"כמות הדירות בגליל־ים התכווצה ביותר מ־40%"
בעלת שטח בגליל־ים עתרה לביהמ"ש לעניינים מינהליים בת"א נגד אישור השלב הראשון של התוכנית הכולל 1,000 יחידות דיור. לטענתה, צמצום מספר היחידות שניתן יהיה לבנות במתחם יוצר אפליה בין בעלי נכסים בשלב א' וב' של התוכנית
09:1002.08.12
חצי שנה לאחר שבית המשפט העליון אישר להוציא לדרך את התוכנית לבניית 4,000 יחידות דיור בגליל־ים, טוענים בעלי קרקעות באזור כי כמות היחידות שיוכלו להקים במסגרתה צומצמה באופן משמעותי.
מדובר בבעלי נכסים משלב א' של התוכנית הכולל 1,000 יחידות דיור. שלב זה אושר כבר בוועדה לדיור לאומי (וד"ל) במשרד הפנים, אחרי שמיעת התנגדויות. שלב ב' של התוכנית, הכולל 3,000 יחידות דיור, טרם יצא לדרך ונמצא בדיונים בוועדות התכנון.
שטחי החקלאות של קיבוץ גליל ים, עם הרצליה ברקע צילום: עמית שעל לטענת בעלי הקרקעות, מתווה שלב א' של התוכנית שאושר על ידי הוועדה בסופו של דבר צמצם בכ־40% את מספר יחידות הדיור שיוכלו להקים על השטח, לעומת זו שהיתה מתוכננת כאשר פורסמה במקור בשנת 2009.
בפנייתם לוועדה לדיור לאומי טענו התושבים כי צמצום מספר יחידות הדיור שיוכלו להקים על השטח גורם לאפליה שלהם לעומת בעלי נכסים משלב ב' של התוכנית, הצפויים ליהנות ממספר רב יותר של יחידות דיור על שטח מצומצם יותר.
בחודש מאי האחרון דחתה ועדת הדיור את טענות בעלי הנכסים, והשבוע הם הגישו כבר עתירה מינהלית נגד התוכנית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב.
"השטחים הציבוריים זינקו מ־61% ל־86%"
מי שיזמה את הגשת העתירה לבית המשפט היא שולמית מילשטיין, תושבת תל אביב שמחזיקה שטח בהיקף של 1,169 מ"ר בפרויקט. מילשטיין צירפה לעתירתה תחשיב על הנזק שנגרם לה, שאותו חיבר במרץ האחרון השמאי יצחק שפיגל.
על פי חוות דעתו של שפיגל, "בתוכנית המקורית משנת 2009 נקבעה צפיפות שמשמעותה הקצאה של 4.85 יחידות דיור לדונם ברוטו". כתוצאה מכך, היתה מילשטיין צפויה לקבל מהשטח 33.5 יחידות דיור. שפיגל מסביר כי בסופו של דבר החליטה הוועדה על כמות קטנה בהרבה של יחידות דיור: "19 יחידות בלבד, שהם 2.7 יחידות דיור לדונם".
שפיגל לא ציין בחוות דעתו מה היה שוויו של הנכס לפני השינוי, אך ציין כי לאחריו שווי השטח הוא "600 אלף שקל ליחידת דיור, כלומר 5,000 שקל למ"ר ברוטו". לדברי שפיגל, הסיבה לשינוי המהותי היא שבתוכנית המקורית שיעור השטח הציבורי עמד על 61% מכלל שטח התוכנית, בעוד שבתוכנית החדשה 86% משטח התוכנית מיועדים לפארק, בית עלמין ודרכים ראשיות.
מעתירתה של מילשטיין עולה כי כאשר דחתה הוועדה לדיור לאומי את התנגדות בעלי הנכסים היא קבעה ש"להבדלי הצפיפות בין שני המתחמים (מתחם שלב א' ומתחם שלב ב' - מ"ש) לא אמורה להיות השפעה כלכלית...". קביעה זו, טוענת מילשטיין, נותרה סתומה, לאחר שהוועדה סירבה להעביר אליה את חוות הדעת שעליה התבססה בקביעה זו.
מילשטיין סבורה אחרת: "יש לשינויים השפעה כלכלית מהותית והם גורמים להפסד ניכר", כתבה בפנייתה לבית המשפט. גם שפיגל קובע בחוות דעתו באופן חד־משמעי כי "המשמעות המעשית (של השינויים) היא ירידת ערך בשווי הנכס. הפתרון המוצע הוא קביעת מנגנון שיאפשר הקצאה של יתרת הזכויות בתוכנית בשלב ב' או הגדלת שטחי המגורים".
"הבדלים אדירים בין הצפיפויות בתוכניות"
לטענת מילשטיין, כאשר משווים בין היקף הבנייה שאושר לשלב א' של התוכנית לבין זה שצפוי להיות מאושר לשלב ב' שלה מודגש השינוי שחל לרעתה בשטח: בעוד שבחלק הראשון ייבנו, כאמור, 1,000 יחידות דיור על שטח של 498 דונם, בשטח השני ייבנו 3,000 יחידות דיור על שטח של 365 דונם בלבד. כלומר, יותר מ־8 יחידות לדונם לעומת 2.7 יחידות לדונם שמקבלים בעלי הקרקעות בשלב הראשון.
