"השילוב בין ישן לחדש לא תמיד מפריע"

מרכז תל אביב הוא אחד המקומות היקרים ביותר למגורים בישראל. הצעירים, הבוהמיינים והדלפונים שגרו בדירות שכורות עם קירות מתפוררים ותקרות מטות לנפול החלו לעזוב, ובמקומם הגיעו העשירים, מגדלי הפאר וקירות הזכוכית המשקיפים אל גגות העיר, הים ויפו.

לטוב ולרע, החיים במגדלים שונים מהחיים בבתים הישנים בעיר. הם אולי כוללים מותרות כמו שמירה 24 שעות, לובי מפואר, בריכה וחדר כושר, אך מכתיבים גם סוג של בידוד מהעיר. אופציה אחרת, לעשירים שהחליטו לרדת מהמגדל, היא להתגורר בווילות עירוניות. בעולם זו צורת חיים מקובלת, בעיקר בערים כמו ניו יורק, שם יש townhouses עוד מימיה הראשונים של מנהטן, אולם בארץ האופציה הזאת פחות מקובלת, במיוחד ממש בלב העיר.

הווילה העירונית המפורסמת ביותר בישראל משתפצת בימים אלה במה שהיה פעם מתחם בית החרושת לודז'יה בתל אביב, ותשמש את השחקנית יעל אבקסיס ובן זוגה רוני דואק. לא רחוק משם גרה בווילה עירונית משלה יזמית הנדל"ן ואשת החברה רונית רייכמן־להט, בתו של פרופ' אוריאל רייכמן. רייכמן מתגוררת בבניין לשימור הממוקם ברחוב קרל נטר, שאותו רכשה עם בעלה, עו"ד דן להט, בנו של ראש העירייה לשעבר שלמה להט וחבר מועצת העיר תל אביב מטעם רשימת הירוקים.

"אני גרה באזור כבר הרבה שנים", אומרת רייכמן, "עוד מהתקופה שהייתי סטודנטית". הכוונה במילה "אזור" היא למתחם שבין שינקין, אלנבי ורוטשילד, מה שכונה פעם "אוף שינקין". "כשהגעתי לפה הכל היה מלוכלך ומוזנח. היו פה משרדים, והבעלים של הבניין רצו למכור את הדירות בנפרד. מיד הבנתי שיש למקום פוטנציאל ויותר מזה, שאני יכולה לחבר כמה דירות יחד ולהפוך את המקום לווילה עירונית. אמנם היה למעלה דייר אחד שגר בדמי מפתח, אבל בסופו של דבר התגברתי על המכשול הזה בקלות".

"לא הייתי גרה במגדל, כל הדירות נראות אותו דבר"

הבניין בקרל נטר, שנבנה ב־1926, הוא פאר האדריכלות האקלקטית. ככזה, הוא הוכרז בניין לשימור, והאחראית על שימורו היתה האדריכלית פרופ' ניצה סומק, לשעבר ראש מחלקת שימור בעיריית תל אביב.

ביתה של רונית רייכמן להט. פאר האדריכלות האקלקטית צילום: יובל חן

מה זה וילה עירונית?

"וילה עירונית היא בדרך כלל בניין ישן שלם שבו גרה משפחה אחת בשטח גדול ורחב ידיים. זה כמו בכפר, רק שזה קורה בתוך העיר. בעולם זה דבר מאוד מקובל".

לא נראה לך קצת בומבסטי לגור בבניין שבו יכלו להתגורר כמה משפחות? שלא לדבר על איכות הסביבה.

"לא. לחלוטין לא. אנחנו משפחה גדולה מאוד. ישנם שלושת הילדים של דן מנישואיו הראשונים לעפרה שטראוס שגרים איתנו, יש לנו ילדה אחת משותפת והשני בדרך (מאז נערך הראיון נולד לבני הזוג בן, א"ל). אנחנו בקשר טוב מאוד עם השכנים. יש כאן מגוון רחב של אוכלוסייה, וכולם חיים איתנו בשלום. חרדים, למשל. לדן יש פה קרובים, ברחוב בלפור, משפחה חרדית מרובת נפשות שעדיין מתגוררת כאן".

אבל לא ירחק היום ולא יישארו חרדים באזור. החרדים בורחים ממרכז העיר בגלל יוקר המחיה.

"אני חיה באזור כבר 20 שנה ולא רציתי לעבור לצפון תל אביב, שם גר דן כשהכרנו. אני אוהבת את לב העיר ואת האפשרויות שהוא מציע. אני יכולה לצאת מהבית ולקפוץ ברגל למסעדה, ואני אוהבת להיתקל בכל סוגי האוכלוסייה".

איך שכנעת את דן לעבור לגור במרכז?

"הוא ראה את הבתים שגרתי בהם קודם. הם תמיד היו בתים מיוחדים, עם תקרות גבוהות וחללים מעניינים. כמוני, גם הוא התאהב בסגנון הישן, הבאוהאוס והאקלקטי".

רונית רייכמן-להט בביתה. "יש הרבה כיתות רגליים בעבודה שלי" צילום: יובל חן

רייכמן ולהט רכשו את כל הבניין ב־2005 והחלו לשפץ דקה לפני קפיצת מחירי הנדל"ן בתל אביב. התוצאה אכן מרהיבה ומעוררת השתאות. אף שרייכמן מנסה להצטנע ולומר שאינה אוהבת חללים גדולים, מדובר בבית ענק שמשתרע על שטח כולל של 450 מ"ר. הבית מוקף גינה וסביבה חומת אבן משוחזרת שנבנתה בצורה כה מושלמת, שקשה להאמין שמדובר בשחזור. בחצר רצפת דק, עצי פרי וזית, והיא מוקפת ברושים שיוצרים חיץ בין ביתה של רייכמן למלון מונטיפיורי השכן.

בקומה הראשונה של הבית תקרה גבוהה מאוד, רצפת פרקט איכותית וחלונות ענקיים מאורכים, משוחזרים אף הם, בהזמנה מיוחדת. רייכמן מסבה את תשומת לבי לכך שגם התריסים העשויים עץ משוחזרים. בחלל שנמצא בסמוך לכניסה מוצבות שתי ספות בצבע חלבי זו מול זו, וביניהן שולחן סלון נמוך. על הספות מסודרות בסדר מופתי כריות שמנות ולבנות, שנדמה שאיש לא ישב עליהן מעולם. בפינת הטלוויזיה יש אח שנמצא בתוך גומחה בקיר לבנים אפורות ומעליו מסך LCD ענק. ממול ספריית מוזיקה מרשימה והרבה ספרים.

מטבח ביתה של רונית רייכמן-להט. מעוצב בסגנון ויקטוריאני צילום: יובל חן

המטבח הלבן גדול ומרווח ומעוצב בסגנון ויקטוריאני. במהלך השיחה תפנה רייכמן כמה פעמים בבליל שפות, בהן ספרדית, אל העוזרת שבמטבח.

מול המטבח ניצב שולחן אוכל עשוי עץ משובח. בקצה השני יש מעלית שקופה, העולה לקומה השנייה שבה נמצאים שישה חדרי שינה ולגג בקומה השלישית.

"רציתי את לודז'יה, אבל הפסדתי לרוני דואק"

אם את כל כך אוהבת את מרכז תל אביב, למה לא תגורי במגדלים החדשים שנבנים בו?

"אין לי שום דבר נגד המגדלים. זה חלק מההתפתחות של העיר ובלעדיהם העיר תיעלם. אני רואה בהם דבר חיובי לאיכות הסביבה. ככל שהאוכלוסייה במגדלים תהיה גדולה יותר, כך יתפנו ויהיו יותר שטחים ירוקים. באופן אישי אני לא אוהבת את סגנון הדיור הזה, שבו כל הדירות נראות אותו דבר ואין ייחודיות. לא הייתי גרה במגדל. אני רואה את הדרך שבה אני חיה כיום כהמשך ישיר לדרך שגרתי בה כל השנים, רק בהבדל אחד - עכשיו יש לי משפחה".

השימור לא בא בעצם על חשבון התרחבות העיר?

"אני לא מומחית לפיתוח עיר, אבל לא נראה לי שקבוצת בניינים מסוימת, שעליהם הוחלט שישומרו, יש בה כדי למנוע פיתוח של עיר. ההפך הוא הנכון - ורואים את זה בפריז, לונדון, רומא ועוד ערים רבות באירופה. שימור ההיסטוריה לצד התפתחות הוא דבר נכון, מקובל, יפה וחשוב, שרק מוסיף לעיר ולא גורע. אפשר רק להצטער על כך שזה לא נעשה מוקדם יותר".

יש פרויקטים שלקחו את עניין השימור והפכו אותו לצחוק, כמו המגדל בנווה צדק שלקח מבנה היסטורי קטן, שחזר אותו, ולידו הקים מגדל ענק.

"אני לא בעד המגדלים שנבנים פה באזור, אבל אין לי התנגדות למגדלים באזור שיכון צמרת. המגדל הספציפי הזה הוא נוראי לדעתי, הוא פוגע במרקם של נווה צדק".

במהלך השיפוצים והעבודה על הבית בקרל נטר התאהבה רייכמן בנושא השימור והחליטה לעשות הסבה מקצועית: ממפיקת טלוויזיה שהיתה אחראית, בין היתר, לתוכנית "לימוזינה" עם גיל ריבה, היא נהפכה ליזמית פרויקטים לשימור. הפרויקט הראשון שלה היה ברחוב ביל"ו, ואחר כך היא עברה לפרויקט ברחוב דיזנגוף 106, בניין באוהאוס שנבנה ב־1933 ואותו שחזרה סמוק, האדריכלית שבה נעזרה לשימור הבית שלה.

רייכמן מספרת שבימים אלה היא מתכננת שני פרויקטים נוספים למגורים. הפרויקט הראשון, שכבר זכה לכותרות בעיתונים, נמצא ברחוב העבודה וכולל דירות של 2–3 חדרים שמחיריהן 1–1.4 מיליון שקל. את הפרויקט, שייבנה בעזרת קבוצת רכישה, מובילה רייכמן בשיתוף אלון קסטיאל, קבוצת 141 ואילן כהן. ריכמן אומרת שזו דוגמה לבניין שלא נכלל בתוכנית השימור העירונית, אך "החלטנו לשמור על מבנה הבאוהאוס ההיסטורי ולהוסיף לו שלוש קומות".

הגינה בביתה של רונית רייכמן-להט צילום: יובל חן

הפרויקט הנוסף נמצא ברחוב פינסקר 10 וכולל שני בתים מחוברים: האחד בית באוהאוס יפהפה, והשני בית ניאו־קלאסי בעל מרפסות עם קשתות. גם לפרויקט הזה היא צירפה אליה את סמוק, והוא מכוון לאוכלוסייה אמידה בהרבה מקהל היעד של רחוב העבודה.

אף על פי שהשימור נחשב ליקר, יש לך פרויקטים במחירים נמוכים יחסית.

"אני בוחנת הרבה מאוד עסקאות. על כל אחת שאני עושה יש עוד 10 עד 20 שהחלטתי לא לעשות. כשאני מחפשת עסקאות אני מסתכלת על מיקום, יופי אדריכלי ומחירים הגיוניים - ומבחינתי צריך שכל הפרמטרים ייענו. אני רוצה למכור מוצרים טובים במחירים הגיוניים. את בית החרושת לודז'יה מאוד רציתי, אבל הפסדתי בהתמחרות לרוני דואק.

"יש בניינים שמתאימים לדירות גדולות יותר במחירים גבוהים, ויש בניינים שניתן לעשות בהם דירות קטנות יותר שמתאימות לצעירים. בלבי אני מאמינה שתל אביב חייבת להיות עיר גם לצעירים וגם לבעלי היכולת, ואני מנסה למצוא פרויקטים גם לאלה וגם לאלה. יש הרבה כיתות רגליים בעבודה שלי, אני מנסה לדייק כמה שיותר".

בסוף הראיון אנחנו עולים במעלית לגג המרשים, המכוסה בדק עם עציצים ובהם עצי זית ופרי. במרכזו ג'קוזי ענקי. אנחנו מסתכלים על המגדלים שמקיפים את קו הרקיע של תל אביב. "אתה רואה איזה יופי", אומרת רייכמן, "אפשר לשלב בין ישן לחדש. זה לא תמיד מפריע".