קופון חולים: המדינה מאריכה את התורים לבדיקות MRI כדי לחסוך כסף
בדיקת "כלכליסט" מעלה כי זמן ההמתנה לבדיקת MRI עשוי לארוך יותר משלושה חודשים. הסיבה: משרד האוצר מגביל את כמות מכשירי ה־MRI בישראל כדי להקטין את הביקוש לבדיקות, שעולות למדינה הרבה כסף - עד 7,000 שקל לבדיקה
07:0103.07.12
לתשובה לשאלה כמה זמן לוקח להמתין לבדיקת MRI ולמה זה ככה יש שתי תשובות: קצרה וארוכה. התשובה הקצרה היא "בדרך כלל הרבה, וזה בגלל האוצר". התשובה הארוכה היא "תלוי באיזה אזור בארץ אתם גרים. במרכז זה לוקח בין שבועיים לחודש וחצי. כשיוצאים מהמרכז, זמן ההמתנה יכול לטפס עד שלושה חודשים. וזה בגלל מדיניות האוצר".
נכון למאי 2012, יש בישראל 14 מכשירי MRI נייחים שמשמשים לבדיקת חולים (לצד מכשירים נוספים שמשמשים למחקר), וארבעה מכשירים בניידות שמסתובבות בין בתי החולים בפריפריה (של אסותא ושל מכון מור).
יותר ממחצית מהמכשירים נמצאים במרכז, והיתר מחוץ לגבולות גדרה־חדרה. זו הסיבה לכך שבדיקת "כלכליסט" מעלה כי זמן ההמתנה לבדיקת MRI ראש לא דחופה בסורוקה בבאר שבע וברמב"ם בחיפה עומד על שלושה חודשים. בהדסה עין כרם המצב גרוע יותר - כשביקשנו תור לבדיקת MRI, התאריך הפנוי הבא היה בחלוף 3.5 חודשים. עם זאת, מי שחפץ בבדיקת MRI באופן פרטי יוכל לעשות זאת, אם בחלק מבתי החולים (ואז לרוב יזכה לשעה נוחה יותר מאשר באמצע הלילה) ואם במכשיר הנייד של מכון מור. הבדיקה תעלה 2,200 שקל, תעריף המקסימום שקבע משרד הבריאות. מבדיקת "כלכליסט" מתברר כי ניתן לקבוע בדיקה לאותו היום, אבל החולה ייאלץ להגיע למקום שבו הניידת נמצאת.
מגבילים את כמות המכשירים
ישראל מפגרת אחרי מדינות ה־OECD במספר מכשירי ה־MRI ביחס לגודל האוכלוסייה. המדד המקובל הוא מספר מכשירים למיליון נפש, ובישראל היחס עמד ב־2010 על 1.97 מכשירים בלבד (כולל מכשירים המשמשים למחקר), האחרונה מבין מדינות ה־OECD לצד מקסיקו. לשם השוואה, באירלנד היחס הוא 12.5 מכשירים וביוון ישנם 22.6 מכשירים למיליון נפש.
בתי החולים היו יכולים להגדיל את מספר המכשירים שברשותם על ידי גיוס תרומות מסיבי, אלא שזה פשוט בלתי אפשרי. זאת, משום שהאוצר הוא שקובע את מספר מכשירי ה־MRI בישראל. על פי דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת ממאי 2011, משרד הבריאות מחלק לבתי החולים רישיונות להפעיל מכשירי MRI, על פי תקנות שנקבעו במקור ב־1994 (ותוקנו מאז לאחרונה ב־2009), שקבעו כמה מכשירים ביחס לגודל האוכלוסייה צריכים להיות בארץ. זאת מתוך תפיסה של האוצר שלפיה הגדלת היצע המכשירים תגדיל גם את הביקוש לבדיקות, וזה כבר אומר שהמדינה תשלם בכל שנה יותר כסף לקופות החולים - 2,000 שקל לבדיקת MRI ראש, ויותר מ־7,000 שקל ל־MRI בהרדמה לילדים. זה כבר עסק יקר, אז מגבילים באופן מלאכותי את כמות המכשירים ומאריכים את התורים. כדי לסבר את האוזן, הכנסות תל השומר מבדיקות MRI ב־2010 הסתכמו ביותר מ־30 מיליון שקל.
הגבלה זו נותנת את אותותיה בשטח, בזמני המתנה ממושכים ובמאמצים גדולים מצד החולים, בין היתר על ידי הפעלת קשרים שונים ומשונים כדי להקדים את התור, במיוחד בפריפריה. בספטמבר 2010, אחרי לחצים שהפעיל סגן שר הבריאות יעקב ליצמן על האוצר, הוגדלה מכסת מכשירי ה־MRI ב־11. עם זאת, בתי החולים יצטרכו לגייס את המימון בעצמם. מאז שניתן האישור פתחו בתי החולים שערי צדק בירושלים, ברזילי באשקלון, אסף הרופא בראשל"צ ובית החולים בנהריה מכוני MRI, וקיצרו את זמן ההמתנה לבדיקה באזורים אלה. עם זאת, הוספת המכשירים משפרת את היחס בין מספר המכשירים לגודל האוכלוסייה רק ל־2.45 למיליון נפש, עדיין בתחתית ה־OECD, ואנחנו נמשיך להמתין זמן ממושך לבדיקות.
צילום: שאטרסטוק
"שוק שחור" של MRI
ממשרד הבריאות נמסר כי "בשנה האחרונה הכפיל המשרד את מספר הרישיונות למכשירי MRI בישראל. מדיניות המשרד היא לאשר MRI לכל בתי החולים הכלליים עם חדרי מיון. אנו נמצאים בשלבים של הצטיידות ומהפכה בתחום זה".
אגב, לפני כחודש, כשבסורוקה חנכו מכשיר MRI חדש לצורכי מחקר, ליצמן הודה כי בישראל פועל למעשה "שוק שחור" של מכשירי MRI, ובבתי חולים מסוימים יש אפילו 4–5 מכשירים לא מדווחים. "נכשיר את כולם", אמר ליצמן, "אבל מי שלא יצהיר בתוך פרק זמן סביר על המכשירים, ייקנס". לשיטתו, העובדה שישראל מדורגת במקום הלפני אחרון ב־OECD נובעת לא רק מהזנחה, אלא גם מכך שחלק מבתי החולים משתמשים במכשירים שמיועדים למחקר גם לאבחון רפואי שוטף, ללא רישיון וללא דיווח כדי להגדיל את הכנסותיהם. אילו דיווחו על כך, מצבנו בדירוג היה אולי משתפר, אף שזו רק נחמת עניים ותו לא. בכל מקרה, מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו הורה לבתי החולים לדווח על הפעלת המכשירים כדי לעשות סדר בעניין.
למה זמן ההמתנה ל–MRI כה ארוך? עלות כל בדיקה למדינה היא 2,000–7,000 שקל. לכן מעוניינים באוצר להגביל את מספר הבדיקות באמצעות יצירת מחסור מלאכותי במכשירי MRI.
