הביטקוין: המטבע של המהפכה

ג'ף ברוויק לא עושה שום מאמץ להסוות את הפלרטוט שלו עם השוליים ההזויים יותר של האינטרנט. למעשה, הוא מנפנף בפלרטוט הזה בהנאה. "הממשל האמריקאי וה־CIA הקימו את פייסבוק וגוגל, ואלו משמשים היום צבא המרגלים שלו", הוא קובע בנונשלנטיות, כשאנחנו משוחחים מאחורי הקלעים של כנס Israel Bitcoin Summit שהתקיים באוניברסיטת תל־אביב. ברוויק (Berwick), אנרכו־קפיטליסט ודמות מוכרת בקהילת הקריפטו (מטבעות דיגיטליים), הפך את קונספירציית המעורבות הממשלתית בענקיות הטכנולוגיה לאחד הלהיטים בהרצאותיו, וחוזר עליה מעל כל במה אפשרית יחד עם "המערכת הפיננסית קורסת" ו"רק הביטקוין יציל אותנו מאפוקליפסה".

ברוויק הוא אולי הסמן הקיצוני של קהילת הקריפטו, אבל ממש לא מוקע על ידיה. להפך, הוא מוזמן לנאום בכנסים כמו זה שתואר כאן, לצד מתמטיקאים ויזמים מובילים בתחום. למה אנרכיסט שמפרסם תיאוריות קונספירציה מתקבל בחום אצל מי שטוענים שהמציאו את המהפכה האינטרנטית הבאה? אולי כיוון שהוא גורם להם להיראות שפויים.

הנסיקה המטורפת בערך הביטקוין ב־2017, כ־2,000% ממרץ עד דצמבר, הפכה אותו לנחלת הכלל ולאופציית השקעה קורצת, אבל במקור המטבע הומצא ב־2009 ככלי אקטיביסטי: ממציאיו ביקשו לשחרר את השליטה בכסף מידי הבנקים והמדינות ולהפקידה בידי ההמון; לשם כך הם פיתחו את הבלוקצ'יין, הפלטפורמה שעליה פועל הביטקוין, ושמשתמשת בהצפנה כדי להעביר כספים כפי שמעבירים מידע ברשת. קריסת הביטקוין בחודשיים האחרונים מחקה 80% מהשווי בשיא שלו וטאטאה מהזירה רבים מהספקולנטים שתדלקו את הבועה. מי נשאר בזירת המטבעות הדיגיטליים? אם תשאלו את דיוויד גולומביה, התשובה היא "מי שיצרו אותה מלכתחילה": קהילת הסייפר־פאנק (Cypherpunk) — ליברטריאנים אדוקים כמו ברוויק, שמאמינים בקיומן של קבוצות כוח מסתוריות ובממשלות חורשות רעה, ורואים בהצפנה כלי לחיזוק הפרטיות ולשינוי חברתי.

איור: איתי רווה

גולומביה (Golumbia) הוא מחברו של הספר "הפוליטיקה של הביטקוין", שפורסם ב־2016 ומתח קו בין הביטקוין והבלוקצ'יין לבין תיאוריות כלכליות קיצוניות. "בשם הבלוקצ'יין, רעיונות קיצוניים זכו פתאום לתהודה גדולה מאי פעם", כתב גולומביה. שלוש שנים מאוחר יותר הספר קיבל משנה תוקף בעידן טראמפ: הרעיונות הקיצוניים האלה הם חלק מתפיסת עולם מגובשת שלפיה בנקאות מרכזית, כמו הבנק הפדרלי של ארה"ב, היא מזימה מכוונת לגניבת ערך מהאנשים שלהם הוא שייך. בגרסת הקיצון שלה האידאולוגיה הזו גורסת שאינפלציה היא מזימה לגניבת כסף מההמונים ולהעברתו לידיה של "קבוצת עילית" שפועלת מאחורי הקלעים ושולטת בממשלות ובתאגידים.

אם זה נשמע מוכר, זה בגלל שזו בדיוק אותה המנגינה שמנגן הגרעין הקשה של תומכי דונלד טראמפ. גולומביה, שכתב את הספר עוד בתקופת אובמה, זיהה כמה מהמרכיבים המרכזיים של מה שהפך לטראמפיזם: אמונה בתיאוריות קשר, הפצת פייק ניוז ועלייה של קבוצות פרינג' כמו אלט־רייט. "האנשים היותר שפויים נטשו את תחום הבלוקצ'יין, וזה הפך את הקיצוניים לדומיננטיים יותר", מסביר גולומביה בראיון טלפוני. "מה שכתבתי אז, נהפך לנכון עוד יותר: בקהילה שמקדמת את הביטקוין יש ריכוז גבוה של אנשים קולניים מאוד עם אמונות ימניות־קיצוניות".

ישנה לא מעט חפיפה בין האסטרטגיות ותפיסות העולם של שתי הקהילות האלה. אלו ואלו משתמשים בטכנולוגיה כדי להכניס את ראיית העולם שלהם למיינסטרים הפוליטי.

"בדיוק, ולכן אני מודאג. כשהימין הקיצוני מפיץ מידע שקרי, הוא טוען שאי אפשר לבטוח בשום דבר שמופץ בערוצים הרגילים, ושאין ברירה אלא להאמין במידע המופרך שהם עצמם מפיצים. זה עובד. תסתכלי על הברקזיט, למשל — גם היום, שנתיים אחרי שאנשים למדו שהרבה מהמידע שהם קיבלו בנושא שגוי וההבטחות שקיבלו לא יתגשמו, יש כאלה שמתעקשים להאמין בברקזיט. הדברים האלה תמיד היו, אבל היום זה טרנד חזק במיוחד, ולטכנולוגיות הדיגיטליות יש תפקיד חשוב בכך. תיאוריות ימין קיצוני עשו שימוש ברשתות חברתיות, ועכשיו הן עושות שימוש גם בבלוקצ'יין".

בלוקצ'יין כמגן הדמוקרטיה

תפיסת העולם הימנית־קיצונית בולטת מאוד בהרצאה הקצרה שמעביר ניק זאבו באותו כנס תל־אביבי. אם ברוויק הוא תוספת מאוחרת לקהילת הקריפטו, טרמפיסט אפילו, הרי שזאבו (Szabo) הוא מהאבות המייסדים שלה. הוא זה שניסח לראשונה את רעיון החוזים החכמים, שבו נעשה שימוש נרחב בתעשיית המטבעות הדיגיטליים, ובעבר אפילו נחשד כממציאו המסתורי של הביטקוין. זאבו, שעולה על הבמה לקול מחיאות כפיים סוערות, חוזה עתיד שבו בנקים מרכזיים בחלקים הפריפריאליים של העולם יגלו עניין בביטקוין "כמערכת מאובטחת יותר וכתחליף לזהב שהם לא יכולים לאבטח". לזאבו, כמו לרבים מחבריו, יש זיכרון סלקטיבי. על ההיפר־אינפלציה בערך הביטקוין, שהתרחשה ב־2013–2015 ושוב ב־2017, הוא לא מדבר כלל, כמו גם על ההתרסקות המהדהדת של הביטקוין בחודשיים האחרונים. את הפופולריות המדאיגה של הביטקוין בקרב סוחרי סמים ברשת הוא מכנה "תופעה אופיינית למוצר חדש".

דיוויד צ'אם. "כשסנודן חשף את המעקבים הדיגיטליים שמנהל הממשל האמריקאי, ראינו שפרטיות נהפכה למושג חלול. העניין הוא שבלי פרטיות אין שיח חופשי ואין דמוקרטיה. הבלוקצ'יין מחזיר לאנשים שליטה על המידע שלהם" צילום: עמית שעל

האידאולוגיה הליברטריאנית, מנגד, היא משהו שזאבו מתגאה בו: "אנחנו, החבורה שעיצבה את המטבעות הקריפטוגרפיים הראשונים, רצינו להשתמש במחשוב כדי לפתור בעיות ליברטריאניות. הסופרת איין ראנד תיארה מעין שדה כוח שמגן על האוטופיה הליברטריאנית מדיכוי של הממשלה. בעולם האמיתי אין שדה כוח, אבל קהילת הסייפר־פאנק השתמשה בהצפנה כשדה כוח כזה".

בכלל, סוד המשיכה של התיאוריות שמציגה קהילת הקריפטו האמריקאית טמון בטשטוש גבולות מכוון בין רעיונות לעובדות. אחת הדוגמאות לכך מתרחשת כשזאבו אומר: "אנחנו חווים שליטה פוליטית מתמשכת. לא ראיתי סטטיסטיקות מוצלחות בנושא, אבל בעשורים האחרונים יותר שחקנים פוליטיים גילו את הפגיעות של מערכת דיגיטלית מרכזית שמאפשרת לרגולטורים ולרשויות האכיפה לשלוט במה שאנשים עושים עם כספם". קשה לדמיין כנס אקדמי אחר, בכל תחום, שבו מרצה יאמר "אין סטטיסטיקה שמוכיחה זאת, אבל אני בטוח שאני צודק", והקהל לא יקריב אותו על מזבחה של סטיית תקן.

אם ברוויק הוא הילד הרע של הקריפטו וזאבו הוא האידיאולוג, הרי שפרופ' דיוויד צ'אם, נואם נוסף בכנס, על משבצת האקדמאי. הרעיונות של צ'אם (Chaum), שחתום על עשרות פרסומים בתחום ההצפנה, היוו את הבסיס הטכנולוגי לקריפטו־פאנק: ב־1982 הוא המציא שיטה להעברת מטבע דיגיטלי שלא ניתנת לאיתור על ידי הבנק. ב־1990 הוא הקים את חברת DigiCash שהנפיקה את eCash, מטבע הקריפטו הראשון, וב־1994 בוצע בו התשלום האלקטרוני הראשון. במילים אחרות, צ'אם המציא את המטבעות הדיגיטליים עוד לפני שהציבור הרחב שמע על האינטרנט.

היום צ'אם חוזר לתחום באמצעות חברה שהקים, Elixxir, המפתחת פלטפורמת מסרים מוצפנת המאפשרת גם העברת כספים; כמו WeChat הסינית, אבל בלי "דלת אחורית" לממשל. בראיון הוא מדגיש את חשיבות חופש הביטוי לקיומה של הדמוקרטיה. "פעם פרטיות היתה זכות בסיסית: האו"ם מזכיר את זה כך, רוב מדינות העולם חתמו על הקו המנחה של ה־OECD בנושאי פרטיות, החוקה ההודית מכירה בפרטיות כזכות. היום פרטיות נהפכת למושג יותר ויותר חלול. אנשים זקוקים לשליטה על מרחב מוגן לנהל בו תקשורת מוגנת. אם אין להם מקום שבו הם יכולים לשוחח על השלטון ללא חשש מתגמול, אי אפשר שתהיה דמוקרטיה".

ניק זאבו. "אנחנו, החבורה שעיצבה את המטבעות הדיגיטליים, השתמשנו במחשוב כדי לפתור בעיות ליברטריאניות. הפכנו את ההצפנה לשדה כוח שמגן על האוטופיה הליברטריאנית מדיכוי של הממשלה" צילום: עמית שעל

העבודה שלך שימשה השראה לכל קהילת הסייפר־פאנק. אתה מזדהה עם התפיסה הכלכלית הליברטריאנית של הקהילה הזו?

"האתוס של הבלוקצ'יין הוא להחזיר לאנשים את השליטה על עתיד המידע שלהם. האם אני מסכים עם כולם על כל נושא? לא, אבל יש הסכמה בסיסית שהטכנולוגיה הזו יכולה לשמש כהאב להעצמת אנשים להתקדם לקראת שוויון בעולם האינפורמציה. זה משהו שאני עובד עליו כבר עשורים".

אבל אפילו צ'אם אינו חסין לחלוטין מפני החשיבה הקונספירטיבית של עמיתיו. כמה דקות אחר כך הוא עולה לבמה ואומר: "אחד הדברים העיקריים שגרמו לי לחזור לתחום זה אדוארד סנודן. החשיפה שלו שינתה הכל. אם אתה יכול לקרוא כל הודעה שפורסמה ברשת, כל הטכניקות שמבוססות על זה שאיש לא יודע עם מי אתה מדבר הופכות ללא אפקטיביות. אני לא מופתע, למשל, שממשלת ארה"ב מימנה את פיתוח TOR (תוכנה שמאפשרת תקשורת אנונימית ברשת) מאז ימיה הראשונים. זה אומר ש־TOR היא מלכודת דבש: אתה רואה כל מה שאנשים מחביאים".

הדברים האלו מוכיחים שאפילו צ'אם, האקדמאי המאופק, מניח שהרצון הטבעי של ממשלות הוא לנטר ולהגביל את אזרחיהן, ושהפתרון היחיד לכך הוא שימוש בהצפנה. צ'אם מתייחס ל־TOR כאל כלי שנועד לאפשר מעקב ממשלתי אחר התקשורת החשאית ברשת, אבל המציאות שונה במקצת: הטכנולוגיה של TOR פותחה בשנות התשעים על ידי משרד ההגנה האמריקאי כדי להסוות את הזהות של סוכנים ממשלתיים בשטח; ב־2004 הבינו במשרד ההגנה שהסוכנים ייטמעו טוב יותר אם הרשת תהיה בשימוש נרחב, ולכן הם שחררו את התוכנה לעולם כפרויקט בקוד פתוח. גופי הביטחון האמריקאיים אמנם לא הבליטו את מעורבותם ב־TOR, אבל גם לא טרחו להסתיר אותה: המידע הופיע בעמוד הספונסרים של הפרויקט ברשת כבר ב־2005. לא מלכודת, לא דבש ולא נעליים.

מנגד, קשה להתעלם מחלקו של הממשל האמריקאי בדישון הפרנויה. זה לא רק סנודן, שצ'אם הזכיר בצדק: אנחנו חיים בעידן שאחרי חקיקת ה־Foreign Intelligence Surveillance Act, שמעניקה לממשל האמריקאי חופש פעולה גדול מאוד במעקב אחרי אזרחים, ושאפילו ממשל אובמה הליברלי הגן עליה בבית המשפט. אבל כשאני חוזרת לגולומביה עם הטיעון הזה, הוא דוחה אותו מכל וכל: "נכון, יש הרבה דברים לבקר בכל ממשלה בעולם, אבל צריך להפריד את השאלה הזו מהשאלה אם לבלוקצ'יין ולביטקוין יש בכלל משהו להציע לביקורת הזו. אלה שתי שאלות נפרדות לגמרי.

"עוד שאלה שחשוב להעלות היא האם ממשלות צריכות לקבל ביקורת מתמדת מהאזרחים, או שהפרויקט הממשלתי עצמו הוא מושחת במהותו. אם התשובה היא 'אנחנו בכלל לא צריכים ממשלה', אז התגובה שלי היא שאין חברה ללא ממשלה. אנחנו יכולים לנהל דיון ארוך על מהי ממשלה. בקהילת הסייפר־פאנק טוענים שממשלה זה מה שאנחנו בוחרים בבחירות, ושבבלוקצ'יין אין ממשלה. בעיניי זה טיעון סמנטי, לכל תשתיות הבלוקצ'יין יש קהילות וארגונים שמנהלים אותן ומחליטים כיצד להפיץ את הטכנולוגיה. לא קוראים לזה ממשלה, אבל זה ממלא את אותו תפקיד, ללא בחירות.

גידי בר־זכאי. "פעילי קריפטו חושבים שבסוף לא תהיה ממשלה. מולם ניצב הרגולטור, שחושב שהם עצמם לא יהיו. בסוף שתי התרבויות האלה יתפשרו ויגיעו לנקודה משותפת" צילום: אוראל כהן

"הרעיון שהבלוקצ'יין נפטר מהממשלה, או שמה שיש לו במקום הממשלה פועל טוב יותר מממשלה נבחרת, הוא מגוחך. תסתכלי עליהם: הם סמכותניים, סודיים וחסרי אחריות. הם עושים את כל מה שהם מאשימים בו ממשלות רגילות, רק שאף אחד לא בחר בהם. הם לא נותנים דין וחשבון לאיש. הדבר הכי קשה שאזרחים צריכים לעשות בדמוקרטיה הוא לשמור על הממשלה כנה; לומר לנו שאנחנו יכולים פשוט להפסיק לעשות זאת זו אמירה הרסנית. אני מאמין שצריך לרסן את ה־NSA משמעותית, אבל לבלוקצ'יין אין שום קשר לזה. אם אלה שתי האפשרויות היחידות שאני מקבל, אז אין כאן בכלל את האפשרות הנכונה מבחינתי".

שאלת טריליון הדולר

הפופולריות של הביטקוין, שהביאה להנפקה של מאות מטבעות דיגיטליים נוספים, מעמידה את הגרעין האידיאולוגי של קהילת הקריפטו בפני צומת דרכים מעניין: מצד אחד, הם מטיפים כבר עשור למעבר לשימוש גורף בקריפטו כמטבע עובר לסוחר; מצד שני, שימוש כזה עדיין כולל בהכרח מעורבות של בנקים מרכזיים ושאר רשויות.

כשאני שואלת את ברוויק אם לביטקוין ולקריפטו יש זכות קיום גם ללא ההצדקה הליברטריאנית, הוא מוצא פתרון ביניים. "ביטקוין ומטבעות הקריפטו נוצרו על ידי הקהילה הליברטריאנית, אבל הם לא תלויים בפילוסופיה; בסופו של דבר זו רק מתמטיקה", הוא מסביר. "אבל אם כולם ישתמשו במטבעות קריפטו, תהיה לנו חברה ליברטריאנית".

בהכרח?

"כן, בגלל שמערכות הכספים הן השיטה שבה ממשלות ובנקים מרכזיים מתקיימים. אם אנשים יפסיקו להשתמש במטבע שלהם ויעברו למטבע אחר, הממשלות ייעלמו. הן מתקיימות בעיקר על בסיס מיסוי, רגולציות ואינפלציה של הבנק המרכזי, וכל אלה ייעלמו בזכות המטבעות הדיגיטליים".

הבנקים, בישראל לפחות, דווקא מתעניינים בבלוקצ'יין, אבל רוצים לקחת את התשתית הטכנולוגית כדי לשפר את הטרנזקציות ולא לאמץ את האידיאולוגיה. זה יכול לעבוד?

"בנקים וממשלות יכולים לייצר מטבע קריפטו משלהם, שהם יכולים לשלוט בו ולגרום בו לאינפלציה; אני מקווה שאנשים יבינו שעדיף לא להשתמש בו אלא במטבע טוב יותר. קריפטו יכול לשמש לעשיית טוב ולעשיית רע — בדיוק כמו כל טכנולוגיה. למשל רובים: אם את יורה באנשים שלא מגיע להם, זה רע; אם את יורה במישהו שרוצה להרוג אותך, זה בסדר".

האידיאולוגיה של ברוויק ועמיתיו לא מבדילה בין כוח ממשלתי לגיטימי ולא לגיטימי. לדידו, כל הפעלת כוח ממשלתית היא רעה, גם אם מטרתה להפחית את מספר קורבנות הירי, שטיפס בשנים האחרונות לעשרות אלפים בשנה. אבל מעניין לראות שהפרנויה האנרכו־ליברטריאנית מניצול כוח של הממשל עומדת בניגוד להתייחסות הסלחנית לניצול כוח של תאגידים. בדבריו על הבמה ברוויק פוטר בזלזול שנים של איסוף נתונים מצד פייסבוק, גוגל וחברות אחרות, בשרשרת טיעונים לא לגמרי מבוססת: "זה נעשה רק כדי למכור לי פרסומות", "אני יכול להפסיק את זה בכל רגע", ולקינוח, "זו בחירה אישית שלי". קהילת הקריפטו משקיעה את כל מרצה בפיתוח טכנולוגיות שיפחיתו את המעורבות הממשלתית, בזמן שהאידאולוגיה שלה פוטרת את התאגידים מאחריות ולא מבססת מנגנון שירסן את כוחם. התוצאה, כותב גולומביה, היא שלילת המנגנון המוכח היחיד שמספק לאנשים אפשרות לריסון התאגידים.

"הם משחקים משחק כפול", אומר לי גולומביה על קהילת הקריפטו, "תקראי את הבלוגים שלהם: בכתבה אחת הם מדברים על ניצול כוח, ובבאה הם משבחים את חברות ההייטק שרוצות להטמיע טכנולוגיות בלוקצ'יין. זו בעיה שבלב התיאוריה האנרכו־קפיטליסטית: חלקם יגידו שהם מתנגדים לכוח התאגידי, אבל הפתרון היחיד שהם מציעים הוא כזה שקורע לגזרים את המנגנון היחיד שיש לנו לטפל בבעיה הזו. הם מתנהגים כאילו יש אובר־רגולציה ממשלתית לריסון מונופולים. פייסבוק, כמובן, עושה עסקים עם ממשלות בכל העולם, אבל היא אינה הממשלה".

לפרק את השרשרת

אם צריך למצוא הוכחה לכך שהטהרנים איבדו את השליטה האידיאולוגית והטכנולוגית על הבלוקצ'יין, אין דוגמה טובה יותר מגידי בר־זכאי, מי שהיה סמנכ"ל רשות המסים ועומד היום בראש חברת Bittax, שרותמת את הבלוקצ'יין לטובת הרגולטור. "כשראיתי את הטכנולוגיה לראשונה, בסוף 2016, הבנתי שיש פה מכשיר שמשרת את צורכי הרגולטור טוב בהרבה מהמכשירים שעומדים לרשותו כעת", מספר בר־זכאי.

מה חושבים הקולגות־לשעבר ברשות המסים על המעבר שלך לצד השני?

"ברשות המסים כבר הבינו שאם הם צריכים לוודא מה מקור ההון ואיך הוא התנהל, אין מקום בטוח יותר לעשות זאת מאשר על הבלוקצ'יין. תפקיד הרשות הוא לא להיות כלב ציד, אלא כלב שמירה; הנחת המוצא היא שאנשים באים אלינו ומספרים את האמת. כל מי שמתעסק בתיעוד של עסקאות בעולם הקריפטו אומר, 'בוא ניקח את המטבעות האלה ונתאים אותם לכללים הקיימים', אבל זו טעות גדולה: הדבר הנכון הוא לקחת את הקריפטו והכלים שלו, ולהתאים אותו לדיווח שהרגולטור צריך".

בר־זכאי מסביר שאחת הבעיות שמטבעות קריפטוגרפיים מציבים לרשות המסים היא שהשיטה הנפוצה כיום ממסה את המוכר בשיטת First In First Out: המוצר הראשון שקנית הוא זה שמכרת מבחינתם, וכן הלאה. "במציאות של ביטקוין, שב־2010 עלה 10 דולר ובסוף 2017 עלה 20 אלף דולר, השיטה הזו גוזרת מס מטורף.

המערכת שלנו מתחברת לבלוקצ'יין ומזהה את העסקאות עליו. הבלוקצ'יין הוא כמו צינור נפט שמונח על הקרקע ואי אפשר לשנות אותו; אנחנו עושים זיהוי ספציפי של איזה מטבע מכרת, כי רואים אותו על הבלוקצ'יין".

אתה פועל מתוך הנחה שהביטקוין ושאר מטבעות הקריפטו הם משהו שיתקיים בעולם רגולטורי, העולם המיינסטרימי שאנחנו מכירים. הסייפר־פאנקים והליברטריאנים טוענים שהוא בא לבטל את המנגנונים הקיימים.

"נכון, אבל הם לא קובעים, המציאות קובעת. יש שני מעגלים ענקיים: אחד מהם הוא קהילת הסייפר־פאנק המקורית והרצינית, שפעיליה הביאו אותנו עד הלום וחושבים שלא תהיה ממשלה; השני הוא הרגולטור, שחושב שהם לא יהיו. בסוף שתי התרבויות האלה יתפשרו ויגיעו לנקודה משותפת".

אפשר להבדיל בין התיאוריה לפרקטיקה? הרי התשתית נבנתה כדי לפתור בעיות מסוימות.

"היסטוריונים ופילוסופים אומרים שיש גורמים שממלאים תפקיד היסטורי ואז נעלמים. במובן הזה, הסייפר־פאנקס לקחו את האינטרנט למקום שאליו היה אמור להגיע מלכתחילה. בתפיסת העולם שלי, הממשלה צריכה להיות מינימום הכרחי ולא יותר. אם אנחנו מאמינים בבלוקצ'יין, הוא יהיה — והבלוקצ'יין לא הורג לא את הרגולציה ולא את הסייפר־פאנק".