הדיל של הפועלים ובנק ישראל: אין דיבידנד, אבל כולם מרוויחים

מנכ"ל הפועלים אריק פינטו הדהים ביום חמישי האחרון את שוק הפיננסים, כשבניגוד לתחזיות החליט, עם הדירקטוריון, עורכי הדין ורואי החשבון של הבנק, שלא להגדיל את ההפרשה בגין חקירת רשויות המס בארה"ב נגד הבנק. אלה בודקות חשד להעלמות מס שבוצעו על ידי הבנק ללקוחותיו האמריקאים.  

הציפייה היתה שעקב הודעת הקנס שקיבל מזרחי טפחות ממשרד המשפטים האמריקאי, בגובה 342 מיליון דולר, הפועלים ייאלץ להגדיל את ההפרשה. הסיבה היא שלהפועלים היתה פעילות גדולה כמעט פי ארבעה משל מזרחי מעבר לים. ההפרשה שביצע הפועלים עד כה בדו"חות היא בהיקף של 365 מיליון דולר, אף שבניגוד למזרחי הוא עדיין לא קיבל דרישת תשלום מוגדרת.

אלא שהפועלים לא לגמרי התעלם מההתפתחויות האחרונות במזרחי והכריז כי "מטעמי שמרנות", הוא מקפיא את חלוקת הדיבידנד לרבעון השני, אף שתוצאותיו היו החזקות בענף, עם רווח נקי של 920 מיליון שקל. זאת, בניגוד למדיניותו לחלק 40% מהרווח הנקי מדי רבעון. בניסוח לקוני ציין הבנק כי ההחלטה היתה "מתואמת עם בנק ישראל".

הפרשה נוספת היתה שוחקת את ההון העצמי של הפועלים

קרוב לוודאי שבמסגרת הדין ודברים של הבנק עם הפיקוח, גובש הדיל: אין הפרשה, ומנגד אין דיבידנדים בזמן הקרוב. מבחינת הפועלים, זה פתרון ביניים עדיף. הפרשה נוספת היתה שוחקת את ההון העצמי ומגבילה צמיחה עתידית בתקופה שבה המתחרה הגדול לאומי נמצא בשיא כוחו - פרשת העלמות המס מאחוריו, ויחס הלימות ההון שלו (11.17%) נמצא בפוזיציה מצוינת למינוף הפעילות העסקית. ההחלטה שלא לחלק דיבידנדים רק מחזקת את ההון העצמי של הבנק להזניק את פעילות האשראי שלו, בדגש על האשראי העסקי.

מנגד, בעלי המניות של הבנק ודאי אהבו פחות את הקפאת הדיבידנדים, ונראה לכאורה שהבנק מדבר בשני קולות, המקשים את הבנת התמונה המלאה. מצד אחד, הוא מרגיש מספיק בנוח להימנע מהפרשה נוספת, מה שמעיד שלשיטתו ההתפתחויות במזרחי לא משליכות על חקירתו, והוא סבור שהפרשה תסתיים עם קנס שלא יעלה על ההפרשה שכבר בוצעה. מצד שני, ההחלטה שלא לחלק דיבידנדים מעידה על חשש שהתפתחויות עתידיות ישנו את הגישה הזו, ולכן עדיף להימנע משחיקת ההון העצמי. הדבר מחזק עוד יותר את ההנחה שהרצון להניח את דעתו של בנק ישראל היה פקטור מרכזי בהחלטה.

הפועלים מאותת לבעלי המניות שהכל בסדר, ומנגד עושה את ההפך. אם אמנם בנק ישראל לחץ לא לחלק דיבידנד, עולה השאלה איך רשות ני"ע לא מתערבת בהחלטה שלא לבצע את ההפרשה, ומאפשרת לשדר לבעלי המניות שהכל בסדר; ומנגד, הפיקוח על הבנקים, שאמון על דאגה ליציבות הבנק, מונע מבעלי המניות תשואת דיבידנד, באופן שעלול לשדר שבכל זאת יש כאן חשש מסוים. ואם אמנם בנק ישראל סגר מעין דיל עם הבנק, מה גבול ההתערבות של הרגולטור בריבונות העסקית של הבנק.

מאחורי ההחלטה של בנק הפועלים יש רציונל משפטי

אלא שמבדיקת "כלכליסט" עולה כי יש בהחלטת הפועלים, בלי קשר אם היא תוצאה של דיל עם בנק ישראל, רציונל משפטי. הכללים שקובעים מתי יש לבצע הפרשה בדו"חות הכספיים, לא דורשים לפעול לפי התסריט הגרוע ביותר אלא לפי ההערכה הטובה ביותר לגבי הסכום שבו תיסגר הפרשה. לא סתם רשם הפועלים הוצאה של 103 מיליון שקל ברבעון על ייעוץ משפטי - עורכי הדין של הבנק עובדים בשבועות האחרונים הרבה שעות נוספות.

לעומת זאת, הכללים שיש להביא בחשבון בעת חלוקת דיבידנד מחייבים להביא בחשבון אפשרות להתפתחויות שליליות, גם אם סבירותן לא גבוהה. במילים אחרות, הכללים המשפטיים והחשבונאיים בחלוקת דיבידנד שמרניים בהרבה. כך נוצר פער בין קבלת ההחלטה על הפרשה או אי־הפרשה שאז נדרש תרחיש שניתן לכמת אותו למספר, לבין תרחיש חמור יותר אך סביר פחות, המחייב שמירת כסף בקופה. יש מי שסבור שתרחיש כזה אפשרי. בסוף השבוע התייחס סמנכ"ל המחקר של לידר שוקי הון אלון גלזר לדו"חות הפועלים, כשכתב כי "אנו מעריכים שנראה תוספת של 250-150 מיליון דולר להפרשה שבוצעה עד כה".

הסיבה שבנק ישראל נכנס לתמונה בסוגיית הדיבידנד היא שבעת קבלת ההחלטה על חלוקתו, הבנק חייב להביא בחשבון את יחס הלימות ההון שאליו הוא נדרש. היחס נועד להבטיח את יציבותו, כשאם הקנס יתברר בהמשך כגבוה מהמצופה, הוא עלול ליצור בעיה מיידית. לכן בעת חלוקת דיבידנד חייבים לגלות יתר זהירות, מעבר לתחזית הסבירה.

חדוה בר, המפקחת על הבנקים בבנק ישראל צילום: עמית שאבי