צדיק בינו יכריע אם בעלי המניות של לאומי יצאו פראיירים

העובדה שלאומי הוא בנק ללא בעל שליטה היא שאפשרה לו לצאת לאחרונה במהלך שכלל לא בטוח שהיה קורה אם היה בעל מניות דומיננטי. הנהלת לאומי, בראשות רקפת רוסק־עמינח, צפויה להציע לעובדים להמיר התחייבויות שיש לבנק כלפיהם בהיקף של כ־1.15 מיליארד שקל במניות שלו. מדובר בהתחייבות פנסיונית, התחייבות למענק שנתי והתחייבות למענק יובל. בכל הנוגע להתחייבויות הפנסיוניות אי אפשר לחייב את העובדים להמיר אותן במניות הבנק, אם כי ההנחה היא כי כל העובדים יבחרו להמיר את ההתחייבויות למניות — הקצאה שיכולה להגיע ל־5% ממניות הבנק.

משמעות המהלך הוא דילול האחזקות של בעלי המניות ב־5%–6% ללא קבלת אישורם לכך, שכן המהלך אינו מצריך אישור של האסיפה הכללית. בעלי המניות הבולטים בלאומי הם גופים מוסדיים, המחזיקים במניות עבור תיקי הפנסיה של הציבור.

לכאורה המהלך משרת את כל בעלי המניות, כיוון שהוא מוריד מנטל ההתחייבויות של הבנק ומשפר את יחס הלימות ההון שלו, במטרה לעמוד ביעדי באזל 3. באופן זה יוכל הבנק להמשיך ולהעמיד אשראי לעסקים חדשים. עם זאת, הוא מתבצע בתזמון בעייתי, שבו מניית הבנק נסחרת במכפיל הון נמוך של 0.68, כך שהמרת ההתחייבויות מתבצעת בתמחור נמוך יחסית למניה.

צדיק בינו

לאחרונה דיווח הבנק הבינלאומי, כי בעקבות ההסכם שאליו הגיע בנק לאומי עם עובדיו, תבדוק ההנהלה ובראשה סמדר ברבר־צדיק, אם יש להסכם השלכות על יחסי העבודה בבינלאומי. זאת כיוון שההסכם הקיבוצי בבינלאומי צמוד בחלקו לתנאים של עובדי לאומי. אלא שבניגוד לבנק לאומי, בבינלאומי יש גרעין שליטה שצדיק בינו מחזיק בו, באמצעות קבוצת פיבי, והוא לא בהכרח ירצה לדלל את אחזקותיו ועוד בתזמון כה בעייתי, שבו הבנקים נסחרים במכפילי הון נמוכים. הבינלאומי נסחר במכפיל של 0.62 על ההון שלו.

מבחינת העובדים, המרת הזכויות במניות הבנק בתקופה זו מייצרת להם פתח להצפת ערך. המהלך בלאומי, למשל, ישחרר הון שיאפשר לבנק לפתח את עסקיו, ולפיכך המניה שלו עשויה לעלות בעקבותיו.

הגופים המוסדיים מחזיקים לכל היותר ב־5% ממניות לאומי, ולכן גם אם ידוללו, תהיה זו פגיעה שולית בעבורם. בסביבת לאומי טוענים כי מבחינה כלכלית בעלי המניות ממילא לא מדוללים, שכן הם נפטרים מהתחייבות פנסיונית מכבידה של פנסיה תקציבית, בזמן שלפי הוראות באזל 3 הבנק חייב להגדיל את ההון שלו. כלומר, אם הבנק לא יבצע את המהלך, הוא יצטרך לצאת בהנפקת מניות, שתכלול הנחה על מחיר השוק, ובעלי המניות יפסידו, או לחלופין לגייס אג"ח מסוג קוקו (אג"ח שכוללות אפשרות להמרת החוב במניות במקרה שבו הבנק נקלע לקשיים) — אג"ח שאגף שוק ההון במשרד האוצר הזהיר את הגופים המוסדיים מלהשקיע בהן.

לפיכך יהיה מעניין לראות מה יעשה הבינלאומי, ואם יישר קו עם המהלך של לאומי. עובדי הבינלאומי אינם זכאים לפנסיה תקציבית, כך שההסכם של לאומי רלבנטי מבחינתם רק לעניין מענקי היובל. כדי לחמוק ממהלך דומה, שידלל את בינו, ניתן יהיה לטעון כי בעוד לאומי נקט את הצעד לצורך הגדלת ההון העצמי, הרי שהבינלאומי — שעומד ביעד הלימות ההון שלו — אינו זקוק לו. עם זאת, הבינלאומי סובל מחוסר יעילות תפעולית, והורדת נטל המענקים ממאזנו תוכל לסייע לו במהלכי ההתייעלות.

מהבינלאומי נמסר: "ההסכם עם עובדי בינלאומי צמוד להסכם בלאומי, ולפיכך הבנק בוחן את תחולת ההסכם הקיבוצי של לאומי בנושא המרת הזכאות למענקי יובל ולחופשות יובל למניות ואת התנאים להחלתו, אם בכלל. מדובר בהחלטת הבנק, וככל שיוחלט על המרת זכויות למניות, הדבר אפשרי גם בהיבט גרעין השליטה".