מדריך לחיסכון המאוזן: איך לוקחים סיכון
החיסכון הפנסיוני כולל בתוכו גם ביטוח חיים (ריסק) וביטוח אובדן כושר עבודה. "כלכליסט" בדק מהו האיזון המומלץ בין הכספים המיועדים לחיסכון לבין אלה המיועדים לסיכון, ומהם השיקולים שצריכים להנחות את המבוטח
בתוך החיסכון הפנסיוני של כמעט כל מבוטח מסתתרים שני מרכיבים נוספים שאינם קשורים לכספים שיקבל כאשר ייצא לגמלאות. אחד מהם הוא ביטוח אובדן כושר עבודה, המשמש למקרה של תאונה או פציעה שאינה מאפשרת לעבוד במשך תקופה מסוימת. המרכיב השני הוא ביטוח החיים, הנקרא גם ביטוח שארים או ביטוח ריסק. הבחירה בגובה ביטוח החיים היא הרבה מעבר לבחירה פיננסית קרה - היא נוגעת בעצם השאלה מה יישאר למשפחתו של המבוטח כשילך לעולמו. "כלכליסט" בדק כמה כסף מתוך ההפרשות לפנסיה צריך להפנות לחיסכון שיישמר לגיל הפרישה וכמה לסיכון במקרה של מוות או תאונת עבודה, על איזה סכום צריך לעמוד ביטוח החיים, ומהם השיקולים שצריכים להנחות חוסכים בדרך לקביעת האיזון הנכון בין חיסכון לסיכון בתיק הפנסיוני שלהם.
רוב היועצים הפנסיוניים ממליצים כי גובהו של ביטוח אובדן כושר עבודה יהיה מספיק כדי לכסות לפחות 75% מהשכר הנוכחי, והעלות של ביטוח כזה משתנה כמובן לפי מצבו הגופני, גילו, גובה ההשתכרות ותחום העיסוק של המבוטח. ביטוח החיים, לעומת זאת, מעניק למשפחה מדרגה ראשונה סכום כסף חד־פעמי במקרה של מות המבוטח לפני שיצא לגמלאות, כלומר לאלמן או האלמנה ולילדים מתחת לגיל 18 (או עד סיום השירות הצבאי הסדיר). למעשה, בביטוח זה המבוטח רוכש כיסוי ביטוחי שאת גובהו מסכמים עם רכישת הפוליסה, המבטיח סכום כסף מסוים במקרה של מוות תמורת תשלום חודשי לחברת הביטוח. התשלום עצמו נקבע כמובן בעיקר לפי גובה הכיסוי, אבל גם לפי מצבו הבריאותי של המבוטח (עד כמה הוא "מסוכן" לחברת הביטוח), גילו ופרמטרים נוספים.
איור: רחלי פלאוט
מכיוון שבדרך כלל ביטוח החיים הוא חלק מההפרשות לחיסכון הפנסיוני, שהסכום המוקצה לו כל חודש הוא קבוע - כל שקל שיופנה לטובת רכישת ביטוח חיים יירד מהחיסכון לגיל הפרישה. אם נתרגם את זה למספרים: כל אחוז שיירד מהחיסכון הפנסיוני לטובת כיסוי ביטוח חיים יכול להסתכם בהפחתה של עשרות אלפי שקלים מהחיסכון בגיל הפרישה ואף יותר מכך. "מבחינת המבוטח יש פה שני סיכונים", אומר צחי גפנוביץ', סמנכ"ל לביטוח חיים במגדל. "הראשון הוא 'אריכות חיים' שיש בה סיכון פיננסי עקב ההוצאות הכספיות הדרושות. השני הוא סיכון של מוות בטרם עת, שעלול להשאיר את המשפחה חסרת כל. המציאות היא שצריך לשים כסף גם לזה וגם לזה, והכל בתקציב אחד".
ההבדלים בין אפיקי החיסכון
לפני שמחליטים איך לבצע את החלוקה בין כסף לרכישת ביטוח חיים לרכישת חיסכון, צריך לבדוק איזה פתרון מציע כל אחד משלושת האפיקים המרכזיים לחיסכון לטווח ארוך.
ביטוח מנהלים: העובד והמעביד מפרישים ביחד כל חודש 18.33% מהשכר לטובת חיסכון פנסיוני, והמעסיק מפריש סכום נוסף גם לביטוח אובדן כושר עבודה. "חברת הביטוח מצדה פונה אל המבוטח ושואלת אותו אם הוא רוצה גם ביטוח חיים, כך שלמעשה רכישת הביטוח נתונה לשיקול דעתו ולא ברירת מחדל" אומר יעקב זלוטניק, יועץ פנסיוני עצמאי "המבוטח יכול להחליט שהוא אינו מעוניין בביטוח חיים, ואז כל הכסף יופנה לחיסכון בלבד. אם המבוטח יחליט שהוא מעוניין בביטוח חיים בגובה של מיליון שקל, החברה תציע לו פוליסה בסכום שינוע בין כ־60 שקל עד כמה מאות שקלים בחודש, שיירדו מהסכום שהוא הפנה עד כה לחיסכון".
קופת גמל: למעט מקרים יוצאי דופן, חיסכון פנסיוני באמצעות קופת גמל אינו כולל ביטוח חיים. במקרה של מוות, מי שהוגדרו כמוטבים על ידי העמית יקבלו את הסכום שנצבר בקופה. עמית שאין לו ביטוח חיים צריך לשאול את עצמו אם מצב זה מתאים לו. אם לא, אז אותו אדם צריך להשקיע סכום נוסף ברכישת פוליסת ביטוח חיים מחברת ביטוח.
קרן פנסיה: העמית והמעסיק שלו מפרישים כל חודש סכום לטובת חיסכון פנסיוני, ביטוח אובדן כושר עבודה ולרוב גם לביטוח שארים. למעשה, לפי הוראות אגף שוק ההון באוצר, אלא אם כן העמית הוא רווק ללא ילדים, הקרן מחויבת לבטח אותו בביטוח שארים. קרנות פנסיה אחדות מציעות מסלולים מוטי זקנה או מוטי שארים, כך שאפשר לשנות את גובה הקצבה החודשית של בן/בת הזוג במקרה של מות העמית. המינימום הוא 30% משכר העמית והמקסימום הוא 100% מהשכר, כאשר השכר הוא זה שממנו נגזרות ההפרשות לפנסיה.
איך כדאי לחלק
אז איך יודעים איך לחלק? כלל האצבע, ששוליו רחבים יותר מהממוצע שלו, אומר כי 4%–8% מההפרשות החודשיות צריכות להיות מושקעות ברכישת ריסק. עם זאת, התשובה עוברת קודם כל במענה לשאלה מהם הצרכים הפיננסיים של המשפחה במקרה של מות המבוטח. כלומר, מהי ההכנסה החודשית הדרושה כדי לשמור על רמת חיים קרובה לזו שישנה כיום. הכנסה כזאת היא כמובן נמוכה יותר מאשר במצב הנוכחי, שכן עם מותו של אחד המפרנסים יהיה גם פחות אדם אחד שיצרוך.
לאחר שנקבע הסכום יש לבדוק מה יהיו ההכנסות העתידיות. תחילה, יש להכין רשימה של הנכסים השונים שמהם ניתן יהיה להפיק הכנסה, למשל דירה מושכרת, קצבאות עתידיות והביטוח הפנסיוני של בן/בת הזוג. את ההשלמה בין הכנסות אלו להכנסה הדרושה אמור לספק ביטוח החיים, כך שלמעשה הפער בין ההכנסה הדרושה לזו שתהיה לאחר מותו של המבוטח הוא שיקבע את גובה הכיסוי הנדרש מהפוליסה.
זלוטניק מדגיש כי "לא קורה שייעוץ יהיה אותו הדבר לשני אנשים שונים, כי גם טעמו של המבוטח משפיע - יש כאלה שאומרים 'יהיה בסדר' ושמים את הכסף בעיקר בחיסכון לגיל הפרישה, ויש כאלה שמעדיפים ראש שקט במקרה של פטירתם ומשקיעים יותר בביטוח חיים".
האם ביטוח חיים על פחות מ־500 אלף שקל מספיק? גפנוביץ' מציג נתון מעניין ואולי מדאיג. "הסתכלנו בנתונים על ביטוח החיים של המבוטחים אצלנו. חשבנו שנראה כיסויים בגדלים סבירים, אולם להפתעתנו נתקלנו במספרים מאוד נמוכים. בדקנו את הנתונים בטווח הגילאים השכיחים יותר, גילאי 30–55, שבהם נצבר כסף, אבל לא מספיק בשביל שישמש את השארים. ראינו שבכ־60% מהתיקים רכשו מבוטחים פחות מ־500 אלף שקל בביטוח. חשבון פשוט יראה שבמקרה כזה, אדם שמשתכר 10,000 שקל בחודש בעצם השאיר למוטבים ארבע שנות משכורת בלבד. למעשה, מתוך אותם 60%, כ־44% רכשו כיסוי של עד 100 אלף שקל בלבד. הממוצע של כיסויי ביטוח החיים אצלנו מראה כי אנשים השאירו לשאריהם שלוש שנות משכורות בלבד. יכול להיות שלאותם אנשים יש ביטוחים נוספים, אבל בכל מקרה מדובר במספרים נמוכים מאוד".
עם זאת, אין תשובה חד־משמעית כמה שנות משכורת מספיקות. חברות הביטוח, מצדן, תמיד ידחפו שהמבוטחים יקנו מהן כיסוי ריסק גבוה ככל הניתן על חשבון החיסכון, שכן הכסף הזה נשאר אצלן בסופו של דבר (אלא אם כן קרה אירוע שהפעיל את הכיסוי), לעומת חיסכון לקצבת הפנסיה שבסופו של דבר חוזר ברובו אל המבוטח. לפיכך, יועץ פנסיוני אובייקטיבי, כזה שלא מוטה לחברת ביטוח זו או אחרת, יוכל לבדוק בהתאם לנתונים הספציפיים של כל מבוטח כמה כדאי להשקיע כדי לשמור את האיזון בין חיסכון לקצבה.
