האתגר הראשון של מנכ"ל פסגות החדש: זהבית כהן

ברק סורני יהפוך מחר למנכ"ל בית ההשקעות הגדול ביותר בישראל – פסגות. זאת לאחר שביום חמישי האחרון אישרה ועדת הביקורת של הדירקטוריון את מינויו במקומו של חגי בדש שהודיע על פרישתו לפני חצי שנה. מחר יאשר הדירקטוריון פורמלית את המינוי.

מי שבחרה בסורני לאחר תקופה ארוכה של חיפושים היא זהבית כהן, מנכ"לית קרן אייפקס, הבעלים של פסגות שצפויה לחזור להיות דומיננטית בניהולו של בית ההשקעות שמנהל נכסים בהיקף 190 מיליארד שקל, נכון לסוף 2015.

סורני בן ה־47 שימש בחמש השנים האחרונות מנכ"ל פסגות ני"ע, החברה האחראית על חבר הבורסה וניהול התיקים של בית ההשקעות, תפקיד שלו מונה על ידי המנכ"ל שקדם לבדש – רונן טוב. קודם לכן שימש מנהל השקעות בחברת הגמל, ובניגוד לבדש (איש השיווק) הוא מגיע מצד ניהול ההשקעות – שינוי מעניין בתפיסת העולם האפשרית של פסגות. לסורני תואר ראשון ותואר שני בכלכלה ומינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית והוא שימש בעבר מנהל המחלקה הכלכלית בגמולות ומנהל צוות קופות מפעליות בפסגות.

בסביבת פסגות מעלים תהיות לגבי יכולות הניהול של סורני, במיוחד בהתייחס לדומיננטיות הניהולית של בדש. סורני נחשב להססן יותר, אך גם למנהל טוב ואנושי שאהוב על ידי עובדיו. מצד אחד, מעריכים בחברה, לכהן יהיה הרבה יותר קל לנהל את סורני (מאשר היה לה את בדש) ולהכתיב את מהלכי פסגות. אך מצד שני, אם כהן מקווה לראות בסורני כמוציא לפועל של שינויים מרחיקי לכת כולל פיטורי עובדים, יהיה לו קשה לעשות זאת, בניגוד לבדש הקר והשכלתן. במובנים מסוימים סורני דומה יותר לקודמו של בדש בתפקיד, רונן טוב, שלא שרד את מערכת היחסים מול כהן. עם זאת, כהן לא יכולה להרשות לעצמה להחליף עוד מנכ"ל, מה שאולי יביא למערכת יחסים משופרת מול סורני. את כוורת ההנהלה החדשה שתחליף את זו שבנה בדש, יבנה סורני, ככל הנראה יחד עם כהן שצפויה להביא את אנשיה ובהם יועצים קרובים לבית ההשקעות.

צילומים: גיא חמוי, עמית שעל, ענר גרין

שאלת קדם

דמות מפתח לצדו של סורני היא טל קדם, ראש חטיבת הלקוחות האחראי על מערך המכירות של בית ההשקעות ומ"מ מקום המנכ"ל. קדם סירב להצעה להתמנות לתפקיד המנכ"ל ומחזיק כרגע את כל הקלפים. מדוע? סורני יזדקק לעזרה בכל הנוגע לשלושת ענפי הפעילות המרכזיים של בית ההשקעות: הגמל, קרנות הנאמנות ותעודות הסל. דמות המפתח שאחראית על המכירות והגיוסים של מוצרים אלו היא קדם. למעשה, קדם יהיה סוג של מנכ"ל משותף ללא המינוי הרשמי, ובתרחישים מסוימים עשוי אף להשתכר יותר מסורני.

עלות שכרו של קדם חוצה כיום את העלות השנתית של 2.5 מיליון שקל (כולל בונוסים) המותרת בחוק שכר הבכירים בענף הפיננסים ועומדת על כ־3–4 מיליון שקל בתלות בביצועים. עלות שכרו צפויה לרדת לתקרה החוקית, אך לפי הערכות הוא ישתכר מעט יותר מסורני שעלות שכרו תעמוד על 1.5 מיליון שקל כעלות בסיסית ועוד כ־750 אלף מבוססי יעדים. שניהם אף קיבלו אינדיקציות לכך שאם יצליחו להוביל את פסגות למכירה, אותו אקזיט מיוחל שאייפקס צריכה לבצע בתוך כשנתיים, הם ייהנו מפירותיה. סיבה מספיק טובה להירתם ולהישאר, גם אם המשמעות עבודה צפופה מול כהן, מנהלת דומיננטית ולא פשוטה. הסיבה שאייפקס צריכה למכור את השליטה בפסגות היא משום שקרנות השקעה פרטית מחזיקות לרוב בנכס במשך כשבע שנים ולאחר מכן מממשות. אייפקס רכשה ב־2010 את פסגות לפי שווי של 2.7 מיליארד שקל. אם הקרן תרצה להאריך אחזקתה מעבר לשבע שנים, היא יכולה לקבל הארכה מהמשקיעים.

קדם שהתחבט ארוכות אם לקחת האתגר הניהולי, הבין שבסיטואציה הנוכחית מושכות הניהול לא יהיו לגמרי בשליטתו וכי כהן מעוניינת לחזור ולהעמיק את מעורבותה בפסגות. הוא העדיף להמשיך לעשות את מה שהוא עושה מצוין, ולא לספוג את האש מכהן בשלב זה, במיוחד כשאפשרות להשתדרג ברמת השכר ירדה מהפרק.

הכוורת הבכירה של בדש

מעבר לשני קודקודים אלו, תיתכן שורה של שינויים ברמת דרג מנהלי הביניים, שעשויה לנבוע מעזיבות טבעיות של מנהלים שאינם שבעי נחת מההתפתחויות האחרונות. בדש בנה לעצמו כוורת של מנהלים ברמה של סמנכ"לים בכירים. לא מן הנמנע כי כהן תרצה לפרק את הקבוצה המאוחדת הזו שנתפסת כמזוהה עם בדש. כהן, אגב, ביצעה לפני חמש וחצי שנים כשרכשה את השליטה, מהלך דומה כשהחליפה רבים מצמרת ההנהלה המגובשת שבנה רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות שעזב על רקע חשד להרצת מניות בבית ההשקעות בפרשת דוד אדרי. זאת אף על פי שעם חלקם לא היתה לה שום בעיה בכל הנוגע לרמת המקצועיות שלהם.

סימן שאלה בולט ברמת הדרג הבכיר (משנים למנכ"ל) נוגע תפקידו של ניר מורוז, מנהל ההשקעות הראשי של בית ההשקעות. מורוז הובא על ידי בדש כדי לייצר לפסגות אושיה בתחום ניהול ההשקעות, לאחר שזיהה את החשיבות ההולכת וגדולה בביצועי ההשקעות לתמונת הגיוסים. בימים אלו, כשיותר ויותר מנהלי השקעות מוכשרים יוצאים מהגופים המוסדיים כדי לעשות לביתם, לא בטוח שנכון לחפש מחליף למורוז, מה גם שיהיה קשה למצוא כזה.

גם מעמדה של לילך גבע־הראל, משנה למנכ"ל, ראש המטה והיועצת המשפטית של בית ההשקעות, אינו ברור. גבע־הראל, דמות דומיננטית בפסגות, מזוהה לגמרי עם בדש שקידם אותה. היא זו שהובילה את הסדר החוב מול אי.די.בי מטעם פסגות וסייעה לתדמית שלו כמי שלוחם את זכויות החוסכים. גבע־הראל תוכל להמשיך לעבוד עם סורני, אם כי לא ברור כיצד תסתדר עם אנשים שכהן צפויה להביא, חלקם מתחומים נושקים לשלה כמו רגולציה.

ביחס לזרוע החיסכון ארוך הטווח, מי שעומדת בראשה היא ענת כנפו־תבור, מנכ"לית חברת הגמל והפנסיה של פסגות. כנפו־תבור היא אחת המנהלות המוערכות בארגון שצמחה בו והוא היה לה לבית בעשור האחרון. כנפו־תבור חיה ונושמת פסגות ובדש הוא זה שדחף שתחליף אותו. כהן כמעט שבחרה את כנפו־תבור לתפקיד, אך במהלך המו"מ משהו השתבש בדינמיקה בין השתיים.

ברמת דרג הביניים — רמת הסמנכ"לים — שסורני נמנה עמה עד שבוע שעבר, יצטרך המנכ"ל הטרי לאתר לעצמו מחליף וסביר להניח שלתפקיד מנכ"ל פסגות ניירות ערך יקדם סורני איש מאנשיו. את חברת תעודות הסל מנהל בשנים האחרונות גיל שפירא, מינוי שלא צפוי להשתנות. ירון דייגי, מנכ"ל חברת קרנות הנאמנות, נמצא בסימן שאלה בעיקר בעיני עצמו. דייגי נחשב למנהל מוערך שיש מי שאף ראה בו כעתודה ניהולית ומי שיכול לנהל בעתיד את פסגות. כשהיה נדמה שטל קדם ינהל את בית ההשקעות, נוצרה ההזדמנות של דייגי להתקדם ולתפוס את מקומו. אך משהוחלט לבחור בסורני, הזדמנות הקידום ירדה מהפרק ודייגי יצטרך לבחון אם הוא מוכן להמשיך לכהן כסמנכ"ל.

יו"ר משלים

תפקיד פחות מדובר בפסגות הוא תפקיד היו"ר שבו נושא אהוד שפירא. תחת הדומיננטיות של בדש, תפקידו של שפירא בארגון הפך ליותר ייצוגי ובמרץ אשתקד אף הוקטנו אחוזי המשרה שלו מ־80% ל־50%. כהן כיהנה במשך תקופה קצרה כיו"ר פסגות עד שהביאה את שפירא, אך לא מן הנמנע כי תחשוק בתפקיד זה בחזרה כדי לפקח מקרוב על הנעשה בפסגות. לחלופין כהן, שצריכה להכין את פסגות למכירה, עשויה לחפש לסורני משלים דומיננטי מבחוץ שיסייע לו להציף ערך לבית ההשקעות. אם סורני הוא מינוי פנימי שאמור לייצר שקט בארגון, למנוע גל עזיבות ולשמור על המכונה המשומנת עובדת, תפקיד היו"ר יכול לקבל נופך חדש ודומיננטי יותר.

בנוסף לכל זאת, סורני יצטרך להתמודד עם כאלף עובדי פסגות שמגבשים בשבועות האחרונים הקמת ועד עובדים יציג תחת ארגון כוח לעובדים.