כללים חדשים
הערנות שמגלים החוסכים בנוגע לדמי הניהול יכולה להוות הזדמנות לבתי השקעות, אם הם רק יבחרו לעבוד אצל החוסכים בלבד, ובמחיר הוגן
מדי שנה, פחות או יותר בתקופה הזו, מגיע יום הדין של מנהלי ההשקעות. הטבלאות שבהן מדורגות התשואות שהניבו לאורך השנה מתפרסמות בעיתונים, וההימורים על מי יצא מאין, מתי וכמה - שהיו נחלת שיחות הקפה בלבד - מגיעים אל שלב הגמר.
בכל שנה נבחר המוצלח התורן שהצליח לייצר
החוסכים מתחילים לשאול שאלות
אולם בעוד שבעבר כללי המשחק היו "תשיג תשואה טובה בשנה ספציפית, תגייס המון כסף, תיקח בונוסים גדולים על חשבון החוסכים ולאחר מכן תמשיך הלאה ותשאיר את החוסכים עם חור גדול בכיס" - משהו כיום השתנה. יותר ויותר חוסכים מתחילים לשאול את שאלות הבסיס: כמה אני משלם עבור הנחמדות והמצליחנות של סוכן הביטוח שלי והאם לאורך זמן זה משתלם לי? ברוב המוחלט של המקרים התשובה היא לא. זה לא משתלם.
מנהלי ההשקעות מתקשים מאוד להשיג תשואה עודפת מעל למדדים המרכזיים בשוק. ברוב המקרים הם גם מפחדים לייצג באגרסיביות את האינטרסים של החוסכים כשההשקעות נקלעות להסדרי חוב. חלקם עסוקים בבניית קריירה פיננסית, שעלולה להינזק מהבעת עמדה חריפה נגד בעל שליטה כזה או אחר. חלקם מבינים לבד שלא כדאי להילחם, כי זה נוגד את האינטרסים של בעל הבית - ויש גם כאלו שמצליחים לשכנע את עצמם שזה בסך הכל רק "עוד כמה שברירי אחוזים בחיסכון הפנסיוני". דמי הניהול, אם אתם כבר שואלים, דופקים כמו שעון.
אפקט העדר עובד נגד אנשי השוק
אפקט העדר שכל כך מוכר לאנשי שוק ההון מתחיל לעבוד נגדם. בכל יום מתקבלות פניות של יותר ויותר אנשים שהתעוררו למערכת "כלכליסט". פתאום גם להם נמאס לצאת פראיירים. פתאום הם מבינים שאם הם לא ידאגו לעתיד הפנסיוני שלהם אף אחד לא יעשה את זה בשבילם. כללי המשחק מתחילים להשתנות. כבר לא מספיק להציג מנהל תורן שהצליח בשנה מסוימת ולזכות באמון המשקיעים. מי שיבין זאת קודם, ייפטר מכמה עטינים עמוסי ניגודי עניינים ויעבוד אצל החוסכים, רק אצלם, ובמחיר הוגן - ירוויח.
