עפים על ענן מודולרי

אולם האירוע האמנותי המסעיר ביותר שמוצג בימים אלו במוזיאון הוא רטרוספקטיבה מרשימה לצמד האחים רונן (35) וארוון (40) בורולק, שלמרות גילם הצעיר יחסית, הם אולי הקול הצרפתי המרתק ביותר כיום בעולם העיצוב.

התערוכה, שתימשך עד סוף יולי השנה, מציגה 15 שנות עבודה בחלל של 1,000 מ"ר - ולא מדובר בשטח מופרז, שכן תיק העבודות המרשים של האחים בהחלט זקוק לכל המרחב הזה.

האחים בורולק הצליחו להתברג לצמרת המעצבים העולמית, עם עבודות ששואבות את השראתן מעיצוב סקנדינבי, מהגל החדש (ישן) הצרפתי ומהגלובליזם - כיאה למעצבים הגדלים בדור גלובלי. עם הלקוחות שלהם אפשר למנות מותגי עיצוב יוקרתיים כגון ויטרה, מאגיס, קרטל ואלסי.

מיצב הקיר של האחים בורולק, "עננים", בתערוכה. אריחי בד רכים הפורצים את גבולות הדו־ממד של קירות רגילים

בתערוכה אפשר למצוא גרסאות מוגדלות של עיצובי עבר וכ־300 רישומים התלויים זה לצד זה על קיר אחד. את השפע המוצג במוזיאון ממשיל ארוון ל"ארוחה משפחתית גדולה שכולם הגיעו אליה". בתפריט אפשר למצוא, בין השאר, יצירה רדיקלית מלפני יותר מעשור בשם "Lit Clos", שהיא תא שינה הנראה ככלוב ציפורים, לצד ספה חדשה בשם Ploum שאותה השוו האחים ל"פרי בשל מאוד". למען הסר ספק, גם מקומו של קיר הבד המפורסם של השניים, "עננים", לא נפקד מהתערוכה.

"חגיגה מלחיצה"

"הכוח המניע שלנו הוא הסבלנות", מספר רונן. "אנחנו באמת רוצים לעשות את הטוב ביותר. אמנם לא תמיד אנחנו משיגים זאת, אבל זו המטרה שלנו. לכן היינו מעדיפים לעשות פחות ופחות".

כדי לקבל מושג על מידת הפרפקציוניזם של האחים בורולק אפשר להזכיר את התערוכה שלהם מלפני שנה בבורדו, שכללה 900 רישומים, מהם כ־200 עיצובים שונים של מושבים. רונן מציין שמתוך השפע העיצובי הזה ייצרו האחים בסופו של דבר רק חמישה כיסאות, "מהם שניים היו טובים באמת, ורק אחד היה הטוב ביותר: 'כיסא סטילווד'".

רונן וארוון בורולק. הפרויקט הבא: מיצב תאורה לארמון ורסאי

ייתכן שסוד ההצלחה שלהם טמון במנגנון ביקורת עצמית מפותח ובעובדה שהם משחררים עבודה רק אחרי ששניהם שלמים איתה לחלוטין. "תמיד נשקול אם קיימת דרך טובה יותר לבצע את הפרויקט", מסביר רונן. "לפעמים התהליך הזה לוקח זמן רב מאוד. כשמוצר עוזב בסופו של דבר את הסטודיו שלנו, זה רק אחרי ששנינו משוכנעים שהוא טוב".

במקביל לתערוכה בפומפידו ראתה אור בהוצאת פיידון מונוגרפיה מקיפה של עבודותיהם. "אנחנו עדיין צעירים, והעובדה שחוגגים לנו את הקריירה אמנם נחמדה, אבל גם קצת מלחיצה", מודה רונן ומוסיף: "בכל פעם שמסתיימת תערוכה אנחנו חשים שמיצינו את עצמנו ושהגיע זמן לעשות משהו אחר". הדבר הבא שעליו הם עובדים הוא מיצב תאורה לארמון ורסאי.

קיר בטעמים

אל רונן וארוון בורולק התוודעתי בשלב מאוחר יחסית: רק ב־2002 נתקלתי בגרסה ראשונית של מה שלימים התפתח למיצב קיר מדהים, ושקיבל שנתיים מאוחר יותר את השם "עננים" (שמופיע אף הוא כאמור ברטרוספקטיבה בפומפידו).

"עננים" הוא מעין טפט מודרני שפורץ את גבולות הדו־ממד של הקיר, והוא המשכו של פרויקט בשם "אריחים צפוניים" שהצמד עיצב עבור חברת הטקסטיל הדנית Kvadrat. בפרויקט ניסו האחים ליצור כיסוי קיר מודולרי עשוי "אריחי בד" רכים. האריחים הדקורטיביים עשויים אלמנט עיצובי אחד בכמה צבעים, ואפשר לחבר אותם בקלות בעזרת גומיות לכדי כיסוי קיר, מסך או פסל סביבתי מורכב - והכל לפי טעמו האישי של המרכיב.

Algues" — אלמנט דקורטיבי מפלסטיק. מזכיר צמחייה ויכול לשמש כמחיצה או כווילון מאיר

התוצאה היא קולאז' בעל נפח החורג ממרחב הקיר, אבל שומר על הזרימה של כותלי הבית. שבירת המוסכמות הקוביסטיות של החלל הביתי ריגשה את מבקרי העיצוב. מי שלא הכיר את האחים קודם לכן הוקסם, ומי שהכיר התענג על המשכו של אותו קו עיצובי יוצא דופן ומרתק שהחל להתגבש בעבודותיהם הראשוניות, אי אז במחצית השנייה של שנות התשעים.

רפאל משודרג

באמצע ספטמבר האחרון הציג צמד המעצבים מיצב שאולי מסכם יותר מכל את יחסם לעולם העיצוב והאמנות. המיצב, שהוצג במסגרת שבוע העיצוב הלונדוני, הוקם במוזיאון ויקטוריה ואלברט, באותו אולם שבו הוצגו עבודותיו של גאון הרנסנס האיטלקי רפאל.

שני האחים התקינו מעין שטיח פסים ענק על קונסטרוקציה משופעת, כך שנוצר מדרון שעליו יכולים המבקרים לנוח. השטיח נפרס לאורך חלל הגלריה על שטח של 240 מ"ר, ואפשר למבקרים להתרשם מעבודותיו של רפאל באופן לא קונבנציונלי - בשכיבה, הישענות או שלל תנוחות בלתי מחייבות אחרות. כך הצליחו האחים לסלק במחי יד את הרצינות התהומית שאופפת חללי תצוגה מעונבים.

ילדים התגלגלו על השטיח, זוגות התגפפו בחסותו, ואפילו חובבי אמנות הרשו לעצמם להשתרע בנחת. הוא זכה לשם "שדה הטקסטיל", והפך למיצב המדובר של השנה שעברה בלונדון. כך הפכה גם הגלריה של רפאל לאתר מבוקש ביותר.

ההישג של רונן וארוון היה כפול ומופלא: לא רק שהם הציגו עבודה עליזה וצבעונית בחלל בן 150 שנה, אלא שהם גם הצליחו להעצים בזכותה את האמנות שלצדה הציגו - ובכך יצרו חוויה ייחודית שלא נראתה במוזיאון זה עשורים.

אותה עבודה ייצגה את הסגנון העיצובי של הצמד באופן נאמן ביותר. היא היתה מאופקת, נקייה, מתחשבת, ובה בעת פונקציונלית ומאפשרת נקודת מבט חדשה. זהו, בתמצית, סוד הקסם של מרבית יצירותיהם של האחים בורולק.