי שלילי", שכן הוא נוגד את האינטרס הכלכלי לחלוקה.

אלא שאז, כאמור, מצאו 14 חברי הדירקטוריון (לא כולל הדירקטור מטעם החברה להשבת כספי נכסי השואה, ד"ר ישראל פלג, שהדיר עצמו מהדיון) טיעון משפטי שמאיין בעצם את האפשרות לחלוקת הדיבידנד בעין. חוות הדעת המשפטית של פרופ' חמדני מבהירה כי חלוקת מניות בנק לאומי כלל לא אפשרית, כיוון שאינה עומדת בתנאי החלוקה על פי חוק החברות, ולפיכך מדובר בחלוקה אסורה. לפי חמדני, האסיפה הכללית של בעלי המניות כלל לא מוסמכת לקבל החלטה בדבר חלוקת דיבידנד שלא עומד במבחני החלוקה, ואף אין לה סמכות לקבל החלטה על פנייה לבית המשפט לבקש אישור ל"חלוקת דיבידנד אסורה".

בשורה התחתונה משתמש הדירקטוריון בחוות הדעת של חמדני כדי לטעון שבאסיפה הקרובה אין כלל מקום להעלות להצבעה את נושא החלוקה, ואם האסיפה בכל זאת תצביע בנושא, הרי שמכיוון שלא מדובר בדיבידנד "נקי", מניות המייסדים יוכלו להשתתף בהצבעה וכך לטרפד אותה הודות לרוב של 50%.

בחברה כמו אוה"ה, שאין לה נושים, פנייה לבית המשפט לבקשת חלוקת דיבידנד שאינה עומדת במבחני החלוקה של חוק החברות היא הליך טכני, ובתי המשפט נוהגים לאשר בקשות כאלה. אלא שדירקטוריון אוה"ה כלל לא מתעסק באפשרות שלו עצמו לפנות לבית המשפט, ופשוט טוען כי לאסיפה אין סמכות לעשות זאת.

בעלי המניות המעוניינים בחלוקה, הגופים המוסדיים והחברה להשבת נכסי השואה, שאמורה לחלק את כספי מכירת מניות הבנק לניצולי השואה, מעלים טענות קשות נגד ההסתדרות הציונית. בדצמבר האחרון פנתה כלל ביטוח לחברה בדרישה להעלות על סדר היום של אסיפה שהתקיימה באותו חודש דרישה להקטין את מספר חברי הדירקטוריון, בטענה כי "לאור פעילות החברה, שהינה בעיקר החזקה פאסיבית של מניות בנק לאומי, אין כל צורך וסבירות בקיום דירקטוריון המונה 15 חברים", טענו בכלל. באותה אספה דאגה ההסתדרות הציונית לאשר מחדש את מינוי הדירקטורים שנדרשה הארכת כהונתם, ורק לאחר מכן העלתה לסדר היום את דרישת כלל, והודיעה כי "תשקול אותה".

אוצר התיישבות היהודים הוקמה בידי ההסתדרות הציונית ב־1953, ובעצם החליפה חברה בשם JCP שאותה הקים בנימין זאב הרצל לפני קום המדינה, במטרה שתשמש מכשיר פיננסי למימון המוסדות הציוניים. אותה חברה הקימה גם את בנק אוף פלסטיין (לימים בנק לאומי), שבעקבות משבר ויסות מניות הבנקים הולאם על ידי המדינה, שבהמשך הותירה בידי אוה"ה 5% ממניות הבנק וכן העבירה חלק מהמניות לחברה להשבת נכסי שואה.

אסף חמדני צילום: אוראל כהן

גורמים הקשורים לבעלי המניות הדורשים את חלוקת המניות בעין ציינו אתמול את הסיבה שבגינה, לדעתם, דירקטוריון אוצר התיישבות היהודים מטרפד את חלוקת הדיבידנד: "יושבים להם 14 חברי דירקטוריון מטעם ההסתדרות הציונית, נהנים משכר וכיבודים, ושולטים על נכס יוקרתי בדמות מניות בנק לאומי. כל כמה שנים, כאשר דמויות בכירות במשק מתמודדות על כיסא בדירקטוריון לאומי, הם עולים לרגל לאותם דירקטורים, כדי שיתמכו במינוי, וזה נוח ונעים להם ואין להם שום סיבה לוותר על זה".

"לוליינות משפטית שגויה"

מיכה חריש, יו"ר החברה לאיתור נכסי נספי השואה: "החברה להשבה מצרה על החלטת הדירקטוריון ורואה בה פגיעה בניצולי השואה הנזקקים. אוה"ה משתמש בלוליינות משפטית שגויה, המזיקה לכלל בעלי המניות, כפי שתוכיח הצבעת בעלי המניות באסיפה הקרובה. פעולות הדירקטוריון מבקשות למנוע מניצולי השואה הנזקקים לקבל את הסיוע הכספי הראוי, מכספי המניות שבידי החברה להשבה על פי שוויין המיטבי, סיוע שלו זכאים הניצולים לפי חוק נכסים של נספי השואה".

החברה להשבת נכסי השואה מיוצגת בידי עוה"ד שיראל גוטמן־עמירה ממשרד אגמון ושות', ששלחה בשבוע שעבר מכתב לדירקטוריון בדרישה דומה לזו של כלל, לפסול את ההצבעה של מניות המייסדים.

גורם בכיר באוה"ה הגיב אתמול לשאלת "כלכליסט" מדוע לא תפנה החברה בעצמה לבית המשפט: "אנחנו לא יזמנו את הליך חלוקת מניות לאומי כדיבידנד בעין, אלא החברה להשבת נכסי השואה. הם פנו בבקשה להעלות את הנושא באסיפה הכללית. אם בעלי המניות יבקשו שנדון בנושא, או דירקטור יבקש שהנושא יעלה על סדר היום, בהחלט יש אפשרות לכך. מעבר לזה החברה לא חושבת שצריך לחלק את מניות בנק לאומי. יש לנו כוח גדול מאוד ביד עם החזקה של 5% במניות לאומי, ומי יודע? אולי בעתיד נחזור לכיוון של בעלי שליטה בבנקים, וזה כוח ששווה לשמר. מעבר לזה, מישהו שאל את החברה להשבת נכסי שואה באיזו הנחה היא קיבלה את המניות של אוה"ה? והאם בכלל יש לה סמכות לחלק את התמורה ממניות לאומי לניצולי השואה?".

בשיחה עם שמואל סלבין, דירקטור החיצוני באוה"ה, נשמע קו דומה: "לא היתה אפשרות לאשר את ההצבעה, היא מנוגדת לחוק. בעלי מניות שסבורים אחרת יכולים לקחת את המניות הסחירות שלהם באוה"ה ולמכור אותן בשוק". עוד ציין סלבין "טובת ניצולי השואה היא מצווה נעלה, ואפשר להגיע להסכמות שלא דרך בתי המשפט".

שמואל סלבין צילום: עמית שעל

אלא שבשלב זה נראה כי התערבות משפטית בפרשה היא בלתי נמנעת. על פי ההערכות, החברה להשבת נכסי שואה תפנה לבית המשפט — ייתכן שבדרך של דרישה מדירקטוריון אוה"ה עצמו לפנות לבית המשפט ולבקש אישור לחלוקת דיבידנד שלא לפי מבחן הרווח, כמהלך המתבקש לטובת כלל בעלי המניות. גם הגופים המוסדיים שוקלים צעדים ובוחנים אפשרות להצטרף לתביעה כזו אם תוגש. אלא שהם מעוניינים להמתין ולראות מה יעלה בגורל האסיפה ב־1 במרץ, ולהשתמש באסמכתאות ההצבעה ובפרוטוקול בפנייה אפשרית לבית המשפט.

באחרונה הוגשה תביעה ייצוגית כנגד אוה"ה בידי אחד מבעלי מניות המיעוט, בדרישה לחלק את מניות לאומי כדיבידנד בעין. מבחינת דירקטוריון אוה"ה יש טיעוני נגד למהלך כזה, ובהם הרצון להמשיך ולהחזיק במניות הבנק במטרה להציף ערך בעתיד, וכן להמשיך ולהשקיע בפרויקטים ציוניים כמו פרויקטים סולאריים שבהם כבר השקיעה החברה.