דורית סלינגר נגד ועדות ההשקעה: מסתפקות בלהיות חותמת גומי
דו"ח ביקורת חריף של הממונה על שוק ההון חושף את הפסיביות של חלק מוועדות ההשקעה, שאמורות לפקח על מנהלי הפנסיה של הציבור. בין הבעיות שהוצפו: ביסוס פעילות ההשקעות על אדם אחד נטול תחליף ובחינת תיק ההשקעות מול תשואות המתחרים בראייה קצרת טווח בלבד
אחד הגורמים החשובים בגופים המנהלים את חסכונות הפנסיה של הציבור הוא ועדת ההשקעות. קבוצה של דירקטורים בלתי תלויים, בעלי מומחיות פיננסית, אמורה להיפגש מדי כמה שבועות, לגבש אסטרטגיה לאופן ניהול ההשקעות של כספי החיסכון ולאתר הזדמנויות השקעה חדשות. בעיקר נדרשת הוועדה לפקח כי מנהלי ההשקעות של הגוף הפנסיוני מיישמים את המדיניות ואינם נוטלים סיכונים בלתי מבוקרים.
אלא שמדו"ח חריף שפרסמה אתמול הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון דורית סלינגר, עולה כי הוועדות הללו מתנהלות לרוב כסוג של חותמת גומי. זאת בעוד מנהלי ההשקעות חופשיים לפעול כרצונם. אמנם הגופים שבהם נמצאו ליקויים לא נחשפים, אך הממצאים כשלעצמם מטרידים במיוחד. הם חושפים התנהלות פסיבית שיטתית של חברי ועדת ההשקעות והסתמכות כמעט עיוורת על מערך ניהול ההשקעות, שפעמים רבות מורכב ממנהל דומיננטי אחד בלבד.
- אי.די.בי בדרך לגיוס חוב של כ־250 מיליון שקל
- "להפסיק את הפארסה של דחיית ניסיונות מכירות חברות ביטוח"
- רגולטור במבחן
ממצאי הבדיקה אינם מעידים על כל ועדות הביקורת. הם נוגעים לחלק מהגופים המפוקחים והובאו כדי לשפר את פרקטיקות העבודה. לצדם מציגה סלינגר גם פרקטיקות נאותות שהתגלו, כמו קיום תהליכים מסודרים ומבוקרים לבחינה של השקעות ודרישה מצד ועדות השקעה לקבל מסמכי אנליזה פנימיים, מצגות וכן שאלונים מפורטים לגופים המציעים הצעות השקעה. בנוסף מציינת סלינגר לטובה ועדות השקעה שדרשו לקבל חוות דעת נוספת על השקעות פוטנציאליות.
בשיחה עם מנהלי השקעות על רקע דו"ח הביקורת הם מספרים כי התופעות השליליות המוזכרות בו רווחו מאוד בעבר, אך בשנים האחרונות מורגש שיפור באיכות וברמת הביקורת של ועדות ההשקעה.
דורית סלינגר צילום: נמרוד גליקמן
אין דיון אפקטיבי אלא רק לצורכי פרוטוקול
הדו"ח חושף כי חברי ועדות ההשקעה מתפקדים פעמים רבות כקישוט שדרש הרגולטור ותו לא, בעוד מנהל ההשקעות מכתיב באופן בלעדי את ניתוב כספי החוסכים. כך חושף הדו"ח כי הוועדה עוסקת לעתים בנושאים מבלי לקיים בהם דיון אפקטיבי של ממש, "אלא רק דיון לפרוטוקול".
מתברר כי יש מקרים שבהם חברי הוועדה כלל לא טורחים להיפגש פנים אל פנים. "הוועדה מקיימת חלק מדיוניה באמצעות הטלפון באופן קבוע, ולא רק כשיש לטפל בנושא נקודתי דחוף", נכתב בדו"ח של הממונה.
פעמים רבות, מציין הדו"ח, "הפרוטוקול נכתב בצורה מקוצרת מאוד או רשלנית, שאינה משקפת כראוי את הדיון ואינה מאפשרת העברת מידע בין החלקים השונים".
בנוסף עולה ביקורת על כך שחלקים נרחבים מהפרוטוקולים מועתקים מפרוטוקולים אחרים, למשל כשנערך דיון נוסף באותו נושא.
בביקורת עלה כי חברי ועדות ההשקעה אף חותמים לעתים על הפרוטוקולים לאחר רפרוף ובלי לקרוא את תוכנם לעומק: "החתימה לאישור הפרוטוקול מתבצעת ללא קריאה מלאה שלו".
מדובר בביקורת חריפה מאוד על מידת המקצועיות של חברי ועדת ההשקעות. בדרך כלל אלה אנשים שמילאו בעבר תפקידים בתחום הפיננסים וכעת מחפשים ג'וב נוח שלא דורש מהם עבודה מרובה.
החברות בוועדת השקעות כוללת מפגש של אחת לשבועיים בתמורה לשכר שעשוי להגיע ל־400-250 אלף שקל בשנה, אם מכהנים במקביל ביותר מוועדה אחת.
מרבית חברי הוועדות אוחזים ברקע מקצועי רחב והבנה כלכלית ופיננסית עמוקה; הם גם תורמים רבות מניסיונם ומציגים למערך ההשקעות שאלות קשות. אלא שממצאי הביקורת חושפים שיש גם מקרים שבהם חברי הוועדות מסתמכים יתר על המידה על המסרים שמעבירים להם מנהלי ההשקעות ולא טורחים להתעמק במידע כלל.
מתמקדים בתחרות ולא בניהול סיכונים
"ועדת ההשקעות בוחנת את תיק ההשקעות בראש ובראשונה אל מול תשואות המתחרים ובראייה קצרת טווח", מציין הדו"ח פרט שאינו סוד גדול. "זו דוחקת לשוליים שיקולים כמו ניהול סיכונים, תיאבון לסיכון ואילוצים פנימיים של הקופות והקרנות המנוהלות". זהו ממצא מטריד מאוד, שכן על ניהול כספים של חיסכון ארוך טווח למלא את ייעודו — ולכלול שיקולי השקעה לטווח זה.
בחודשים האחרונים מתפתים מנהלי השקעות להחזיק באג"ח קונצרניות לא מדורגות נוכח התשואות האפסיות בשוק האג"ח הסולידי יותר. זאת אף על פי שהתמחור של האג"ח הללו לא כולל בהכרח את סיכון כשל הפירעון שלהן. הסיבה לפיתוי שהן יוצרות הוא שבטווח הקצר האג"ח הללו מייצרות תשואה עודפת על האפיק הסולידי. אלא שמנהל ההשקעות נדרש להביא בחשבון השפעות רחבות, כמו תרחיש של העלאת ריבית והשפעתו על האג"ח הללו.
הגופים לא מאזנים את כוחו של מנהל ההשקעות
אחת הנקודות המדאיגות שעליהן מתעכב הדו"ח של הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון נוגעת למנהל ההשקעות הראשי. נמצא כי "פעילות ההשקעות מתבססת במידה משמעותית על אדם ספציפי, והארגון לא בחן חלופות להקטנת החשיפה, למשל במקרה של היעדרות ממושכת מהעבודה".
בתי השקעות וחברות ביטוח רבות נוהגים להציב בראש הפירמידה דמות שמסומנת כמנהל השקעות ראשי, אדם האחראי - לטוב ולרע - על תוצאות ניהול ההשקעות.
באחרונה, עם התגברות הרגולציה ובמיוחד על רקע מגבלת שכר הבכירים בגופים הפיננסיים, שורה של מנהלי השקעות דומיננטיים בחרו לעזוב. כך עזבו בזה אחר זה
מנהל ההשקעות הראשי של מיטב־דש יניב צלאל, מנהל כספי העמיתים של הפניקס שי יצחקי, מנהל ההשקעות הראשי של פסגות אמיר גיל (שעבר לנהל את חברת קרנות הנאמנות של אקסלנס), מנהל ההשקעות הראשי של חברת ניהול התיקים של אי.בי.אי רוני פילו, ומנהל ההשקעות הראשי של הראל אמיר הסל. במצב שבו מערך ההשקעות נסמך באופן מהותי על מנהל בודד, עזיבה שכזו יכולה לטלטל את הארגון ואת רמת ניהול ההשקעות.
מהדו"ח אף עולה כי "ועדת ההשקעות מתקשה לאתגר את הצעותיו של מנהל ההשקעות הראשי ואת נקודת המבט שלו על השוק". בשיחות סגורות מספרים מנהלי השקעות רבים כי ועדות ההשקעה נתפשות בעיניהם כעול, כטרדה שמחייבת אותם להגיע ולהציג השקעה מסוימת רק כדי לחכות להנהון או לכל היותר לשאלה לא מתוחכמת או מעמיקה מצד הנוכחים.
יניב צלאל צילום: עמית שעל
חופש הפעולה רחב מדי, גם "עד כדי ריקון מתוכן"
הוועדה אמורה לקבוע גבולות גזרה למנהל ההשקעות. כך, עליה להגביל את היקף החשיפה של הגוף למניות או לנכסים לא סחירים, או לקבוע באופן יותר ספציפי מגבלות חשיפה למגזר מסוים. אלא שמתברר כי "הוועדה קובעת מגבלות רחבות יתר על המידה לפיקוח על פעילות ההשקעות. למערך ההשקעות ניתן חופש פעולה רחב מדי, לעתים עד כדי ריקון מגבלות ההשקעה שקבעת הוועדה מתוכן. לדוגמה, קביעת טווח השקעה באפיק מסוים להיקף של 0%–50%, אף שהיקף הפעילות שונה לגמרי והמגבלות אינן אפקטיביות".
עוד עדות בעייתית לתפקוד הוועדה ניכרת בממצא הבא: "הוועדות והדירקטוריון מאשרים נהלים ומסמכי מדיניות בצורה אוטומטית, ללא דיון מהותי וללא ניסיון לבחון או לאתגר את המסמכים המוגשים לאישור". יתרה מכך, "האישור מתבצע בשיטת 'שגר ושכח', ללא פיקוח שמוודא יישום בשטח".
עוד נכתב: "אף על פי שקיים תהליך מסודר לבחינת השקעה, הוא מתבצע בפועל כבדיקה טכנית ומנהלי ההשקעות כמו גם חברי הוועדה לא מאתגרים אותו".
בדו"ח מצוינים מצבים שבהם קרן השקעות, למשל, מציעה השקעה — והנתונים שהיא מציגה נתפסים כנכונים, ללא בדיקה או אימות נוסף. כמו כן, כשדנים בהצעת השקעה, קורה שהיא נבחנת רק מצד ההזדמנות ולא מצד הסיכון והאילוצים. "לעתים קיימת תחושת דחיפות לביצוע ההשקעה שמאפילה על הצורך לבחון את התאמתה לפרופיל ההשקעות והסיכונים של התיקים המנוהלים", קובע הדו"ח. כך "אושרו השקעות לא סחירות בעלות מח"מ ארוך בתיקי פנסיה צומחים ועבור תיקי גמל דועכים".
הפסיביות של הוועדה באה לידי ביטוי בכך שלא נשענים מספיק על מומחים בנקודות רגישות, כמו כניסה למגזר חדש או הגדלה משמעותית של אחזקות בענף מסוים. חברי הוועדה אינם מאתגרים מידע שמתקבל ממומחה חיצוני גם אם מדובר בבעל אינטרס — כמו מתווך שאחראי הן על המידע והן על הצעת ההשקעה. "ועדת הביקורת פועלת כגוף מאשר וריאקטיבי, שמטרתו 'לנקות שולחן' במקום לאתגר את הדו"חות שמוצגים לפניה", נכתב בדו"ח, וזאת לעתים קרובות בשל אילוצי זמן ועלויות.
