שיא אירופי לישראל: מקום ראשון ב-OECD במספר חולים במיטה

מספר החולים ששכבו בשנה האחרונה על אותה מיטת בית חולים שבה אתה אולי שוכב ברגע זה עומד על 89. זה גם מספר החולים שיגיעו ב־12 החודשים הקרובים לאותה מיטת בית חולים שממנה שוחררת עכשיו לביתך. המספר הזה, מתוך דו"ח של ה־OECD שמתפרסם לראשונה ב"כלכליסט", נותן עוד תמונה למצב מערכת הבריאות הציבורית. ישראל היא השיאנית, לאורך שנים, בכל הקשור לעומס על בתי החולים, מבין כל המדינות המפותחות. לא טורקיה, לא מקסיקו. ישראל, ובפער משמעותי.

זה מעט מפתיע, אבל על פי הנתונים של ארגון ה־OECD, השנייה בתור אחרי ישראל היא נורבגיה, אך צריך לשים לב לפער. אם בישראל סבב המיטות בשנה עומד על 90, במדינה הסקנדינבית עם האוכלוסייה המזדקנת מדובר על 70. מקסיקו וטורקיה מגיעות לאחר מכן עם סבב מיטות ממוצע של 63.2 ו־58.8 בהתאמה.

נתון סבב המיטות הוא למעשה הנתון הלא מוצהר של ראשי מערכת הבריאות למדידת העומס על בית החולים עצמו, על הצוות הרפואי ומכאן להשלכות שלו על איכות הטיפול. ד"ר אהוד קנטור, כירורג שעוסק גם במדיניות בריאות במסגרת ההסתדרות הרפואית, מסביר כי "הנתון של סבב המיטות נועד כדי שנוכל למדוד גם איך אנחנו מנצלים את המשאבים שקיימים לרשות מערכת הבריאות וגם מה איכות טיפול שהמערכת מספקת למאושפזים בבתי החולים. סבב מהיר של חולים על כל מיטה, כמו שמתרחש בישראל, יכול להעיד לא רק על חומרת המחלה של המאושפזים, אלא לפעמים גם על טיפול לא נכון או לא יעיל עקב הצטברות של עומס".

מיטות במסדרון בבית החולים ברזילי באשקלון צילום: חיים הורנשטיין

מספר מיטות נמוך מדי

עומס בלתי פוסק: מספר החולים למיטה ב-2010

החישוב של סבב המיטות מכיל שני פרמטרים מרכזיים - האחד הוא מספר המיטות בבתי החולים בשנה, והשני הוא מספר השחרורים של חולים לביתם באותה שנה. החלק החיובי בפרמטר האחרון הוא מספר שחרורים גבוה יחסית, שנובע מכך שהטכנולוגיה הרפואית בישראל מאפשרת לשחרר חולה לביתו בזריזות יחסית. כך, לדוגמה, אם אחרי ניתוח בקע מטופל במדינות אחרות יכול להשתחרר רק אחרי שבוע, אופן הניתוח המשוכלל יחסית בישראל מאפשר לרוב לשחרר אותו כבר לאחר יום. הבעיה היא, אומר ד"ר קנטור, שפעמים רבות מטופלים משוחררים לפני הזמן, וזו אחת הסיבות ששיעור האשפוזים החוזרים בישראל הוא גבוה יחסית, כ־30%.

"אין ספק שיותר מדי פעמים אנחנו משחררים הביתה מהר מדי, וזה בגלל העומס במחלקות בתי החולים. יש לחץ מלמטה, מחדרי המיון, כלפי מחלקות האשפוז לשחרר חולים כדי לפנות מקום לחולים חדשים". בישראל שיעור מיטות האשפוז הכללי ל־1,000 נפש הוא מהנמוכים במדינות המפותחות ועומד על 1.88 לעומת 3.8 ב־OECD. התפוסה במחלקות היא בהתאם, ובחורף עוברת בקלות את ה־100%.

מי שמשלם את המחיר הוא הצוות הרפואי במחלקה, שנדרש לבצע לעתים קרובות מדי את הפעולה המורכבת והארוכה של של שחרור וקבלה של מאושפזים. מכאן ההשלכה על איכות הטיפול היא קצרה. "צריך להבין שבכל פעולה, כמו הפעולות של הצוות הרפואי במחלקה, צריכה להיות מחזוריות. אחרי תקופה של לחץ אמורה להיות ירידת מתח, התאוששות. אתה לא אמור לעבוד ב־100% תפוסה ולא אמור להיות לך כל הזמן צורך לשחרר ולקבל חולים, שזה תוספות על השוטף. במצב הנוכחי אתה עובד כל הזמן בפול־ווליום. גם מנוע צריך להוריד טורים, על אחת כמה וכמה בני אדם. כשאתה לוקח מנוע ומריץ אותו כל הזמן, חייו יקוצרו", אומר ד"ר קנטור ומוסיף כי "אין רגע דל. זו דרישה לא אנושית, לא רק מסיבות אתיות, אלא גם מסיבות פיזיולוגיות. אין מערכות בטבע שיודעות לעבוד כל הזמן ללא התאוששות. מה הפלא שיש אי־תשומת לב ושגיאות?".

בעיה במחלקות הילודים

נתונים שעלולים לגרום למועקה מתגלים כאשר מסתכלים על מצב המיטות המיועדות לפגים ולתינוקות. הפעם לא צריך להרחיק עד ה־OECD, מספיק להסתכל בנתוני משרד הבריאות. סבב המיטות בקרב תינוקות ופגים עומד על 125.9 בממוצע הארצי. בירושלים מדובר על כ־139 תינוקות למיטה, אבל השיא שייך למחוז תל אביב - 187 תינוקות עברו ב־2010 באותה מיטה בתינוקייה או בפגייה.

מספרי סבב המיטות של תינוקות רכים הם תמיד מעט גבוהים יותר מהממוצע הארצי, שכן השהייה שלהם בבית החולים היא נמוכה יותר בממוצע – 2.6 יום לעומת 5.9 ימים בקרב כלל המאושפזים. אולם הבעיה שסבב המיטות מתאר אינה בממוצע, אלא בשוליים, או יותר נכון בשול אחד מאוד ספציפי - הפגייה.

פרופ' שאול דולברג, מנהל מחלקת פגים באיכילוב: "כל בתי החולים מעבירים פגים לתינוקייה הרגילה בגלל העומס. זה לא טוב, אבל זו המציאות" צילום: אריאל בשור

תופעה מוכרת בקרב הצוות הרפואי של הפגיות הוא העומס הקשה, על הרופאים ועל האחיות. שורת תמריצים כספיים שניתנו לרופאים ניאונטולוגיים, המתמחים בתינוקות ובפגים דווקא הגדילו את מספר המתמחים במקצוע מ־3 בשנה ל־16, אך מספר מיטות הפגים עוד לא גדל משמעותית. על פי דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת, חסרות היום בישראל יותר מ־200 מיטות פגים. כתוצאה מכך, מספרת אחות לשעבר בפגייה במרכז הארץ, "קרה לא פעם שנאלצנו להעביר פגים לתינוקייה, שם תשומת הלב שניתנת להם קטנה יותר כמובן, פשוט כי כבר לא היה מקום".

פרופ' שאול דולברג, יו"ר האיגוד לניאונטולוגיה ומנהל מחלקת הפגים באיכילוב, הסביר אתמול כי "לצערי אני לא רואה שינוי במחסור במיטות בשנים הקרובות. כל בתי החולים משתמשים במחלקת התינוקות כשסתום ביטחון לתינוקייה ומעבירים את הפגים לשם עקב עומס. זה לא טוב, אבל זו המציאות". לדבריו, ברוב המקרים הפג חוזר בריא אל הוריו, אך ישנם חריגים. "הספרות הרפואית רואה גם בתינוק שנולד בחודש שמיני פג שזקוק להשגחה מיוחדת, כי יכולות לצוץ בעיות. בתינוקייה לא תמיד מזהים את הבעיה כי זו מחלקה שמיועדת לתינוקות בריאים שרק צריך לחתל אותם ולבדוק שהכל כשורה, ללא תשומת לב מיוחדת".

משרד הבריאות אמנם קיבל לפני כשנה תקציב להוספת 960 מיטות לבתי החולים, אולם גם במשרד מודים כי המחסור האמיתי קרוב ל־4,000. אם היתה תקווה במערכת הבריאות להגדיל את מכסת המיטות בשנה הקרובה, לאחר הקיצוץ בתקציב המדינה אתמול, הסיכויים לכך קלושים.

פרופ' ארנון אפק, סמנכ"ל משרד הבריאות, הגיב ואמר: "אנו עושים עבודה לשיפור המענה, כדי לצמצם אשפוזים חוזרים ולהקטין את סבב המיטות. הנתון הזה גם מראה את ההתייעלות של מערכת הבריאות, גם בבתי החולים וגם בקהילה. היום כבר מן הראוי להוסיף מיטות למערכת".