עדכונים: תכשיטים אידיאולוגיים, מסורת יפנית וטכנולוגיות חדשות

חומר

אריחים מסתובבים

על חוזקה ועמידותה של הקרמיקה יכולים להעיד אריחים כחולים ששימשו לעיטור שער העיר בבל כבר לפני 4,000 שנה ומוצגים כיום במוזיאון הפרגמון בברלין. בארץ החל השימוש בחומר בראשית המאה הקודמת, כשאמני בצלאל יצרו אריחים מצוירים שעיטרו בתים ומבנים נבחרים בתל אביב, וזכו לכינוי "אריחי בצלאל", וכן בבתי הבאוהאוס בשנות השלושים. בשנות השבעים והשמונים רווח השימוש התעשייתי בקרמיקה ובחרסינה צבעונית בישראל גם בזכות מחירו הנמוך יחסית של החומר; בתים רבים כללו חיפוי חוץ מלא של קרמיקה, ובמבנים אחרים הסתפקו בעיטור חלקי בחזית. גם הפסיפס, ששימש לחיפוי חזיתות מלאות, הוא בעצם גרסה ממוזערת של אותו החומר. אלא שכמו כל מוצר, השימוש הרב הפך אותו למאוס, וכתוצאה מכך הצטמצם השימוש בקרמיקה בעיקר למטרות פונקציונליות (בריכות שחייה, למשל).

פרויקט מחופה קרמיקה צבעונית

בעולם דווקא זוכה הקרמיקה הצבעונית לעדנה מחודשת, כפי שאפשר לראות בכמה פרויקטים מרשימים שתוכננו לאחרונה: אדריכל־העל האיטלקי רנצו פיאנו השתמש בה בבניית קומפלקס הבניינים הצבעוני Central Saint Giles בלונדון; בלובליאנה הוקם מבנה המחופה פיקסלים של קרמיקה על ידי משרד האדריכלים סדר־ווגה; ומשרד Archea השתמש באריחים אדומים מסתובבים בבניית האגף החדש לספרייה העירונית בעיר נמברו (Nembro) שבאיטליה.

גם בארץ אפשר להבחין בניצנים ראשונים של חזרה לשימוש בקרמיקה הצבעונית, בעיקר בעיצוב פנים של מסעדות. דוגמאות לכך אפשר למצוא במסעדת מחניודה, שעוצבה על ידי אורי נבון (שהוא גם אחד השפים והבעלים של המסעדה), ונעשה בה שימוש באריחים בצבעים חזקים לחיפוי קירות המטבח הפתוח. במסעדת טורקיז, שעוצבה על ידי סטודיו מו, נעשה שימוש בקרמיקה צבעונית שבורה. אבל כמו כל טרנד שמתחיל בחו"ל, אולי עוד כמה שנים נזכה שוב לראות את הקרמיקה גם על קירות החוץ המקומיים.

יפן

אמבטיה מעץ

העיצוב היפני מתאפיין עוד מראשיתו במינימליזם, ניקיון ופשטות התואמים את הלכי הרוח הרווחים בעיצוב העכשווי, לכן מפתיע שכמעט אין בארץ חנויות המתמחות ביבוא פריטים בסגנון מסורתי מארץ השמש העולה. אל הנישה הזאת נכנס עכשיו בית ספדה, המציג קולקציה חדשה של פריטים לחדר הרחצה המיובאים מיפן.

פריטים מתוך הקולקציה היפנית של ספדה צילום: עמית שעל

בין היתר הקולקציה כוללת אמבטיות עץ מסורתיות; וילונות שקופים הנראים כעשויים מנייר אורז ממוחזר; חיפויי קיר בטקסטורה של קורדרוי מעץ הינוקי - מין של ברוש המתאפיין בחוזק, בקלות ובריח מיוחד; מגבות המכילות פחם במבוק (המשמש ביפן לספיחת ריחות רעים); וריצוף ייחודי מאריחי עץ מחופים בפשתן גס. מוצר יוצא דופן הוא טפטים עשויים נייר המופק מעץ האפרסמון: אלו עמידים למים בזכות ציפוי מגן המופק משרף עץ אורושי (סוג של אוג), שמתאפיין בעמידות לריקבון ויכולת איטום גבוהה, ונראים כמו פלדה חלודה או בטון. "כל חפץ וחומר בקולקציה נעשים על ידי בעלי מלאכה בטכניקת עבודה מסורתית באזור אחר של יפן", אומרת יעל ספדה.

ייצור ידני, בחירה קפדנית של הפריטים ועלויות השינוע ממדינה כה רחוקה הביאו לתמחור גבוה מאוד: פרקט הפשתן עולה 3,500 שקל למ"ר, הבדים עולים 250–2,000 שקל למטר, הטפטים 580 שקל לדף יחיד של 65 על 90 ס"מ, והכלים סביב 2,000–3,500 שקל.

מותג

סלון בחדר הרחצה

חובבי המותגים כבר מזמן יכולים לרכוש לחדר האמבטיה פריטים בעיצוב אדריכלים ומעצבים כוכבים, כמו אסלה שתכנן פיליפ סטארק או כיור בעיצובו של פיירו ליסוני. נראה שכעת המגמה מגיעה גם לשוק העיצוב המקומי: חברת ויה ארקדיה פנתה למעצב הישראלי אריק בן שמחון לצורך עיצוב וייצור של קולקציית רהיטים וכלים סניטריים לחדר הרחצה. הקולקציה אמנם לא תכלול אמבטיה, אך בן שמחון מתכוון ליצור חדר רחצה שלם. בין הפריטים בעיצובו אפשר יהיה למצוא כיורים ומעמדים לכיורים, ארונות אמבטיה, פתרונות אחסון, פרגודים, ספסלי רחצה ואפילו מתקן למברשות שיניים.

כיור מעוצב צילום: רונן מחלב

פריט בולט בקולקציה הוא כיור מיציקת טראצו הנראה כחלוק נחל שלם, ומזכיר עיצוב אחר של בן שמחון: שולחן קפה שיצר כחלק מהקולקציה הסלונית שהוצגה בחנותו. הקשר בין הקולקציות, אומר בן שמחון, הוא מודע: "הכוונה היא להתייחס אל חדר הרחצה בצורה יותר סלונית, כדי שנרגיש בחופשה במלון גם אם אנחנו בדירת 3 חדרים". ואולי לכן הפריטים מתומחרים במחירים גבוהים כל כך: בימים אלו נמכר בחברה מעמד מעץ אלון צרפתי עם שני כיורים וברזים במחיר של 22 אלף שקל.

חנות חדשה

הברק של טאלנטס

בחלל המרכזי של טאלנטס מוצב פסל גדול של אייל לבן, עשוי פוליאסטר ומצופה כולו קליפות שום, של האמנית שולמית עציון. מסביבו מסודרים חפצי עיצוב עשויים מפורצלן.

פסל של שולמית עציון צילום: רוני כנעני

לפני כחודש נפתחה החנות החדשה בתל אביב, והיא כוללת גלריה קטנה להצגת עבודות, חנות ומשרד. בין המעצבים המציגים במקום אפשר למצוא את דור כרמון, שעיצב מתלה הומוריסטי שנראה כהיפופוטם אך גם כאיבר גוף שופע, וסדרה של גופי תאורה, אגרטלים וקערות פירות שפותחו בהשראת בדי ריפוד. המעצבת יעל וונס מציגה עבודות בחימר גולמי, והמעצב שולצו (שלום בוברמן) יצר סדרת אובייקטים וגופי תאורה.

הבעלים והאוצר של טאלנטס הוא האדריכל גל גאון, שלמד ארכיטקטורה בבצלאל ומינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, ומלמד בפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון. לסדרה הראשונה המוצגת בטאלנטס, Playing With Nature ("משחקים עם הטבע"), בחר גאון פריטים הנעים בין הטבעי למלאכותי ובין המבוית לפראי.

גאון מתכנן להתפתח גם לחו"ל, על פי מודל שבו מותגים מוּכרים מעניקים חסות למעצבים בתחילת דרכם: "המעצבים מתפתחים לתוך הקולקציות הנושאיות של החברה. אובייקטים וסדרות מגיבים למגמות עיצוב עולמיות, ומבוססים על השפה האישית של המעצבים", הוא מסביר. הפריטים מוצעים למכירה גם בחנויות עיצוב מובילות בארץ.

טאלנטס, נחמני 34 תל אביב, www.talentsdesign.com

טכנולוגיה

אקווריום של זכוכית

גורדי שחקים בעלי חלונות זכוכית המתנשאים מרצפה עד תקרה משיגים אפקט עיצובי מרשים, אבל השאיפה לחסוך בהוצאות מיזוג, כמו גם הקושי בפתיחת חלון בקומות הגבוהות, עודדו בניית מגדלים אטומים ללא אוורור ומיזוג טבעיים, שנשענים על מערכת מיזוג מרכזית. מערכות כאלה נוטות לסגירות ויוצרות מחנק, דחיסות ואיכות אוויר גרועה - ואלו גורמים ל"תסמונת הבניין החולה" המפריעה לשוהים במגדלים. במדינות המתועשות יותר מחצי מכוח העבודה עובד בתנאים כאלה, ומדובר בפוטנציאל לפגיעה משמעותית בבריאות הציבור.

בניין הבנק הבינלאומי בתל אביב. מערכת מיזוג חדשה צילום: אוראל כהן

עם התופעה הזו מנסות להתמודד מערכות מיזוג חדשניות. דוגמה עדכנית לכך אפשר למצוא בבניין הבנק הבינלאומי שהוקם לאחרונה בשדרות רוטשילד בתל אביב. "הבעיה נוצרת כאשר מהנדסי מיזוג האוויר מזלזלים בתקנים להחלפת אוויר בחלל סגור", אומר אדריכל אריה קוץ, ממתכנני הבניין. הוא מסביר כי על פי התקן, מערכת המיזוג צריכה להכניס לבניין אוויר צח וחדש שלוש פעמים בשעה.

קוץ מספר כי בבניין הבנק הותקנה מערכת מיזוג שנוסף על הזרמת קבועה של אוויר, היא גם חוסכת אנרגיה בעזרת קיר מסך אקטיבי: "זו מערכת חזיתות בעובי של כ־20 ס"מ הבנויה משתי ממברנות זכוכית וביניהן תריס. לחלל התריס מוזרם האוויר הנפלט החוצה מהמיזוג. זה אוויר ממוזג, שהשקענו בו אנרגיה, ובמקום סתם להיזרק החוצה הוא מצנן או מחמם את מעטפת הבניין, לפי עונות השנה, וכך מחזיר את האנרגיה לבניין".

ירוק

בניין אוטרקי

על פי מחקרו של מתכנן הערים האמריקאי ג'ים שוואב (Schwab), בנייני מגורים ומסחר אחראים ל־35% מצריכת האנרגיה בארצות הברית - כמעט כמו מבני תעשייה (38%) ויותר מכלי רכב (28%). בהתאם לכך, חסידי הבנייה הירוקה מנסים לא רק להפחית את צריכת האנרגיה של מבנים, אלא אף לתכנן בתים שייצרו בעצמם את האנרגיה שהם צורכים באמצעות פאנלים סולאריים או שבשבות. בתים אלו נקראים Zero Energy Building ("בנייני אפס אנרגיה"), ואפשר למצוא רבים מהם בארצות הברית.

פרויקט sage green באורגון

רובם עדיין מבנים פרטיים קטנים ולא מבני ציבור ומשרדים, בגלל מערכות המיזוג הגדולות שמצריכים האחרונים. יוצא דופן הוא מבנה משרדים ומעבדות של החברה הלאומית לאנרגיה מתחדשת בקולורדו שנחנך לאחרונה, ותוכנן דווקא באגף ההנדסי. כך קיבלו שיקולים אקולוגיים קדימות על פני עיצוב.

פרסים

טקסט פוליטי

מעצבת התכשיטים עינת לידר מצליחה לשלב בעבודותיה אסתטיקה ייחודית עם עיסוק בסוגיות פוליטיות מורכבות. היא יוצרת סיכות וענקים לצוואר שהם עדינים, מושכים ובעלי חן - ובאותה עת בעלי ממד אידיאולוגי מובהק, שעצם ענידתם נהפכת לאקט פוליטי.

ג'מאסין. סיכה מכסף בעיצוב עינת לידר

בעבודות מוקדמות הציגה סיכות זהב המתארות, בקו מתאר דק, מפות של כפרים פלסטיניים שננטשו ב־1948, דוגמת שיח' מוניס בתל אביב. השנה היא יצרה סיכות המציגות מפה של המזרח התיכון שאינה מבוססת על גבולות ומדינות, אלא על חלוקת משקעים וטמפרטורות. עבודה זו מוצגת בימים אלה ב־Icarealot, תערוכה נודדת בגלריות המרכזיות לצורפות באירופה.

לידר, העומדת בראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, נבחרה לפני כחודש לאחת מחמשת הזוכים בפרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט ל־2010. בנימוקיהם לפרס הגדירו השופטים את לידר "פועלת מתוך שכנוע עמוק שיש לאמן תפקיד כאדם חושב המביע את דעתו. לידר מנסחת אמירות פוליטיות וחברתיות בלתי מתפשרות בחומר, תוך שמירה על איזון מאופק בין קונספט לבין עבודת יצירה ידנית".

לידר מתייחסת לתכשיט לא רק כאל קישוט או אביזר פונקציונלי, אלא כמייצג זהות ואסתטיקה חבויה, ומשתמשת בו להנכחת הזיכרון הוויזואלי של האזור. "התכשיט נוגע־לא־נוגע בפני השטח, וזה תפקידה המסורתי של האמנות: להוציא דברים שמתחת לפני השטח", היא מסבירה.