בלעדי ל"כלכליסט": האוצר משיק גרסה מצומצמת לביטוח הסיעודי הקבוצתי
כשנה לאחר שהמפקח על הביטוח הורה בצעד דרמטי על ביטול הביטוח הסיעודי הקיבוצי, הוא מחזיר אותו לחיים. טיוטת ההוראות החדשות שהגיעה לידי "כלכליסט" חושפת מוצר חדש עם כיסוי ביטוחי חלש יותר אבל בתנאים קבועים לכל החיים
כמעט שנה לאחר שהמפקח על הביטוח הורה להפסיק לשווק את הביטוח הסיעודי הקבוצתי, הוא מבצע סיבוב פרסה ומחזיר את המסלול הזה, אך הפעם בגרסה מצומצמת משמעותית, שערכה למבוטחים לא ברורה. עובדים מבוגרים שעברו את גיל 60 יוכלו להמשיך לרכוש ביטוח סיעודי קבוצתי או ביטוח פרטי בתנאים זהים לאלה שרכשו בקיבוצי במתווה החדש, כך עולה מטיוטה של כללים שמתגבשים בימים אלה במשרדי המפקח על הביטוח, שהגיעה לידי "כלכליסט".
אלא שלמרות הניסיון לתת מענה ארוך טווח לקבוצה זו, שעשויה להישאר ללא כיסוי ביטוחי ראוי בגיל מבוגר, לדעת גורמים בתחום הביטוח המתווה החדש נותן רק מענה חלקי לצרכי המבוטחים בעוד הוא מקנה לחברות הביטוח אפשרות לשינוי הפרמיות או הכיסויים. מהטיוטה עולה כי הכיסוי הביטוחי יצומצם בכמה אלפי שקלים בחודש כמו גם במשך תקופת הכיסוי במקרה שחולה הופך לסיעודי, וכן חברות הביטוח יוכלו לייקר אוטומטית את הפרמיה החודשית ולהפחית את הכיסוי אם הביטוח הסיעודי ייקלע לגירעון.
מנגד, העובדים יוכלו להמשיך לפוליסות החדשות בתנאים שלהם זכו בפוליסות הקבוצתיות, ובאותן פרמיות של הביטוח הקבוצתי. "הכוונה היתה טובה אבל הפתרון גרוע", אמר ל"כלכליסט" גורם מתחום הביטוח הסיעודי, "לפי המתווה החדש האוצר לוקח אנשים שהיו להם פוליסות בסכומים טובים ושחטו להם את הסכומים ואת התנאים רק כדי להגיע לנקודה שביקשו להשיג בכל מחיר ולעמוד לכאורה במילה שלהם. בפועל הם פשוט יצרו מוצר ביטוחי רזה שאינו מיטיב עם המבוטחים. באותה המידה הם גם יכלו להוריד את הכיסוי הביטוחי ל־100 שקל לחודש ואז הם בכלל היו פותרים את הבעיה".
המוצר הביטוחי התייקר
ב־2004 פרסם המפקח על הביטוח חוזר שחייב את חברות הביטוח לספק למבוטחים המשכיות בביטוח לכל החיים, ללא צורך בבחינת תנאי החיתום (הערכת המצב הבריאותי מחדש ה"ש). במילים אחרות, גם מבוטחים שהיו בביטוח קבוצתי ומסיבה כלשהי נאלצו לסיים את הביטוח הקבוצתי - למשל בגלל החלפת מקום עבודה - יוכלו להמשיך את הביטוח באותם תנאים. עם זאת, המפקח על הביטוח לא קבע לחברות הביטוח מה לעשות עם גובה הפרמיה החודשית במקרים אלה, אלא השאיר את זה לכוחות השוק.
מה שקרה בעקבות ההוראה הוא שמבוטחים שנאלצו להפסיק את הפוליסה הקבוצתית, ורצו להמשיך בה באופן פרטי (במה שקרוי פוליסת פרט), גילו שהמוצר התייקר מאוד, לעתים פי שמונה. זה היה המקרה של גמלאי קרן מקפת הוותיקה לאחר שחברת הביטוח שביטחה אותם לא היתה מוכנה לחדש את הביטוח הקבוצתי, בעיקר בשל הרעת התנאים הדמוגרפיים ולאחר שנים שבהן שילמו פרמיה לביטוח.
את גמלאי מקפת ביטחה חברת כלל בביטוח קבוצתי שהבטיח כיסוי סיעודי. במהלך השנים כלל העלתה את הפרמיה בשל הסיכון שגבר עם הזדקנות המבוטחים. בעוד שבמרבית הביטוחים הקבוצתיים, הצעירים מאזנים את רמת הסיכון וכך הפרמיה מתאזנת, במקרה זה לא היו צעירים שיאזנו.
בתחילת מאי 2011 הודיעה החברה לגמלאים כי היא תפסיק לבטח אותם בביטוח הקבוצתי, ומי שירצה להמשיך ולהיות מבוטח יצטרך לרכוש פוליסה פרטית, שעשויה להיות יקרה בעשרות אחוזים מהפוליסה הקבוצתית עבור חלק נכבד מהגמלאים בקרן. המשמעות היא תשלום של קרוב ל־1,000 שקל לחודש לחלק מהמבוטחים.
מציאות לא ראויה
המפקח על הביטוח החליט שהמצב, שבו ביטוחי הסיעוד מתייקרים בבת אחת במידה ניכרת עבור מבוטחים מבוגרים - אינו ראוי. באוגוסט 2011 הורה המפקח לחברות הביטוח להפסיק לשווק את ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים.
ההוראה, שעוררה סערה בשוק הביטוח, נומקה בכך שתוקף הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים הוא רק 3–5 שנים, והעובדה שחברות הביטוח יכולות לעדכן את הפרמיה בסוף כל תקופה אפשרה להן לייקר את הביטוח במאות אחוזים, בין אם אותו מבוטח ממשיך בפוליסה קבוצתית ובין אם כפוליסה שהוא רוכש באופן פרטי. בפועל, ההערכה בענף היא שהמפקח הורה על הפסקת הביטוחים הקבוצתיים מחשש לניהול הסיכונים של חברות הביטוח ולגירעון אקטוארי שהן לא יעמדו בו. מנגד טענו ארגוני הגמלאים וגורמים בשוק שברגע שהמפקח הורה להפסיק את הביטוחים הקיבוציים, מבלי לספק פתרון ראוי, הוא דחק גם את מי שהיה לו ביטוח קיבוצי בתנאים נוחים לפתחם של ביטוחי הפרט היקרים ובכך הזיק יותר משהועיל. מכל מקום, שריג לא רצה שכתוצאה מהנחיותיו ייווצר מעין דור של מבוטחים מבוגרים שייאלצו לוותר על הכיסוי הביטוחי דווקא כשהסיכון להפוך לחולים סיעודיים גדל.
כיסוי הפוליסה הצטמצם
באוצר מודים שהמוצר שונה ומסבירים שלאור המצב "אי אפשר להביא יש מאין". הכיסוי אמנם ימשיך להיות לכל החיים, אך לדעת גורמים בתחום, האוצר הקטין משמעותית את כיסויי הפוליסה. כך, הכיסוי למבוטחים בגילים 60–75 יהיה 3,000 שקל בחודש למבוטח סיעודי שמשפחתו תרצה להשאירו בביתו, או 4,500 שקל בחודש למבוטח שמשפחתו תבקש לאשפזו במוסד.
למבוטחים בגיל 75 ומעלה הכיסוי יהיה 2,500 שקל לחולה שיישאר בביתו או 3,750 שקל לחולה שיתאשפז במוסד סיעודי. בפוליסות הקבוצתיות הקודמות, הכיסוי הביטוחי הגיע לעתים אף ל־10,000 שקל בחודש.
לפי הטיוטה החדשה תקופת תשלום תגמולי ביטוח תהיה 60 חודשים. בעוד שבביטוחים הקבוצתיים התאפשרה תקופת ביטוח לתקופה ארוכה יותר, למשל 96 חודשים, או לכל החיים.
במתווה החדש המפקח מחריג "כיסוי למקרה ביטוח שנגרם עקב תאונת דרכים או תאונת עבודה". כלומר מבוטח שיהפוך לחולה סיעודי בשל תאונת דרכים או עבודה, חברות הביטוח לא יחויבו לשלם לו, אף שבפוליסות קבוצתיות רבות היה כיסוי כזה.
בדומה לקרנות הפנסיה, במתווה החדש קובע המפקח על הביטוח כי במקרה שהביטוח ייקלע לגירעון של 5%, אז חברת הביטוח תהיה מחויבת לאזן את עצמה. הדרך לעשות זאת, כצפוי, עוברת דרך המבוטחים עצמם. במקרה של גירעון, חברת הביטוח תייקר את הפרמיה החודשית של המבוטחים ב־30 שקל בצמוד למדד. אם הצעד לא יספיק לאזן את הגירעון, חברת הביטוח תקצץ את הכיסוי למבוטחים עד 20%.
אם זה לא יספיק, אז לפי הטיוטה חברת הביטוח תוכל להפחית במידה נוספת את זכויות המבוטחים, באישור המפקח. אלא שחברות הביטוח מתנגדות באופן נחרץ לסעיף האחרון. ממידע שהגיע ל"כלכליסט" עולה כי בדיונים שהתקיימו לאחרונה בין חברות הביטוח באשר לטיוטה דורשות החברות כי בגרסה הסופית של המתווה, שריג יאפשר לחברות הביטוח לבצע קיצוצים נוספים גם ללא צורך באישור ממנו.
גורמים בשוק טוענים כי אם המפקח יסכים לדרישת חברות הביטוח לגבי סעיף זה יהא זה ברור כי הוא דואג לחברות הביטוח יותר מאשר למבוטחים עצמם שיאלצו להתמודד עם כיסויים רזים ועם התייקרות הפוליסות. גורמים בענף הביטוח אמרו ל"כלכליסט" אתמול כי "האוצר זרק פה פצצה. עושה רושם שכל המהלך הזה לא נראה רציני או מתוכנן, הכל נעשה בשלושה חודשים. זה אבסורד".
ממשרד האוצר נמסר: "אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון מגבש בימים אלה פתרון למבוטחים המבוגרים בפוליסות קבוצתיות קיימות, שנועד להבטיח למבוטחים מבוגרים כיסוי ביטוחי הוגן ויציב לכל החיים. המתווה, יפסיק את גל ביטולי הביטוחים הסעודיים, שהותיר קבוצות רבות ללא כל כיסוי ביטוחי".
מה זה ביטוח סיעודי קבוצתי?
ביטוח הנרכש לקבוצת אנשים, בדרך כלל במסגרת העבודה, המותאם להרכב האוכלוסייה המבוטחת. הפוליסות הנהוגות כיום הן לטווח של 3—5 שנים.