שוטף + אף פעם: מוסר התשלומים הגרוע של המדינה

מערכת הבחירות גרמה בשבועות האחרונים להתעוררות ביחס של הפוליטיקאים לעסקים הקטנים, לאחר שהמתמודדים נזכרו פתאום בכוח ההצבעה הלא מבוטל של עסקים קטנים ועצמאים.

מועמדים של כל המפלגות, מהימין ומהשמאל, החלו לפזר הבטחות למגזר העסקים הקטנים והעצמאים. אם לא היינו בתקופת בחירות אפשר היה לומר שסוף סוף הפוליטיקאים התעוררו והבינו כי יש מגזר שלם שלא זוכה לגב של איגודים חזקים כמו ההסתדרות שצריך לדאוג גם לו. אלא שלאור כך שהעשייה לטובת אותו מגזר היתה די דלה בשנים האחרונות, אין מקום לאופטימיות.

הפוליטיקאים מפזרים הבטחות ומחליפים האשמות

בכנס של ארגון להב (לשכת ארגוני העצמאים ובעלי העסקים הקטנים) שנערך בשבוע שעבר הודיע שר הפנים גלעד ארדן כי יתמוך בחוק שמסדיר את התשלומים לספקים, והאשים את שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בכך שהתהליך שיסדיר תשלומי אבטלה לעצמאים לא התקדם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

לפיד, מנגד, ציין את הישגיו בתחום, כמו חוק שמאפשר לעסקים לדחות את תשלום המע"מ כשהם מקבלים את התמורה בתשלומים באשראי. גם מועמד המחנה הציוני לתפקיד שר האוצר מנואל טרכטנברג דיבר על האפליה הקיימת בין עסקים קטנים ועצמאים לשכירים, ויו"ר כולנו משה כחלון התפאר בכך שהוא עצמו היה פעם בעל עסק קטן והציג את הצורך באשראי לעסקים קטנים.

בשבוע שעבר הזכיר גם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו, בהתבטאות כלכלית־חברתית נדירה, את חשיבות העסקים הקטנים, וכתב בין היתר כי "אני רואה חשיבות גדולה במגזר העצמאים והעסקים הקטנים, ואני בטוח שיחד נוכל לדאוג לעתידם". נתניהו לא ציין, כמובן, כי הוא עצמו ויתר חברי הכנסת במפלגתו לא ניסו לקדם את החקיקה שאמורה לסייע לאותם עצמאים ועסקים קטנים שכל כך חשובים למשק.

בסוף 2014 נפלה הצעת החוק "הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה" שהיתה אמורה לעשות סדר בנושא. הצעת החוק היתה אמורה לקבוע את כללי התשלומים לספקים שחלים על משרדי הממשלה (בין 24 ל־45 יום) על כל המוסדות הציבוריים (רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, קופות חולים, אוניברסיטאות וכן הלאה), וכל חריגה ממוסר התשלומים הזה תחייב את הגוף הציבורי בתשלום ריבית בגובה 5%.

רו"ח אהוד רצאבי נשיא להב צילום: נמרוד גליקמן

הצעת החוק היתה שילוב של שתי הצעות נפרדות - אחת של ח"כ רוברט אליטוב, שאותה קידמה לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל (להב), והשנייה של ח"כ שלי יחימוביץ'. ההצעה עברה את ועדת השרים לענייני חקיקה, קריאה טרומית, ואפילו את ועדת הכלכלה. ברגע שהוחלט להקדים את הבחירות הגיעה ההצעה לוועדת ההסכמות - ועדה המורכבת מנציגי כל המפלגות, שמאפשרת את המשך פעילות הכנסת גם בתקופה שלאחר פירוק הממשלה ולפני הבחירות.

מי שהפיל אותה שם היה בסופו של דבר ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה), לשעבר ראש עיריית בני ברק, כשהטיל עליה וטו. גורמים שניסו לקדם את החוק סיפרו ל"כלכליסט" כי גם חברי הליכוד והעבודה בוועדה לא ניסו לקדם בשום צורה את החוק.

התשלום יכול להגיע לספק גם אחרי ארבעה חודשים

המתנגד העיקרי לחוק במתכונתו הנוכחית היה מרכז השלטון המקומי, שבראשו עומד חיים ביבס, ראש מטה הבחירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. השלטון המקומי ביקש להפריד את העסקים הקטנים מהקבלנים או להגביל את החוק לסכומים מסוימים.

לטענת ביבס, אם המדינה מעוניינת שהשלטון המקומי ישלם בזמן לקבלנים עבור בניית בתי ספר, למשל, עליה לדאוג להעביר את התקציבים בזמן לרשויות המקומיות, ולא להשית עליהן את האחריות בלבד. מנגד טענו בלהב כי קבלנים וספקים גדולים נעזרים בעסקים קטנים כקבלני משנה לביצוע העבודות, ולכן הגבלת הסכום או החרגת קבלנים תפגע בכל מקרה בעסקים קטנים ועצמאים.

לרשויות מקומיות ולגופים ציבוריים אין כיום מדיניות תשלומים סדורה לספקים, וכל גוף עושה כראות עיניו. מנתונים שריכז ארגון להב עולה כי יש גופים שמשלמים בשיטת שוטף + 30, כלומר 30 יום מתחילת החודש העוקב לחודש שבו הוצאה החשבונית, וחלק מגיעים אף לשוטף + 90. כך למשל, עיריית חיפה משלמת לקבלנים לאחר 75 יום (אבל בתוך 30 יום למרצים), עיריית בני ברק לעסקים ולקבלנים לאחר 90 יום, ועיריית עכו לאחר שוטף + 90, כשבפועל התשלום יכול להגיע גם לאחר 120 יום.

בדרך זו הגופים הציבוריים מרוויחים על חשבון בעלי העסקים פעמיים: פעם אחת הם בעצם מקבלים הלוואה בתנאים מאוד נוחים על חשבון בעלי העסקים. כלומר, במקום לקחת הלוואה מהבנק ולשלם את החוב שלהם בזמן, כמו שעושה האדם הממוצע, אותם גופים פשוט מודיעים לעסק כי הם מקבלים ממנו את השירות ללא תשלום לכמה חודשים.

הרווח הנוסף נובע מתשלום מאוחר בתקופת אינפלציה. כשערך הכסף יורד, דחיית תשלומים בכמה חודשים - במיוחד כשמדובר בתשלומים בהיקפים גדולים - מניבה רווח לגופים הציבוריים ולרשויות המקומיות. הסיבה: אם נסגר חוזה שבו התשלום לספק הוא 100 שקל, לאחר כמה חודשים בתקופות של אינפלציה משמעותית עם אותם 100 שקל (ששולמו באיחור) ניתן לקנות פחות משהיה ניתן כאשר השירותים ניתנו.

ד"ר רובי נתנזון, היועץ הכלכלי של להב שביצע את איסוף הנתונים, אמר ל"כלכליסט" כי "כשהגופים הציבוריים לוקחים הלוואות על חשבון הספקים - כלומר דוחים תשלום - הם למעשה לוקחים אשראי על דעת עצמם, וזה מכניס אוויר לתזרים המזומנים של הרשויות. אם באמת תיווצר מדיניות הוגנת של תשלומים זה יהיה מאוד מהותי ברשויות מקומיות, כי אם תצמצם את הטווחים תצטרך לשלם יותר. זה עשוי לחנוק אותם מבחינת תזרים מזומנים. לכן ההתנגדות העזה של השלטון המקומי".

הרשויות חורגות ממועד התשלום שהן קבעו לעצמן

גם משרדי הממשלה, שמחויבים לפי חוזר החשב הכללי לשלם לספקים בתוך שוטף + 30, לא באמת עושים זאת במקרים רבים. אמנם המשרדים מחויבים בתשלום ריבית אחרי עיכוב תשלומים, אך לא מעט בעלי עסקים מספרים כי מכיוון שהנושא לא נאכף, אין להם היכולת להתלונן ולדרוש את כספם במועד המחייב - שכן אז הם עלולים לא לזכות במכרזים עתידיים מול אותם משרדים.

הספקים חוששים לדרוש פיצוי: משרד הביטחון מוביל את מצעד התלונות כמו כל משרדי הממשלה, משרד הביטחון מחויב להעביר תשלומים בתוך 24–45 יום אבל בדיקה מדגמית שערך מבקר המדינה מצאה ב־2012 פיגר משרד הביטחון בתשלום של כ־10% מהחשבוניות, בעלות של כ־3 מיליארד שקל עמרי מילמן לכתבה המלאה 

מועד התשלום על השירות נקבע במכרזים שמוציאים הגופים. מתגובות הרשויות המקומיות ויתר הגופים הציבוריים עולה כי אף שאין כל הסדרה בנושא עבורם והם יכולים לקבוע מדיניות ללא כל מגבלות, הם עדיין לא עומדים בתנאים שהם עצמם קבעו. כמה בעלי עסקים, שמפחדים להזדהות מחשש להתנכלות עתידית, וכן כמה רשויות ציינו בפני "כלכליסט" כי יש רשויות שאמנם מפרסמות במכרזים שלהן מדיניות תשלומים מסוימת, אך בפועל כלל לא עומדות בה ומשלמות לעתים כמה חודשים לאחר המועד שנקבע במכרז. כך שבחינת מדיניות התשלומים עגומה ככל שתהיה, ולא התשלומים בפועל, מציגה תמונה ורודה יותר מהמציאות.

מדובר כמובן במצב חד־צדדי. רשויות מקומיות, משרדי ממשלה וגופים כמו אוניברסיטאות לא מוכנים לספוג עיכוב או דחייה בתשלומים שמגיעים להם. הריבית עבור עיכוב בתשלום הארנונה, למשל, עומדת על 6%, לאחר שירדה בשנה שעברה מ־9%. כשמדובר בארנונה למגורים המשמעות היא קנס שיכול להגיע למאות שקלים, ואילו בארנונה לעסקים מדובר כבר על אלפי שקלים.

כמו כן, יש רשויות שגובות תשלום בגובה 500 עד 3,000 שקל על עצם ההשתתפות במכרז. כלומר, נוצר מצב אבסורדי שבו בעל עסק נדרש לשלם כדי להתמודד על האפשרות לתת שירות לרשות מקומית, ואם הוא זוכה במכרז רק אחרי חודשיים ולפעמים גם חצי שנה הוא יקבל את התשלום על השירות שסיפק. המצב הזה יוצר לחץ כלכלי כבד על בעלי העסקים, שנאלצים לסגור את הפער הזה עם הלוואות מהבנקים.

מקדמים תשלום דמי אבטלה במקום למנוע אבטלה

אחד הנושאים היותר מדוברים היום על ידי נתניהו, טרכטנברג, לפיד וכחלון הוא דמי אבטלה לעצמאים. מדובר בנושא חשוב, אך דווקא אהוד רצאבי, נשיא ארגון להב, אומר כי בעוד התעסקות בדמי האבטלה חשובה ופופולרית יותר, היא למעשה באה לסייע לעצמאים כשהם כבר "גוססים". לעומת זאת, טיפול בבעיית התשלומים לספקים והפסקת העיכוב בתשלום לספקים ימנעו מהם מלכתחילה להגיע למצב הזה. לדבריו, קביעת מדיניות תשלום אחידה לספקים וכמובן אכיפתה (שלא כמו היום) יכולה גם להיות זולה יותר ופרודוקטיבית יותר למשק - הן במונחי צמיחה והן בעזרה לשכבות החלשות.

"במדינה מתוקנת לא צריך חוק מוסר תשלומים, כי פועלים בצורה מוסרית", אומר רצאבי. "מצב שבו השלטון המקומי משתמש בכוחו כדי להשפיע על חברי כנסת ולמנוע חוק שאמור לעזור לציבור בישראל הוא בעייתי. אני רק מקווה שלאור כל ההבטחות האחרונות הממשלה הבאה לא תחכה ליוזמה של חבר כנסת פרטי, אלא תראה את המחויבות שהמתמודדים מראים כעת, כשהם אומרים כמה הם תומכים בעצמאים ובעסקים קטנים".

תגובות

יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס מסר כי "הצעת החוק האמורה אינה מתייחסת לתשלומים השוטפים של הרשויות לעסקים קטנים, כי אם לתקציבי הבינוי והפיתוח של הרשויות. מרכז השלטון המקומי ביקש להפריד בין ההצעות וסורב".

רשויות וגופים רבים הדגישו כי הקבלנים יודעים מראש את מדיניות התשלום, שמפורסמת במסגרת מכרזים, ולכן הם יכולים להיערך בהתאם ולתמחר את עלות המימון הדרוש.

מעיריית ירושלים נמסר כי "על פי הידוע לנו, העירייה היא מהגופים הציבוריים הזריזים והדייקנים בתשלומים, הן ביחס לרשויות אחרות והן ביחס למשרדי ממשלה". מעיריית עכו נמסר כי "רובם של הספקים עובדים על בסיס קבוע מול העירייה, ולכן כעבור 90 הימים הראשונים הם זוכים מדי חודש לתשלום". עיריית בני ברק מסרה כי "חשוב יותר לעמוד בלוח זמני התשלום מאשר לקבוע תאריך מוקדם יותר ולא לעמוד בו, כפי שקורה במקומות רבים".

רשות הטבע והגנים מסרה כי ככלל היא "משלמת לספקיה בתנאי שוטף + 60. לספקים קטנים התנאים הם שוטף + 60 או אף שוטף בלבד".

אוניברסיטת ת"א מסרה כי היא בדרך כלל משלמת שוטף + 45, "למעט נותני שירותים בעלי היקף עבודה מצומצם" שמקבלים שוטף + 30. אוניברסיטת אריאל משלמת עבור שירותים עתירי כוח אדם לפי שוטף + 30. אוניברסיטת בן־גוריון מסרה כי היא "מקפידה לבצע את התשלום בזמן".