מה קרה מאחורי הקלעים של פרישת אבי לוי ממליסרון

במשרדי חברת מליסרון בהרצליה שרר שקט מתוח בשעות הבוקר של יום חמישי האחרון. ישיבת הדירקטוריון שכונסה אמורה היתה לדון בהסכם ההעסקה של האיש החזקה בקבוצה, אבי לוי. אך לא חלף זמן רב ונודע כי תם עידן במליסרון, והמנכ"ל זה שבע שנים פורש מתפקידו.

אותה ישיבת דירקטוריון נקבעה במקור ליום ראשון שעבר, אך נדחתה לאחר שבעלת השליטה בחברת הנדל"ן המניב ליאורה עופר והמנכ"ל שלה לוי לא הצליחו להגיע לנוסחה מוסכמת על תנאי ההסכם החדש שלו. ליאורה עופר נעזרה במהלך המו"מ במנכ"לית איפקס זהבית כהן וביקשה ממנה לנסות לגשר על הפערים. כהן נפגשה עם לוי מספר פעמים אבל לא הצליחה להגיע עמו להסכמות.

ההסכם הקודם של לוי נחתם ביולי 2015 וכלל שכר של 2.6 מיליון שקל (כולל תנאים נלווים), מענק של 12 חודשי שכר (כ־2 מיליון שקל) ואופציות ל־1% ממניות החברה — 440 כתבי אופציה בשווי של 9 מיליון שקל.

ב־2018 הסתכמה עלות העסקתו של לוי ב־5.3 מיליון שקל, ועלות שכרו בשבע שנות כהונתו (2018–2012) הגיעה להיקף של יותר מ־45 מיליון שקל.

אבי לוי מנכ"ל מליסרון וליאורה עופר בעלת השליטה בחברה צילומים: עמית שעל

אישור הסכם ההעסקה של לוי ב־2015 עבר למרות שבעלי מניות המיעוט התנגדו לו. מדובר היה בתגמול גבוה למנהל, שביסס לעצמו מעמד כאחד השכירים העשירים במשק עם הון של כחצי מיליארד שקל. הוא מחזיק כיום בכ־4.5% ממניות מליסרון, שאת חלקן רכש בשוק, בשווי של כ־360 מיליון שקל, והשליטה בחברה היא בידי עופר השקעות של ליאורה עופר ואחיה דורון, המחזיקה ב־58%.

לוי הפתיע את עופר לפני כמה חודשים כשביקש ממנה הלוואה לצורך רכישת 5% נוספים ממניות מליסרון — מהלך שהיה הופך אותו לשותף מהותי מבחינתה, עם אחזקה של כ־10% במליסרון. ב־27 ביוני חשף "כלכליסט" את הדרישה שלו להלוואה בהיקף של 400 מיליון שקל מעופר, ומאותו רגע — כשהדברים כבר היו בחוץ — היה קשה יותר לגשר על הפערים.

עופר, המכהנת כיו"ר הדירקטוריון, סיפרה לחברים — חלקם מנהלים לשעבר בחברות בתחום הנדל"ן המניב — כי נעשה מאמץ אמיתי להגיע להסכמות עם לוי, אבל ללא הצלחה. "הלוואה כמו שהוא ביקש לא היתה עוברת את האישורים הנדרשים. הלכתי לקראתו בצורה מרחיקת לכת בנושא השכר, אבל לא הגענו לעמק השווה".

הדירקטורים לא הופתעו. התארכות המו"מ בין בעלת השליטה למנכ"ל היתה סימן לכך שמשהו דרמטי עומד לקרות, אולם ההערכות לכל אורך הדרך היו שלוי יחליט בסופו של דבר להישאר בחברה.

עד ההפרדה מאייל עופר סביבת הניהול היתה גברית

כדי להבין את האירוע, צריך להבין את הדינמיקה בין הנפשות הפועלות. עד נובמבר 2018 שלטה ליאורה עופר במליסרון באמצעות עופר השקעות יחד עם בן־דודה אייל עופר, שהחזיק בשליש ממניות עופר השקעות. אבל אף שהיא היתה בעלת המניות הגדולה בחברה המשותפת, הדומיננטיות היתה גברית: אייל עופר ומנהל עסקיו אלי אלרואי הם שהתנהלו מול המנכ"ל לוי. ליאורה עופר לא היתה פאסיבית. היתה לה דעה, והיא בהחלט ביטאה אותה — אבל מאזן הכוחות בין בעלי השליטה למנכ"ל היה ברור. אבי לוי, החזק והמוערך, התנהל מול אייל עופר ומול ליאורה עופר בצורה שונה.

בקשתו של לוי להלוואה נעשתה אחרי שבני הדודים, ליאורה ואייל, חתמו על הסכם לפירוק השותפות ביניהם. מבחינתו של לוי זו היתה הזדמנות. הוא רצה לנצל את המצב, גם כדי להגדיל את אחזקתו וגם כדי להפגין את אמונו בחברה ואת תחושת המחויבות לה, והציע לליאורה עופר לרכוש את חלקו של אחיה דורון בעופר השקעות (15%).

בעלת השליטה, כך אפשר לשער, מצאה את עצמה במצב רגיש. לראשונה בקריירה העסקית שלה היא עומדת לבד בראש אימפריית קניונים ששווייה יותר מ־7 מיליארד שקל, ואת העיתוי של ההלוואה אפשר היה לפרש במונחים של — עכשיו היא לבד, זה זמן טוב לבקש.

עופר לא השיבה ללוי מיד, אלא ביקשה זמן להתייעץ. היו לה שתי אפשרויות: לנסות להעביר בדירקטוריון החלטה להעניק ללוי את ההלוואה המבוקשת, או להלוות לו את הסכום בעצמה. לוי ביקש לרכוש את המניות מעופר השקעות, כלומר מעופר עצמה. המניות היו שוות אז מעט יותר מ־300 מיליון שקל, ולוי הציע, כפי שדווח בהודעה לעיתונות ביום חמישי שעבר, לאחר ההודעה על פרישתו ממליסרון, להביא 20% מהסכום כהון עצמי ואת היתר בתנאי הלוואה מועדפים וריבית נמוכה של 3% מעופר עצמה.

דמיון למקרה שכרו של ניר גלעד בחברה לישראל

בסביבתה הקרובה של עופר היו מי שהזכירו לה את המקרה של בן־דודה ואחיו של אייל, עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, כיל, בזן, קנון ובאחזקות נוספות. ב־2014 נהנה ניר גלעד, שכיהן באותם ימים כמנכ"ל החברה לישראל, לשכר בעלות עצומה של 43 מיליון שקל — 31 מיליון מתוך הסכום הזה מכיסו של עופר עצמו כבונוס. עלתה אז השאלה אם בעל שליטה בחברה ציבורית יכול להעניק הטבה מכיסו למנהל בחברה, והתשובה על כך ניתנה ב־2017. בהסדר פשרה בתביעה נגזרת שהוגשה להחזר הכספים, נאלץ גלעד להשיב 25 מיליון שקל מהסכום, וכך גם בכירים אחרים בחברה לישראל.

עופר סברה שלהלוואה שלוי מבקש יש סיכוי טוב להיתקל בהתנגדות מצד בעלי המניות במליסרון, ולא רצתה למצוא את עצמה באותו מקום שבו ספג עידן עופר אש ביקורת צולבת לפני כחמש שנים. היא גם סברה שמתן הלוואה מכספי החברה לא היה עובר את אישור המוסדיים. אלטשולר שחם, הגוף המוסדי בעל האחזקה הגדולה ביותר במליסרון (9.6%), נחשב לאחד האקטיביים בשוק בנוגע לכללי מימשל תאגידי.

בעלת השליטה הציעה ללוי הטבה ניכרת בתנאי השכר, הכפלת הבונוס ל־24 חודשי שכר, ואופציות בהיקף של 1.5%–2%, אך הוויכוח בין השניים ניטש על היעדים שבהם יש לעמוד כדי לקבל הבונוס ועל מחיר מימוש האופציות. כלומר, אי עמידה ביעדים החדשים — שהיו גבוהים מהקודמים — היו עלולים להשאיר את לוי ללא בונוס. גם מחיר מימוש האופציות היה גבוה לטעמו, והשניים לא הצליחו לגשר על הפערים. סביר להניח, שגם לו היה מסכים לתנאיה של עופר, הם לא היו עוברים את אישור הגופים המוסדיים, אף שדירקטוריון החברה יכול היה לאשרם.

בסביבת החברה טוענים שלוי הופתע, אפילו נדהם, מסירובה של עופרה. חבילת התגמול העצומה שקיבל איל לפידות, שעבר מהפניקס לשיכון ובינוי, רק הגבירה את רצונו של לוי לרכוש את המניות ולקבל תגמול שבעיניו הגיוני ומקובל לנוכח תרומתו לחברה.

לוי החל את עבודתו בעופר השקעות ב־1980 כמנהל חשבונות ראשי בימי אביה של ליאורה, יולי עופר. הוא מועסק בחברה מגיל 25 עד 65, שני שלישים מחייו, ומעט מאוד פעים לאורך התקופה שמע "לא". לוי הוא מנכ"ל ריכוזי, ומליסרון היתה, למעשה, הוא. ייתכן שעופר הרגישה שזה הזמן לקחת בעצמה את המושכות, ולמנות מנכ"ל שישתף איתה פעולה יותר.

לוי, שהגיע לחציה השני של ישיבת הדירקטוריון האחרונה, זכה לאהדה רבה. הוא הודה בהתרגשות למשפחת עופר ולליאורה עצמה על 40 השנים, והיא אמרה שהוא "חבר יקר, שיחד הגענו להישגים מדהימים. תודה על הדרך שעשית איתי ועם המשפחה". חשיפת "כלכליסט" בדבר פרישתו של לוי התרחשה במהלך הישיבה, ואף גרמה להפסקה קלה בה.

בהודעת מליסרון נמסר כי לוי "נעתר לבקשת החברה להמשיך ולהעמיד משירותיו לחברה לתקופת ביניים ובמתכונת שטרם נקבעו". לוי הוסיף מטעמו בהודעה כי "מעולם לא ביקשתי הלוואה של 400 מיליון שקל. אכן, מתוך אמונה בחברה וביכולותיה, ומתוך רצון להמשיך ולהוביל את צמיחתה, ביקשתי לרכוש מניות נוספות בסכום של כ־300 מיליון שקל, כשבכוונתי היה להשקיע מהוני העצמי 60–75 מיליון שקל. ואכן ביקשתי מבעלת השליטה, ולא מחברת מליסרון, הלוואה צמודה למדד של כ־225 מיליון שקל. ההלוואה היתה אמורה להיות מובטחת במניות הנרכשות ובערבות אישית מלאה שלי, עם תנאי 'ריקורס' מלא". הפער שעליו דיסר לוי בהודעה אינו אמיתי בהכרח. לוי ביקש לרכוש 5% מהמניות, שהיו שוות בזמנו 300 מיליון שקל, וכיום שוות כ־410 מיליון שקל (החברה נסחרת בשווי של 8.2 מיליארד).

עופר תצטרך להתחיל לחפש מנכ"ל, משימה לא פשוטה גם כשמדובר בחברה ריאלית שלא חלה עליה מגבלת שכר. מועמד אפשרי הוא מנהל הקניונים משה רוזנבלום, אבל סיכוייו אינם ברורים, ונראה כי החיפוש יהיה אחר מנכ"לים מבחוץ.

המנכ"ל שימונה ייכנס לנעליים גדולות. מליסרון צמחה משמעותית בתקופה של לוי ומחזיקה ב־24 נכסים מניבים בשווי כולל של 18.5 מיליארד שקל, ובשטח כולל של 811 אלף מ"ר להשכרה בתפוסה של 97%. מליסרון היא בעלת שווי השוק השני בגודלו בין חברות הנדל"ן בבורסה, אחרי קבוצת עזריאלי, ודומה לשווייה של חברת אמות. שווי החברה עלה בצורה מתונה לעומת שתי מתחרותיה בשנים האחרונות. לעומת עזריאלי, שפתחה אתר למכירות מקוונות, לוי — שנחשב מאמין גדול בקנייה המסורתית — לא נערך למהפכת האונליין ולכניסתה של אמזון לישראל.

לוי עשוי להתחיל לממש בקרוב את מניות מליסרון שברשותו, ובמקביל להגדיל את פעילותו בחברת להב אל.אר של אלי להב, ש־11% ממניותיה רכש באחרונה. סביר להניח שלא יחזור לעמדה של מנכ"ל אלא ינהל פעילות עסקית עצמאית.