"הבנק לחץ שניקח הלוואה לכיסוי המינוס, אחרת הצ'ק לגן יחזור"

התחילו עם אפס חסכונות, ועם מינוס של כמה אלפים מהלימודים של ע'. ע' היה גרוש ("נשארתי מאופס ומטה"), ומלאני עלתה לארץ מצרפת זמן קצר קודם לכן. "שכרנו דירה יחד, כמו כל זוג צעיר. הרבה תכנונים לעתיד, בלי תמיכה מההורים. וככה התגלגלנו כשאנחנו פחות או יותר על האפס. קצת למעלה, קצת למטה". כשהיו במינוס, ניסו לאזן.

"לקחנו מחברת ואיפסנו את ההוצאות. החלטנו על סכום מקסימלי שאנחנו יכולים להוציא בחודש, לכל אחד היה מזומן בהתאם לזה, וזהו. בכל פעם שנכנסנו למינוס עשינו תוכנית הבראה חדשה. לא הצלחנו לחסוך כלום, אבל היינו בשליטה והיינו אופטימיים. חשבנו שאת החיסכון נעשה כשנהיה גדולים, כשתהיה לנו הכנסה טובה יותר".

ואז הכל התחיל ליפול >>

זה קרה כשמלאני נכנסה להיריון שני. "גרנו עם ילד בן שנה בקומה שלישית בלי מעלית. רצינו לעבור דירה שלושה חודשים לפני סוף החוזה, אבל בעל הבית דרש שנשלם את כל מה שנותר. ניסינו להביא אנשים שייכנסו במקומנו והוא פסל את כולם". כך יצא שהם שילמו שלושה חודשים על שתי דירות. "מפה התחלנו לצלול".

ואז, בדיוק כשכפיר נולד, ע', עורך דין בהכשרתו, הפסיק לעבוד, ולא הצליח למצוא עבודה חדשה במשך שנה וחצי. "היה לי מאוד קשה לחזור לשוק. וכל כישלון בראיון עבודה החליש אותי עוד יותר. הרחבתי את הספקטרום של חיפוש עבודות ובסוף התפרסתי לכל התחומים, מבלי להתבייש ללכת לאבטחה וכו', ואפילו למקומות האלה היה לי קשה להתקבל".

בשורה התחתונה, "לא היה לנו מרחב הנשימה להחזיק את התקופה הזו. ככה הגענו להלוואה הראשונה".

מתחברים לאשראי >>

ההלוואה הראשונה היתה 20 אלף שקל. "היו הוצאות על הילד, היינו צריכים לצייד דירה חדשה וגם לשלם פעמיים על שתי הדירות. ובדיוק אז ע' הפסיק לעבוד ולקבל אבטלה. אז ההכנסה ירדה משמעותית, ונוספו לנו עוד 3,000 שקל בחודש הוצאות, ולא היתה דרך לעמוד בהן". אומרת מלאני.

ההחזר על ההלוואה היה גבוה - 1,000 שקל בחודש. כעבור חצי שנה נגמרו דמי האבטלה, ונותרה רק המשכורת של מלאני - 6,000 שקל בחודש.

"זו משכורת מעולה", היא אומרת, "אבל בלתי אפשרי להחזיק ממנה שני ילדים, כשההוצאות הן כ־12–13 אלף שקל בחודש. אז צמצמנו כמה שיכולנו, הורדנו מה שאפשר להוריד. הפסקנו לעשן, ויתרנו על טלוויזיה, והורדנו את הדלק למינימום. כיסחנו את הכל, אבל גם אז לא היה לנו סיכוי להצליח".

מגיעים לתחתית >>

כשהגיעו לתחתית, הם צמצמו את ההוצאות החודשיות על מזון למספר הבלתי נתפס של 500 שקל בחודש. "זה היה השלב הקשה. זה אומר שאין קפה וחלב בבית. אין חמאה. אין קמח. אין שמנת. ואני לא יכולה לחיות בלי זה, כי אני אופה כל הזמן. הצלחתי לאפות עוגת שוקולד בלי ביצים, בלי שמנת, בלי קרם ובלי כלום. רק עם מים. ותאמין לי, זה לא היה קל".

והילדים? "למזלנו הילדים היו במעון והיתה שם ארוחת צהריים אז יכולנו לוותר על בשר בבית".

איך חיים מ־500 שקל בחודש >>

"זו היתה תקופה של ארבעה חודשים. היינו נחושים לעשות הכל. אבל 500 שקל לחודש זה לא מספיק. המחנק אדיר.

"אחד הדברים שממש שברו אותי היה כשהגננת אמרה שנגמרה המטרנה בגן. אמרתי לה שאביא מחר, ולמחרת שכחתי", ידיה מסמנות מירכאות באוויר, "ככה העברתי שבוע שלם של 'שכחתי', פשוט כי נגמרו ה־500 שקל לאותו חודש. גם בבית בקושי היתה מטרנה. הייתי שמה פחות ומדללת עם יותר מים כדי שיספיק לעוד בקבוק. חודשיים אחר כך גמלנו אותו".

מחשבות לוותר >>

מלאני חשבה לוותר. "רציתי לעזוב, והיתה לנו מריבה ענקית. החלטתי שאנחנו לא יכולים יותר, שצריך לפרק את הבית. להוציא את הילדים מהמסגרת, שע' יעבור איתם לגור אצל ההורים, ואני אגור במרכז ואעבוד 24 שעות 7 ימים בשבוע במלצרות ובכל מה שצריך, וכשנסגור את המינוס, נאחד את הבית מחדש".

ע' לא היה מוכן. "קשה לי לדמיין מקום נמוך יותר. אבל העניין הוא שאי אפשר לוותר. זו לא אפשרות אמיתית".

"עם ה־6,000 שקל בחודש היינו העשירים של העניים", מלאני משלימה, "ולא קיבלנו מהמדינה דבר. אני האחרונה לבקש, כי אני לא מסוגלת, קשה לי. אבל כשהגעתי למצב שאין לנו אוכל בבית, ביקשתי, ולא היה מגיע לנו. לא הבטחת הכנסה, כלום. לא היינו עניים מספיק בשביל לבקש עזרה, ולא היינו עשירים מספיק בשביל להחזיק את עצמנו".

פעמונים >>

בנקודת השבירה מלאני יצרה קשר עם ארגון פעמונים כדי לקבל ייעוץ פיננסי ללא תשלום. "אלי, המלווה של פעמונים הגיע, הסתכל על התקציב שלנו, על ההוצאות, על האשראי, הסתכל עליי ועל ע' ופשוט אמר - 'אתם לא יכולים לעשות את זה'. אמרתי לו שלא יגיד לי מה אנחנו יכולים ומה לא".

ואז, חודש וחצי אחרי שהתחיל תהליך הליווי של פעמונים, מלאני נכנסה להיריון שלישי לא מתוכנן. "עם כל האהבה אליו היום, אז לא ראיתי את עצמי מביאה עוד ילד לעולם, כשאני לא יודעת איך להאכיל את השניים הקיימים. חשבנו ברצינות על הפלה, ולשמחתי היום לא הייתי מסוגלת".

"כשאלי המלווה שלנו גילה שאני בהיריון, הוא חטף ג'ננה. הוא דיבר עם האחראים עליו בפעמונים, והם הבינו שזה לא אפשרי שמשפחה עם אשה בהיריון ושני ילדים יתקיימו מ־500 שקל. אז הם הצליחו לארגן לנו באופן מאוד חריג 2,500 שקל שחולקו למעטפות כדי שיהיה לנו אוכל".

היום מלאני בעצמה מתנדבת בפעמונים ומנחה משפחות אחרות. "אני יודעת כמה חריג הצעד הזה של להביא כסף לאנשים. זו לא רוח העמותה. בפעם הראשונה שהלכנו לקניות ממש בכיתי".

משפחת קיידר. "עם 6,000 שקל בחודש היינו העשירים של העניים" צילום: אבישג שאר ישוב

 

הבנקים >>

"כשנכנסנו לסחרור, הבנק לחץ שניקח הלוואות. הם אמרו לנו שאם לא ניקח הלוואה לכיסוי המינוס, הצ'ק לגן יחזור. דחפו לנו בכוח הלוואות בסכומים שלא נותנים לנו מענה בכלל".

באמצעות הליווי של פעמונים המשפחה פרסה את החובות שלה מחדש והפחיתה את ההחזר החודשי. "למדנו מהסיפור הזה שהבנק פועל מתוך האינטרס שלו ומוכר את מה שהוא רוצה למכור. היום אנחנו ערים לזה ולא מסכימים לקחת הלוואות רק בשביל שעוד חודשיים נמצא את עצמנו במקום גרוע יותר. הראייה חייבת להיות ארוכת טווח. ולפעמים פשוט צריך לעבור בנק במקום לשקוע".

יוקר המחיה >>

"בחרתי לפתוח עסק ולעבוד מהבית. זו בחירה כלכלית בסופו של דבר, כי אם הייתי שכירה במשרה מלאה, הייתי צריכה להוציא עוד 3,000 שקל בחודש על המסגרות של הילדים. דרך החיים פה לא בנויה לגידול ילדים. שעות העבודה לא בנויות לזה, ואין שום התחשבות מצד המעסיק. התפטרתי מהעבודה הקודמת, אך ורק כי לא יכולתי לשלב אותה עם הילדים".

מבחן ה־8,000 >>

אם היום נופלת עליכם הוצאה חד־פעמית הכרחית ולא מתוכננת של 8,000 שקל. תעמדו בה? הם מגחכים. "אנחנו במקום שאין בו מרווח נשימה. במבחן הזה אנחנו נכשלים. אם יש טסט לאוטו, אני כנראה אשבית אותו עד שאצליח להתארגן. גם ב־1,500 שקל לא אוכל לעמוד".

עדיין על הקשקש >>

היום, אחרי הליווי של פעמונים, פריסת ההלוואות והגדלת ההכנסה, החובות קטנו, ומשפחת קידר בדרך למעלה. בערך. "אני עורך דין ועדיין עובד באבטחה. אני נבוך מזה. לך תסביר שאתה שם כי יש לך אחריות למשפחה. אני מחכה ליום שזה יהיה סיפור פיקנטי לילדים".

ובכל מקרה, הם על הקשקש. ההוצאות כגובה ההכנסות בדיוק. לחסוך? אין אפשרות. "אנחנו מכניסים 11 אלף שקל בחודש וההוצאות הבסיסיות הן 11.5 אלף. אין מותרות, אין כבלים, אין מסעדות, אין כלום. הכי בסיסי. ועדיין 11.5 אלף בחודש, עם קצבת הילדים של הביטוח הלאומי אנחנו על השקל. וכשאתה עומד במקום, אתה בעצם מידרדר אחורה. אני לא רואה את עצמי נשארת ככה עוד 8 או 10 שנים".

סיום חצי אופטימי >>

"אחת הדרכים לשרוד את המצב הזה הוא לדעת שהוא זמני. אם נתאר לעצמנו היום, שנישאר במצב הזה, זה ישבור אותנו. אנחנו מנסים לבנות עתיד אחר".