פרויקט מיוחד: מסתכלים למיתון בעיניים

לא פחות מ־20 אלף עסקים קטנים נסגרו בישראל בשלושת החודשים האחרונים. בדצמבר 2008 היו בישראל 420 אלף עסקים קטנים, כיום נשארו 400 אלף - והירידה ממשיכה. לשם השוואה, בכל השנה שעברה, שגם היא לא היתה קלה, נסגרו 40 אלף עסקים. השנה, קצב הסגירה הכפיל את עצמו. ההערכות הן שמספר העסקים

רחובות הערים הם אזורים מוכי צונאמי. העסקים הקטנים - אלה שפועלים בחנויות, במשרדים, בדירות - הם שסופגים את ההדף הראשון והחזק ביותר של המיתון המתפשט. כשהאבטלה גוברת, כשהשכר מקוצץ, ובעיקר כשהאי־ודאות ביחס לעתיד מרחפת מעל, הציבור לא ממהר לשלוח יד אל הכיס.

כל אותם מוצרים ושירותים קטנים, לעתים מזדמנים, שעד כה נרכשו ללא היסוס - הופכים להוצאה הראשונה שבה מקצצים. על המסג' אפשר לוותר, חולצה חדשה לא ממש חייבים לקנות, את השיפוץ נדחה לפסח הבא, ואולי היום נארח חברים בבית ולא ניפגש בבית קפה. וכך, הראשונים שנפגעים הם בתי הקפה, החנויות, השיפוצניקים ונותני השירותים. גם נפגעי הגל הבא הם עסקים קטנים ובינוניים - יצרני הבדים, ספקי חומרי הגלם ונותני שירותי המשרד של עסקי הגל הראשון.

המעגלים האלה אדירים. העסקים הקטנים והבינוניים הם 96.5% מכלל העסקים במדינה. הם אחראים ל־35% מהתוצר הלאומי של ישראל ומעסיקים כ־60% מהמועסקים במשק. המשמעות היא ש־60% מהמועסקים במשק רואים היום פחות לקוחות, צריכים לרדוף אחרי ספקים, חיים מצ'ק דחוי לצ'ק דחוי, נענים בשלילה כשהם מבקשים אשראי בבנק.

מלחמת ההישרדות של בעלי העסקים האלה היא יומיומית. הם מצמצמים מה שלא חיוני, מפטרים כשאין ברירה, עובדים בעצמם יותר שעות, מכריזים על מבצעים, מגבירים מאמצי שיווק, מקצצים השקעות, מאלתרים. כשמדברים על המשבר הנוכחי, לא מדברים על מחיקות וירטואליות של בנקים או על אג"ח בסיכון של טייקונים. מדברים על האנשים אותם תפגשו בכתבות המיוחדות בפרויקט. אלה שנחנקים, ומחפשים מדי בוקר פתרונות יצירתיים כדי לשרוד.

"כלכליסט" פגש כ־20 מהם, מבעל בית הקפה, דרך מעצבת האופנה ועד השיפוצניק. בעמודים הבאים הוא מביא תמונת מצב עדכנית של אלה שבוקר בוקר מסתכלים למיתון בלבן של העיניים.