לקראת המכרז על הזיכיון בים המלח: האוצר מעוניין להחליף את מניית הזהב בשוט זהב

אחרי 26 שנים בהן היחסים המורכבים בין מדינת ישראל לבין כיל התנהלו לפי כללי "מניית הזהב", משרד האוצר צפוי להחליף אותה ב"צו אינטרסים חיוניים", המעוגן בסעיף 59 בחוק החברות הממשלתיות, או כלי משפטי דומה. כך נודע ל"כלכליסט". לפי אותו סעיף, שיופעל במכרז הקרוב על זיכיון ים המלח, "השרים, באישור ועדת השרים, ובהתייעצות עם השר האחראי לענייני החברה ועם הרשות (שר האוצר, א"פ), רשאים להכריז בצו כי למדינה אינטרסים חיוניים, אחד או יותר, בקשר לחברה בהפרטה".

מדובר בשני מכשירים משפטיים שונים שיש להם תכלית זהה: לאפשר למדינת ישראל לשמור על כוח מסוים בסוגיות קריטיות בתוך חברה ממשלתית שהופרטה, זאת אחרי שהחברה נמכרה, הפכה לפרטית ולמדינה אין מניות "אמיתיות" בחברה. למעשה, "מניית זהב" – המכונה לעתים גם "מניית מדינה מיוחדת" – הוא שם קוד לקומץ של זכויות שהמדינה שמרה לעצמה אחרי הפרטת חברה שלמדינה יש בה אינטרסים מיוחדים, בין היתר מחזיקה המדינה במניית זהב גם בבזן, בצים ובאל על. הזכויות הנכללות בכל "מניית זהב", הן פרי תוצר של מו''מ בין המדינה לרוכש החברה.

צריך עיון יותר סימני שאלה מתשובה מה משמעות הסעיף המקנה זכות סירוב ראשונה לכיל, מדוע החברה מעדיפה לרדת מתחת לרדאר - ו"משחק הצ'יקן" של משרד האוצר עמרי מילמן, תגובה אחת לכתבה המלאה 

הפרת או עמידת כיל בתנאי מניית הזהב עלתה לא פעם לדיון בתוך האוצר וידעה לגרום לעימותים קשים גם בתוך האוצר. רק לאחרונה, ערב עזיבתה של מיכל עבאדי־בויאנג'ו את תפקיד החשבת הכללית של האוצר, היא הותירה "חוות דעת מקצועית" סביב סוגיית מניית זהב שמעולם לא ראתה אור ורק מעטים – לרבות מנכ''ל האוצר, שי באב''ד – זכו לקרוא אותה.

בכירים באוצר מסרו ל"כלכליסט" כי חוות הדעת איננה מתייחסת להפרות דה־פאקטו של כיל, אלא מבקשת לבחון את עמידתה בתנאי מניית הזהב. עם זאת, פרסום המסמך עלול לגרום לכיל ולמנייתה לנזקים כבדים, ולהקשות על כניסת משקיעים זרים למכרז על הזכיון בים המלח. באב''ד כיהן במגוון תפקידים ניהוליים בצים, מקבוצת חברה לישראל שבבעלות עידן עופר, שהוא גם בעל השליטה בכיל. מנגד, בעת אישור מסקנות ועדת ששינסקי, באב''ד התנגד לשינוים שהחברה לישראל ביקשה לבצע ב"חוק ששינסקי".

הסוגיה שדנה בשאלת הסדרת היחסים עם כיל עלתה שוב לדיון רק בשבוע שעבר כאשר הכלכלן הראשי שלמשרד האוצר, יואל נווה, פרסם את דו"ח הצוות לעניין פעולות הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת הזיכיון בים המלח, וכבר מסעירה את האוצר.

ל"כלכליסט" נודע כי לאחרונה נכתבה חוות דעת משפטית שמציעה לשנות את המשטר המסדיר את מערכת היחסים בין המדינה לכיל, אחרי שנים סוערות ורוויות מחלוקות. "מניית הזהב הוא כלי ישן, פרימיטיבי ופחות מתוחכם. צו אינטרסים הוא יותר מודרני, יותר אפקטיבי, יותר חסין. על ציר הזמן, כבר לא עושים 'מניות זהב'. זה צעד של פעם. מבחינת משפטית־מדיניותית, צו אינטרסים הרבה יותר טוב" אמר ל"כלכליסט" פקיד בכיר מאוד המתמחה בתחום. "הרעיון של מניית זהב הוא שאף שהמדינה כבר לא בעלת מניות בחברה, היא שומרת לעצמה בתוך מסמכי היסוד של החברה את האפשרות לשמור על זכויותיה , אך בכלים תאגידיים וזה מה שהופך אותה ללא כל כך טובה. הרי בפועל המדינה רוצה לבצע 'רגולציה' אבל אין לה את הכלי, אלא רק מניה", אמר הבכיר.

יתרה מזו, הוא מסביר, ישנן דרכים רבות "להתגבר" על מניית הזהב בכל מיני כלים תאגידיים אחרים וחזקים יותר, שכן בסך הכל מדובר בכלי "אזרחי", כאשר צו אינטרסים משתייך למשפט המנהלי. "צו אינטרסים הוא כלי רגולטורי והוא מחוץ לתקנון החברה. במניית זהב אפשר, למשל, לשנות את המבנה התאגידי של חברה ולרדד את מניית הזהב", הוא אומר. מה שלא ניתן לעשות בצו אינטרסים שהוא כלי אכיפתי רגולטורי. עוד טוענים סניגורי צו אינטרסים כי זה כלי ניתן לשנוי בדיעבד, שכן מדובר ברגולציה. זאת בניגוד למניית זהב שאיננה ניתנת לשינוי ללא הסכמת הצד השני".

מפעלי ים המלח צילום: עמית שעל

 

התקדים המשפטי של צים

תומכי רעיון החלפת מניית הזהב בצו אינטרסים תולים את התמיכה שלהם במקרה של "צים", שאף היא בשליטת עידן עופר, שבו המדינה והחברה הגיעו עד לבית המשפט העליון, שם נקבע בהסדר כי בעלי השליטה בצים לא יוכלו למכור את השליטה בה ללא הסכמת המדינה או בית המשפט. כבר ב־2014 ביקש אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות, לוותר על מניית הזהב לטובת צו אינטרסים, אז התנגדה עבאדי־בויאנג'ו לאותו מהלך וקבעה כי אסור לוותר על מניית הזהב "ללא תמורה", שכן, יש לויתור זכויות המדינה ערך כלכלי. "מיכל עבאדי טעתה אז. המדינה לא מעוניינת בערך הכלכלי של המניה. לא שמרנו על מניית זהב כדי להרוויח כסף אלא כדי לשמור על זכויות של המדינה" מסכם הבכיר.

מנגד, סנגורי מניית הזהב, סבורים כי בניגוד לרושם הראשוני, אף שאפשרות האכיפה של צו אינטרסים חזקה יותר, צו אינטרסים כשלעצמו, אינו כלי דרקוני יותר. "אפשר לגבש צו אינטרסים חלש ומניית זהב דרקונית" מסבירים אותם גורמים המעורים בפרטים, "מניית זהב עדיפה יותר למדינה – ובעיקר לציבור – לעומת צו אינטרסים חיוניים, בעיקר כאשר מביאים בחשבון את הנוסח שלה בחוק הזיכיון, וזה חד־משמעי. ויתור על מניית הזהב בעת הזאת — כאשר קיים צורך חיוני להשגיח על החברה עד תום הזיכיון – זה דבר לא סביר, לא מוצדק, חסר הגיון ומהווה מתנה כספית לכיל. לראייה, "צוות נווה" לא התייחס לכך ולא המליץ זאת, אף שהוא היה יכול לעשות זאת. לא ברור כלל כולל מאיפה מגיע רעיון כזה. צו אינטרסים חיוניים פחות רחב. אסור לוותר על מניית הזהב ללא תמורה מטעמה של כיל. כל מי שיקרא את החוות דעת של החשבת הכללית לשעבר יבין גם למה אסור לוותר על מניית זהב" הוא סיכם.

מאז 1992, עת החל תהליך הפרטת כיל, מדינת ישראל מחזיקה בה במניית זהב שלפי דו"חות כיל היא "אינה בת־העברה, לשם שמירה על העניינים החיוניים של המדינה. שינוי ההוראות שבתקנון כיל המתייחסות לזכויות הנלוות למניית המדינה המיוחדת טעון אישור של המדינה". מניית הזהב בכיל כוללת את זכותה של המדינה לשמור על אופייה של כיל כחברה ישראלית, לפקח על שליטה באוצרות הטבע לשם הבטחת ניצולם היעיל, למנוע מגורמים עוינים או מאלו שהם בעלי אינטרסים מנוגדים לאלו של החברה מהשתלטות עליה. כמו כן, הזכויות כוללת זכות ווטו בנוגע למכירה או שעבוד של נכסים מהותיים, שינויים מבניים, וכל רכישה של מניות העולה על 14% או בשיעור המביא את הרוכש לאחזקה של יותר מ־25% מהחברה. מניית הזהב היא זו שהקנתה לשר האוצר יאיר לפיד, את הזכות להתנגד לעסקת כיל־פוטאש, שבה ביקשה החברה הקנדית להגדיל את אחזקתה בחברה הישראלית — זאת אחרי המלצתה של עבאדי להתנגד לעסקה.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "הנושא נבחן כחלק מבדיקה רחבה בכלל החברות הממשלתיות שיש להן צווים או מניות זהב, במטרה לייצר אחידות".