הבלתי מעוצבים

שבע שנים לאחר שהקים את בלוג העיצוב אפרטמנט ת'ראפי (apartmenttherapy.com), מקסוול גילינגהם־ראיין נלהב כשהיה ביום שהשיק את האתר. בשנים הספורות שעברו מאז השקתו, אפרטמנט ת'ראפי הפך למוביל טרנדים ולאסמכתה לאיכות בעיצוב פנים עכשווי. נדיר שתראו שם דירות שמופיעות במגזיני עיצוב, דירות שמתהדרות בקווים נקיים, בלבן מינימליסטי ובפריטי עיצוב מודרניסטיים יקרים. במקום זאת, הדירות המוצגות בבלוג מפלרטטות עם כאוס עיצובי, ואקלקטיות שלוחת רסן שמשקפת טעם אישי דומיננטי. לא אחת התוצאות מרתקות ואסתטיות יותר ממה שמתפרסם במגזינים או בהדמיות של דירות יוקרה.

התופעה הזאת, של חובבני עיצוב מרחבי העולם המפתחים אסתטיקה אישית גבוהה, נקראת Undecorate. עיצוב פנים מסורתי נשען על סגנון, על זרם עיצובי ועל כללים, ואילו ב־Undecorate הכללים נשמטים: העיצוב מפסיק לשאוף לשלמות, מפנה עורף לתוכן, ומתמקד בתהליך שעוסק בביטוי אישי.

הספר החדש של כריסטיאן למיו (Christiane Lemieux), מעצבת אמריקאית והבעלים של סטודיו Dwell, סוקר את התופעה. ב"Undecorate", שיצא החודש בארצות הברית בהוצאת רנדום האוס, מציגה למיו את הפנים של 20 דירות המעוצבות בסגנון ההולך ומתפשט. "האנשים שמתגוררים בדירות הם לא מעצבים או אדריכלים", אמרה לאחרונה למיו ל"וול סטריט ג'ורנל", "אבל בהחלט מדובר באנשים שיש להם טעם מאוד מתוחכם. הם משנים בלי הרף את עיצוב הפנים של החללים שהם מתגוררים בהם. לעיצוב הפנים של דירותיהם אין התחלה או סוף - זהו תהליך מתמשך של ביטוי יצירתי, והוא מאופיין בשיתוף, בדמוקרטיזציה ובשינוי מתמיד.

"רשת האינטרנט הפכה את עיצוב הפנים לנגיש יותר עבור אנשים: הם נעזרים בה כדי לספוג רעיונות, מעבדים אותם, מתאימים אותם לטעמם האישי וליכולתם הכלכלית - ואז חוזרים לרשת ומציגים בה את התוצאות. זה תהליך עיצוב רציף שהולך ועולה בשנים האחרונות: לא עוד הכתבה של הסגנון השולט, לא עוד דירות שנראות כאילו אף אחד לא גר בהן, אלא בתים עמוסים, חיים, מבולגנים ומלאי השראה. וזה גם כלכלי יותר".

"בבית מסתובבים בתחתונים, לא בחליפה"

מה שלמיו אומרת על הפן הכלכלי של התופעה הוא כנראה אחד הכוחות החזקים המניעים אותה. הבלוג של גילינגהם־ראיין צבר מאז המשבר הכלכלי האחרון תנופה אדירה. בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה של 166% במספר הקוראים, שעומד כיום על 5 מיליון מבקרים ייחודיים בחודש.

הסיבות להצלחה של הטרנד ברורות: רק שיעור קטן מהאוכלוסייה יכול להרשות לעצמו מעצב פנים, ולא אחת התוצאות הן מאבק עיקש בין הטעם של המעצב לטעם של בעל הבית - משהו שנראה כמו התנגשות כעורה של סגנונות. ברוב המקרים הבתים המעוצבים שמופיעים במגזינים של עיצוב עוברים "טיהור" מיטלטליו האישיים של בעל הבית לפני הצילומים ולובשים באופן חד־פעמי את כוונת המעצב המקורית - וגם זו הולכת ונתפסת היום כמלוטשת מדי, לא אישית ולא אותנטית.

השלמות המעושה הזאת, המחיר האבסורדי שלה וההתנגשות שלה עם טעם אישי מובילים רבים לעצב את דירתם בעצמם. זה, כשלעצמו, אינו דבר חדש; אבל הנגישות לדימויים של עיצוב וירידת מחירם של פריטי עיצוב מובילות לתוצאה אסתטית חדשנית, שהיא פועל יוצא של השקעה קפדנית וחוש יצירתי מפותח.

"בשנים האחרונות אני רואה הרבה דירות שמעוצבות מבפנים באופן אינדיבידואלי על ידי הבעלים שלהם", אומר האדריכל אלון בן נון, מבעלי סטודיו סומה ויוזם־אוצר של אירועי "בתים מבפנים" בתל אביב ובירושלים. "החובב הסטייליסט החדש הוא אדם שמתעניין בעיצוב, יש לו טעם אישי מפותח, הוא מחפש דרכים מקוריות להביע את עצמו, והוא מצליח.

"הזרם הזה שם דגש על רעננות, על יצירת חלל מגורים שהוא באמת מקום שאתה רוצה להתגורר בו, ולא רק להביט בו בהערצה. זה לחלוטין תואם את הגישה העיצובית שלי, שגורסת שבית הוא מקום שבו צריך להרגיש נוח בתחתונים, ולא מקום שדורש ממך להסתובב בחליפה".

בן נון קושר את התופעה הזאת לשני תהליכים. הראשון הוא המצב הכלכלי פוסט המשבר הפיננסי העולמי, והשני הוא המיאוס בתפיסת העיצוב הדומיננטית: "אחרי שנים של שליטת פורמט הדירה הלבנה, אנחנו מתחילים לברוח משם. ראיתי לא מעט בתים שהם Undecorate, והתחושה שעולה מהם היא ממש של ריאקציה. לאנשים נמאס מהרודנות של הסגנון המינימליסטי ששולט בשנים האחרונות.

"לאדריכלות ולעיצוב יש מגבלה: הם מציעים פתרונות מסודרים לאתגר שהוא מורכב ומלא סתירות - חיים בחלל נתון. במציאות אתה לא יכול לבחור קונספט עיצובי וללכת איתו באש ובמים, בלי לפגוע בביטוי לחיי היומיום.

"אתן לך דוגמה נפוצה למקרה הזה. נניח שאתה בוחר קו עיצובי דומיננטי עבור הדירה שלך, אבל כעבור זמן מה אתה רוצה להכניס לשם תמונה של הילדים, ופתאום זה לא מסתדר עם העיצוב של הבית. מה כאן צריך להכתיב מה - העיצוב את צורת החיים או צורת החיים והטעם האישי את העיצוב?

"הפועל היוצא של הגישה הזאת הוא שהיום העיצוב הוא נורא רודני, מאוד קשה, ובשנים האחרונות אנחנו רואים תגובת נגד של מיאוס מהרודנות הזאת. לעומת הנוקשות הזו, ה־Undecorate מציע המון חופש: הכל הולך בו, כל עוד הוא מצליח לשמור על תוצאה אסתטית שמחמיאה לעין.

"ביטוי נוסף לחופש הזה מגיע מהעצמאות שהאינטרנט מספק. כמו שכל חולה הוא היום הרופא של עצמו בעזרת הרשת, כך גם כל דייר הוא המעצב של עצמו. האינטרנט מספק את החופש ואת הכלים לעיצוב אישי של הדירה".

"המרד העיקרי הוא נגד המינימליזם המזויף"

גם פרופ' עזרי טרזי, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל ואחד המעצבים הבולטים בארץ, מודע לתופעה. לדמוקרטיזציה הזאת של העיצוב הוא נתן ביטוי בעבודה שלו מ־2007 בשם "שולחן חיפוש": טרזי השתמש ב־500 התמונות הראשונות שמצא בגוגל כשחיפש את המילה Table, והדפיס את התמונות על משטח אלומיניום המשמש כפני השולחן.

"פני השולחן מייצגים את תפיסתנו התרבותית הנוכחית לרהיט הזה, שאותו אנו מכנים שולחן", מסביר טרזי. "במקרה הזה, גוגל הוא הכלי שאוצר מחדש את העולם האסתטי שלנו.

"עד היום מי שאצרו לנו את עולם העיצוב היו מגזינים ומוזיאונים, שהיו המכתיבים הגדולים של הטעם בעיצוב. בעשור האחרון זה הלך והשתנה: הדגש עבר לרשת, למדיה שיתופית יותר, דינמית יותר, שיפוטית פחות. כיום המצב הוא שאנשים שמחפשים השראה לעיצוב נכנסים לרשת, ושם הם נחשפים לסגנונות אחרים, ובעיקר לסינתזה של סגנונות שמתרחשת עכשיו. זה בעצם תהליך של השטחת היררכיות. הביטוי שלה הוא בקיומים של כמה נרטיבים בו בזמן בעיצוב: אין נרטיב אחד נכון.

"האינטרנט הוא הכלי שנותן לזה את הבמה המושלמת. ההיררכיה המקובלת, אותה פירמידה של קובעי טעמים, הלכה והתמוססה בעזרת הרשת, והיום הבלוגים, למשל, משחקים תפקיד מרכזי לא פחות מזה שמשחקים המגזינים.

"ההשטחה הזאת של ההגמוניות היא פועל יוצא לא רק של מיאוס בקיים, אלא גם של מצב כלכלי שבו אנשים מוותרים על שירותי היועצים החיצוניים ועושים זאת בעצמם. מה שמדהים הוא התוצאות: בתים שמעניין להתבונן בהם, ששומרים על אסתטיקה מרשימה, אבל גם מייצגים חיים וטעם אישי".

מול איזה זרם עיצוב מתבצעת המרידה הזאת כיום?

"בעיקר מול מינימליזם. על פי אידיאולוגיית העיצוב שלו, מינימליזם הוא בראש ובראשונה איכותי להדהים מבחינת חומרים, עבודה והקפדה. העניין הוא שמינימליזם אמיתי פונה לקבוצה של אניני טעם, והוא יקר להחריד.

"בשנים האחרונות התרחש תהליך שהפך את המינימליזם להמוני, ויצר רהיטים של מינימליות, שבהם נשכחה ההקפדה על עקרונות המינימליזם המקורי. התוצאה היא פריטים באיכות לא טובה - ובמינימליזם הפער הזה באיכות צורם. פשוט כי לעין אין הרבה על מה להתעכב בזרם הזה, ולכן היא מתעכבת על פרטים.

"אני חושב שאנשים בעלי טעם, שאסתטיקה חשובה להם, החלו לוותר על מינימליזם בעיקר מפני שאת המקורי ידם אינה משגת, ואילו ההמוני צורם להם בעין. כמובן, יש כאן גם הצהרה של הסתייגות מעלותם של רהיטים. מישהו עם טעם, שנחשף להרבה רעיונות אחרים ברשת, יכול לקחת את הכסף שיעלה לו פריט ריהוט מינימליסטי אחד ולרהט בו חדר שלם".

"בניגוד לפעם, היום העיצוב הזה יוצר מקשה אסתטית אחת"

על פי טרזי, יש עוד סיבה טובה לכך שהבתים היפים של היום מתרחקים מהמינימליזם: הוא פשוט לא מתאים לחיי היומיום. "עיצוב מינימליסטי יכול ליצור סביבה מאוד מאיימת, שלא באמת מתאימה לרוב האנשים. הוא מייצר סביבה נקייה של שקט ורגיעה ממשהו, אבל הבית העכשווי הוא לא מקום של רגיעה, אלא מקום של חיים שוקקים. בחיים האלה אנחנו רוצים שיעטפו אותנו דברים שאליהם אנו מחוברים רגשית, אבל מינימליזם הוא דבר שאתה מתחבר אליו שכלית, ולכן זה לא מתאים לרוב האנשים.

"רובנו רוצים להיות מוקפים בדברים שגורמים לנו לתחושת חום ורגיעה. אנחנו מעדיפים להקיף את עצמנו בחומרים חמים, להכניס נוסטלגיה אל הדברים שסביבנו. אלה העקרונות שמחלחלים בחזרה לעיצוב הבתים שלנו, דוחקים את ההגמוניה השלטת ויוצרים משהו חדש, מאוזן יותר".

אז במה זה בעצם שונה מאותו גיבוב של דברים שלא עבד יחד בדירות של ההורים שלנו, לדוגמה?

"איכשהו, היום זה עובד טוב יותר. הטעם החדש עובד כמקשה אסתטית אחת. לדעתי זה משום שאנשים יודעים כיום לשמור על הנרטיב העיצובי טוב יותר מבעבר. הם נחשפו להמון עיצוב בעשורים האחרונים, הוא הפך לנגיש יותר, ורבים מהם הטמיעו עקרונות אסתטיים ומבטאים אותם בעיצוב הבית. הם מגבשים טוב יותר תמונה כוללת בראש, ומתאימים לה את הפרטים הקטנים כדי לבנות אותה. נראה שטעם טוב הוא לא נחלתם הבלעדית של העוסקים בתחום. טעם טוב נפוץ הרבה יותר ממה שחושבים. פשוט הצלחנו להפוך אותו לזרם חדש".

"המראות מההורים, שידות הלילה מהסבתא של האקס"

שני רינג

שני רינג (31), מעצבת פנים

מיקום: רחוב העלייה, פלורנטין.

כמה זמן שם: שנה.

כמה זמן לקח להגיע לתוצאה הסופית: חודש.

הבית: 35 מ"ר: סלון, חדר שינה עם אמבטיה ושתי מרפסות.

איך את מגדירה את הסגנון שלך? "שילוב של ישן וחדש, עם הרבה אמירה אישית".

הדירה של שני רינג. "שילוב של ישן וחדש" צילום: יונתן בלום

איך השגת את הפריטים? "כל דבר שונה: מראות מהבית של ההורים; מזוודה ושידות לילה ישנות של סבתא של חבר לשעבר; וגם חפצים שקניתי באיקאה כשנכנסתי לדירה".

פריטים שאת גאה בהם: "מזוודה שהפכה לשולחן סלון, כורסה ישנה שרופדה מחדש. מכונת תפירה ישנה של זינגר שפעילה אצלי באופן מיוחד ויש לה מעמד סמלי בחיים שלי".

פינה אהובה: "פינת העבודה בסלון. אני עובדת מהבית ונמצאת שם רוב שעות היום".

איפה את אוהבת לקנות פריטים לבית? "בשוק הפשפשים או בחו"ל, אף על פי שאלה קניות מוגבלות בגודלן - דברים קטנים שנותנים אופי לבית".

* הדירה תהיה פתוחה למבקרים כחלק מאירוע "בתים מבפנים" שיתקיים בסוף השבוע.

(יונת נחמני)

"אין בבית צלחת אחת זהה לשנייה"

הבית של יוסי ונש צילום: יונתן בלום

נש ברוייץ' (42), מעצב ונגר, ויוסי לביא (38), מטפל בשיאצו.

מיקום: השוק היווני, בצפון שוק הפשפשים.

כמה זמן שם: שנתיים.

כמה זמן לקח להגיע לתוצאה הסופית: שלושה וחצי חודשים.

הבית: 90 מ"ר: חדר שינה גדול, חדר טיפולים, סטודיו וחדר תצוגה וסלון.

איך אתם מגדירים את הסגנון שלכם? "ממוחזר בניחוח אלגנטי".

איך השגתם את הפריטים? ברוייץ': "כשאני מתחיל פרויקט בנייה או עיצוב אני מקדיש חלק מהיום לחיפושים ואת החלק השני לבנייה. את החומרים אני מוצא בדרך, בזבל ובבתים הרוסים".

פריטים שאתם גאים בהם: "שני רהיטים שנש בנה מפח גלי שממנו עשויים תריסים של בתי עסק, שולחן פינבול שיוסי מצא".

פינה אהובה: "מרפסת בתוך הבית, שהיא נקודת מפגש בין חדר השינה וחדר הטיפולים. יש שם ספה, ואנחנו יושבים שם ומסתכלים על הסלון היפה שלנו".

איפה אתם אוהבים לקנות פריטים לבית? "מעדיפים לאסוף או ליצור בעצמנו: נש עובד גם בקרמיקה, ויוצר כלים במידת הצורך. אם כבר לקנות, אז בשוק הפשפשים או בחנויות יד שנייה. תמיד מדובר בפריטים משומשים, אין בבית צלחת אחת שזהה לשנייה".

(יונת נחמני)

"קנינו רק שני פריטים. את כל השאר אספנו"

דדי ליפשיץ (44), אמן, צלם ומעצב, ודנה קידר (32), מעצבת גרפית

דדי ליפשיץ ודנה קידר

מיקום: רחוב הרצל, דרום תל אביב.

כמה זמן שם: דדי שבע שנים, דנה שנתיים.

כמה זמן לקח להגיע לתוצאה הסופית: "העיצוב דינמי ומשתנה כל הזמן בהתאם לצרכים שלנו".

הבית: 120 מ"ר שמתחלקים לשני חללים גדולים, מטבח גדול וכל מיני נישות.

איך השגתם את הפריטים? ליפשיץ: "תהליך האיסוף הוא תמידי ונמשך כל הזמן. כבר שנים שאני אוסף ומקבל מחברים רהיטים, חפצים ופריטים שבורים שנראה לי שיוכלו לשמש כמשהו אחר. כשיותר מדי דברים מצטברים, מחליפים או מוסרים אותם, אחרת הבית ייראה כמו מחסן".

פריטים שאתם גאים בהם: "האווירה הנעימה והחמה שהבית משדר. ברמת הפריטים, יצירות האמנות שמוצגות ברחבי הדירה, ובהן אוסף הגפרורים של סבא של דנה, שהפך ליצירה ממוסגרת".

הדירה. "אווירה חמה ונעימה" צילום: דדי ליפשיץ

פינה אהובה: המטבח הנינוח והלא פורמלי. "יש בו אור מיוחד, שולחן אוכל גדול, ושנינו נהנים לבשל ולארח בו".

איפה אתם אוהבים לקנות פריטים לבית? "מעדיפים לאסוף. למעשה, קנינו רק שני פריטים ושניהם מיד שנייה: ספה וארון שבור שמישהו התעקש לקחת עליו כסף".

הדירה תהיה פתוחה למבקרים כחלק מאירוע "בתים מבפנים" שיתקיים בסוף השבוע.

(יונת נחמני)

בסוף השבוע יתקיים בתל אביב וביפו "בתים מבפנים", אירוע ארכיטקטורה שנתי שבמהלכו ייפתחו עשרות מבנים לביקורים - בכלל זה בתים פרטיים, מבני ציבור וממשל, בתי תפילה וגינות. מייסדי האירוע ומנהליו הם אלון בן נון ואביבה לוינסון, המקיימים אותו זו השנה החמישית במתכונת דומה לערים בעולם, כמו לונדון וניו יורק. ההשתתפות היא חינם, אם כי הכניסה למקצת המבנים דורשת הרשמה מוקדמת.

batim-il.org