הקובייה הכתומה מנמל ליון
קומפלקס מעוצב בצרפת ועוד חמישה חידושים מקומיים
עולם
חריץ גבינה
על גדות הנהר בליון שבצרפת הושלמה לאחרונה בנייתו של קומפלקס מסחר, משרדים ותרבות בעל מראה יוצא דופן, שזכה מיד לסיקור נרחב במגזיני אדריכלות ובבלוגי העיצוב. את הקובייה הכתומה הבולטת למרחוק על רקע נופיה הבהירים של העיר תכנן משרד האדריכלים הפריזאי Jakob + Macfarlane של האדריכלים דומיניק ז'קוב וברנדן מקפרלן. הבחירה בכתום עז נעשתה בשל אופיו התעשייתי של הצבע, המזוהה עם נמֵלים. הקובייה כוללת חמש קומות.
הקובייה הכתומה מנמל ליון צילום: Nicolas Borel
על קירות הזכוכית הסטנדרטיים שלה הולבשה שכבה חיצונית מלוחות מתכת מחוררים שמקנים לה את המראה המיוחד המזכיר משרביה או תחרה. מבט מקרוב מגלה כי החירור נעשה בצורה של מצולעים, והוא מאפשר תצפית נרחבת לנוף הנהר, שזרימתו וטיפותיו שימשו השראה לצורה הדינמית.
המבנה עצמו מזכיר בצורתו גבינה שוויצרית. חור קונוסי גדול המקנה את הדמיון לגוש גבינה מחורר חודר את השכבה החיצונית ומכניס פנימה אור יום, אוויר ונוף. בניגוד לתחכום המעודן של החזית, הפנים מעוצב באופן גס וכולל עמודים ותקרות של בטון חשוף. באחת הקומות נמצא אולם תצוגה מרשים של חברת העיצוב RBC, ומהמרפסת הגדולה שבקומה העליונה אפשר להשקיף על כל האזור.
סטודנטים
השראה מדמשק
מיכאל צינזובסקי סיים השנה את לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, ועבודותיו, המוצגות כעת בתערוכת הבוגרים של בצלאל, מושכות מיד את העין. צינזובסקי יצר מערכת של שרפרפים ושולחנות קפה עשויה פח, המעוטרת במוטיבים מזרחיים המזכירים ערבסקות. הוא מגדיר את הסגנון שלו כ"ישראלי מקומי. עיצוב שנוצר בטכניקות חיבור והלחמה של פחים מגולוונים, המשמשות את יצרני תעלות מיזוג האוויר והמנגלים". עוד הוא מציג בתערוכה שרפרף פורמייקה העשוי פיסות קטנות ומזכיר שיבוץ דמשקאי.
שולחן, מיכאל צינזובסקי
העבודות של צינזובסקי כבר עוררו עניין כשהוצגו באפריל במילאנו ב"תערוכת סלון הריהוט הצעיר". האופן שבו הוא משלב מוטיבים מקומיים מזרח־תיכוניים ומשתמש בחומרים ממוחזרים הופך אותו לבוגר שראוי להמשיך לעקוב אחריו.
חומר
כמו באירופה
מגמת שימור המבנים הולכת ומתחזקת כאן בשנים האחרונות, והשפעותיה ניכרות בסביבה האורבנית. לאחרונה אפשר לראות שימוש גובר בחלונות ובתריסי עץ גם במבנים חדשים, ויותר אדריכלים ובעלי בתים מעדיפים עץ על פני אלומיניום, שנחשב במשך שנים לחומר אידיאלי מבחינת תחזוקה ומחיר.
חלון מצופה עץ באנטוקולסקי בתל אביב צילום: אריאל בשור
"אנשים אוהבים עץ, זה חומר יפה ויוקרתי שמעניק לבית חום ומשדרג את המראה שלו. הוא נותן הרגשה של אירופה", מסביר יוסי פלד, מבעלי החברות י.א. פלד ו־Woodline, המתמחה בתריסי עץ בפרויקטים לשימור. לאחרונה מותקנים חלונות ותריסי עץ של החברה בבתים פרטיים רבים, במבני מגורים יוקרתיים כמו הבניין ברחוב אנטוקולסקי בתל אביב, ובמלונות, ובהם מלון בראשית במצפה רמון, מלון אמנויות בזכרון יעקב ומלון וולדורף אסטוריה בירושלים.
ומה בנוגע למחיר? "זה נכון שהמחיר של תריס עץ הוא בערך פי שלושה מתריס אלומיניום, אבל אנשים מתייחסים להשקעה בחלון עץ כמו אל השקעה בריהוט".
העץ גם מצריך תחזוקה מיוחדת: פעם בשנה צריך לצבוע את התריס בחומר שמחיה את הלכה. אמנם יש אפשרות לרכוש תריסי עץ שאינם מחייבים תחזוקה, אך מחירם גבוה עוד יותר.
מותג
פיל במנהטן
תומאס פול הוא מעצב ניו־יורקי שעבד עם בתי אופנה מוכרים כמו קלווין קליין, DKNY וביל בלאס. ב־2001 הוא הקים מותג עצמאי שהתמחה בצעיפי משי, אך עד מהרה התרחב לקולקציה שלמה של טקסטיל לבית: כריות, שטיחים וטפטים, וכן מוצרי נייר כמו מחברות, יומני מסע, כרטיסי ברכה וקלמרים. המוצרים שלו מתאפיינים בהדפסים מרהיבים בסגנון רטרו. את הקולקציה האחרונה הקדיש לג'ונגל שלם של חיות: תמנונים, לווייתנים, פילים, דגי זהב, סרטנים, ציפורים נדירות ושלל צמחים. פול מספר כי את ההשראה לעולם הססגוני הזה הוא מוצא דווקא במרחב האורבני: "ברכיבה על אופניים ברחובות מנהטן, בטיולים בסנטרל פארק ובביקורים תכופים בספרייה העירונית".
פריטים נבחרים בעיצובו מוצעים כעת למכירה בארץ בחנות האופנה האינטרנטית Belle & Sue. אפשר למצוא שם מוצרי כתיבה, כרטיסי ברכה וצעיפים. מחירים: שלושה יומנים - 189 שקל, צעיף - 319 שקל.
ישראלי
זאב שביר
בתערוכת הזכוכית המוצגת כעת במוזיאון ארץ ישראל בולטות צלליות שחורות של זאבים מסומרי שער ומזנקים. את העבודה יצרה דפנה קפמן, אמנית מוכרת בעולם וראש המסלול לעיצוב זכוכית בבצלאל. היא יצרה את הקוצים המסומרים ממוטות זכוכית זעירים שהודבקו באופן ידני בעזרת סיליקון שחור, ויצרו צללית כהה ומאיימת של החיה. "הצל של הזאבים מייצר חשש ופחד, ויש גם מי שמפרש את הזאבים מהזווית הפוליטית - כוחות שנלחמים זה בזה, 'ציידים וניצודים', שהוא גם השם שבחרתי לתת לסדרה הזו".
עבודות של דפנה קפמן
קפמן מרבה להציג בעולם. בשנה החולפת היתה לה תערוכת יחיד במוזיאון האוניברסיטאי לאמנות עכשווית בוושינגטון ותערוכה בברלין, שם היא מיוצגת על ידי גלריה Lorch Seidel. בארץ היא מוכרת פחות: "כאן עדיין מתקשים לקבל את הזכוכית כאמנות. אמנם הצגתי בגלריה ליטבק במסגרת תערוכה קבוצתית על תולדות הזכוכית, אבל הכיוון של הגלריה הוא להציג עבודות זכוכית, והעבודות שלי הן עבודות אמנות שאינן דורשות גלריה ייחודית.
"בעולם מתקיים כל הזמן דיון בשאלה האם הזכוכית היא אמנות או אומנות. בשנים האחרונות הזכוכית הופכת יותר ויותר לחלק מעולם האמנות. אני תמיד משווה את המעמד שלה למעמד של הצילום בשנות השמונים: אף שהיו לו מוזיאונים משלו, הוא עדיין נחשב לתחום נפרד", היא אומרת.
סדרה נוספת שעליה היא עובדת עכשיו כוללת אף היא היבטים פוליטיים. הסדרה נקראת "Mantis Relgiose", ומשמעותה בלטינית 'גמל שלמה מתפלל'. קפמן שאבה את השם מתנועתו של גמל שלמה לפני שהוא מתקיף. העבודה כוללת גם רימות, חיפושיות, נמלים, עכבישים וצמחי ארץ ישראל, לצד מטפחות שעליהן רקמו שישה גברים שורות מתוך ראיון עם מחבל שנסה לבצע פיגוע התאבדות ויושב היום בכלא. "מחוץ לקונטקסט של הראיון הדברים של המחבל הופכים למשהו מאוד פואטי, נאיבי־ילדותי", מסבירה קפמן.
www.dafnakaffeman.com/Dafna.html
תערוכה
"זכוכית ישראלית 2" היא תערוכה מקיפה המבקשת
להתחקות אחר ההתפתחות של עיצוב הזכוכית בישראל. זוהי התערוכה השנייה שמקדישים במוזיאון ארץ ישראל לתחום בשנים האחרונות.
עבודה של דפנה קפמן
התערוכה כוללת עבודות עכשוויות שנוצרו על ידי 67 אמנים, ובהם סטודנטים שסיימו את לימודיהם ואמנים ותיקים כמו לואי סקלובסקי, ג'רמי לנגפורד ואלכס ארבל. את התערוכה אוצרת הנרייטה אליעזר־ברונר.
עד 15 בנובמבר. מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב.
ילדים
משחקים בירושלים
מעצבת הריהוט וחדרי הילדים שרית שני חי תכננה בשנתיים האחרונות כמה חללים ציבוריים מעניינים, ובהם שני גני ילדים ברמת השרון וברמת גן, ספרייה לילדים ונוער במידעטק בנהריה, וחלל במחלקה ההמטואונקולוגית בבית החולים לילדים דנה בתל אביב שייפתח בשבוע הבא.
המשחקייה בעיצוב שרית שני חי
לאחרונה הושלמה בנייתה של משחקייה מרהיבה בעיצובה בתוך מלון מצודת דוד בירושלים. המשחקייה משתרעת על פני 100 מ"ר, וכוללת מוטיבים מקומיים כמו האריה (סמל העיר), תחנת הקמח ושוק מחנה יהודה. "בחרתי להשתמש במוטיבים ירושלמיים דרך הפילטר שלי. החלטתי לאמץ מבט של תייר שמסתכל על האקזוטיקה הישראלית שהיא בעינינו טריוויאלית", היא מסבירה. שני חי יצרה סביבה תוססת ומלאת דמיון ועם זאת עכשווית ומאופקת. היא יצרה מערה מחיתוכי עץ המדמים את הטיפוגרפיה של הרי ירושלים, שבה במת תיאטרון וחלל הקרנה, עגלות שוק עמוסות פירות וירקות, תחנת קמח שעל קירותיה מוטבעים בעבודת יד חיות, שזלונג מפוסל, והדומים תואמים המאפשרים מנוחה וצפייה במסכי הטלוויזיה המותקנים במקום.
