ישראל במקום ה־29 בדירוג של הבנק העולמי לקלות עשיית העסקים
מדדי עשיית העסקים של הבנק העולמי מציבים את ישראל במקום מכובד ביחס שלה לעסקים קטנים ובינוניים: לפני הולנד ולא רחוק משוויץ ובלגיה. אך בעוד שהמסים נמוכים מהממוצע במדינות ה־OECD, ישראל מעבירה את בעלי העסקים מסכת ייסורים של בירוקרטיה
תסתכלו על הנתונים ממדדי עשיית העסקים של הבנק העולמי. על פניו, כל מה שהם מייצגים זה את המיקום היחסי של ישראל במדדים שונים של קלות עשיית העסקים. למעשה, הם מספרים משהו רחב הרבה יותר על המדיניות הכלכלית בישראל בכלל, ויש שיגידו על החברה כולה.
תראו היכן ממוקמת
הניגודים האלה חוזרים על עצמם לאורך המדד. גם בדירוגים שבהם ישראל ממוקמת במקום סביר, כמו בקלות פתיחת עסק (36 בעולם), מדובר למעשה באחד המקומות האחרונים בעולם המפותח. למעט בסעיף הסחר הבינלאומי, בשום סעיף אנחנו לא במקום טוב באמצע המשקים המובילים.
לא משקף בהכרח את טובת הציבור
על פי הבדיקה השנתית של הבנק העולמי על קלות עשיית העסקים (Doing Business), ישראל ממוקמת בדירוג הכללי במקום ה־29, אך זהו ממוצע מטעה. הוא לוקח את המסים הנמוכים יחסית (כן, קראתם נכון, נמוכים) לעומת המדינות המפותחות, ומשקלל אותם עם הבירוקרטיה הנוראית הדרושה לתשלום המס, עם מסכת הייסורים לרישום רכוש ועם העלות הנמוכה מאוד של רישום חברה. בממוצע ישראל מקדימה במקום אחד את הולנד ולא רחוקה משוויץ ובלגיה. אולם כאשר מסתכלים טוב רואים את ההבדל בין מדינות אירופיות אלו לזו שלנו בלבנט. המיקומים של הולנד שומרים בעיקר על אותו מקום טוב באמצע, ולכן לא קיימת שם הסכיזופרניה הישראלית שנעה בין קצוות הציר.
המדד הזה דווקא הצליח לנער את הגורמים הנכונים: צוות בראשות מנכ"ל משרד האוצר חיים שני עובד כעת על שיפור הדירוג הישראלי במדד. בעלי העסקים הקטנים והבינוניים - אלה שאין להם מהלכים במשרדי הממשלה או מאכערים שעומדים לרשותם - מכירים את המציאות הדיכוטומית שמתאר המדד מקרוב כבר שנים רבות. "כל מה שהמדד משקף הוא אמיתי, לפעמים לא רק באופן יחסי אלא באופן אבסולוטי", אומר מוטי שפירא, מנכ"ל להב, המייצגת עסקים קטנים ובינוניים.
השאלה עכשיו היא מה היעד. צריך לזכור שהמדד לא משקף את טובת הציבור אלא את טובת העסקים ובעליהם, ושני אלה לא בהכרח חופפים באופן מלא. אף אחד לא רוצה לאכול במסעדה שקיבלה את רישיון העסק שלה מהתברואה בהליך מזורז, שלא לדבר על האסון שיכול לקרות מהליך מהיר של מתן רישיון ממכבי האש. בעולם של תחרות גלובלית, שהמדד הוא מייצג נאמן שלה, אין דבר יותר מפתה לממשלה מאשר להיכנע ללחצי המגזר העסקי, שמבקש להפחית באופן דרמטי את הרגולציה, את המסים על רווחים ולצמצם את חוקי העבודה.
להגדלת ההטבות יש גם מחיר
אך להגדלת ההטבות וההשקעות על חשבון הקופה הציבורית (ראה ערך אינטל) יש גם מחיר. גם אם חלק מהצעדים הללו הם נכונים, השאלה היא רק המידה שלהם. לא כל בירוקרטיה היא רעה, גם אם היא עושה כאב ראש ליזמים, ולא כל מס הוא גזל. זו שאלה של מינון בין צורכי הציבור לצורכי היזם.
לכן, לא בטוח שאנחנו רוצים לחיות במדינה שהיא אחת הקלות ביותר לעשות בה עסקים. אנחנו כן רוצים משק שיש בו איזונים בין הצרכים של הכלל לאלו של המגזר העסקי, ובמיוחד הצרכים של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים. טיפוח שלהם, במיוחד על חשבון העסקים הגדולים, הוא תנאי הכרחי למשק מפותח. הם מעמד הביניים, משלמי המסים, הנושאים האמיתיים בנטל, ההורים של הילדה שלומדת עם הבן שלך בכיתה. זה מה שאנחנו רוצים וצריכים לראות באופן בולט יותר במדיניות הכלכלית שמובילים מקבלי ההחלטות.