בג"ץ תמך בעמדת המינהל: למדינה יש זכות להפקיע נכסים מההסתדרות
העתירה הוגשה על ידי ההסתדרות בעקבות הגבלות שהוטלו עליה ומנעו את מכירת נכסיה לגורמים פרטיים; עם זאת בצד המעשי פסק הדין מחייב את המינהל לקבוע קריטריונים והבחנות בין החוכרים השונים
מדיניות מינהל מקרקעי ישראל לגבי נכסים ציבוריים ובהם ההסתדרות לא הייתה ברורה עד לשנת 2001 אז פרסם המינהל מודעה לפיה הוא ממליץ לגופים ציבוריים לפנות מבעוד מועד למינהל שכן בכוונתו לשמור על נכסי הציבור.
עופר עיני, יו"ר הסתדרות צילום: אוראל כהן
בהמשך התקבלה במינהל החלטה 1062 אשר הטילה מגבלות כבדות על הגופים החוכרים וקבעה כי עליהם לשנות את יעוד הקרקע שאפשרה לרשות המקומית שבשטחה נמצא הנכס להטיל וטו על המכירה וכן קבעה כי על הקרקע להיות בגודל של עד 7 דונם, שהנכס שימש ליעוד ציבורי במשך 15 שנה לפחות וכן הגבלות נוספות. עוד נקבע כי נכס מעל 7 דונם אשר אינו משמש עוד למטרות ציבוריות יושב למינהל.
ההסתדרות טענה באמצעות עוה"ד דוד בסון וסימון טוסון ממשרד עו"ד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות' ועוה"ד בועז בן צור וחגי הלוי, כי יש לבטל את החלטה 1062 או לבטל בה מספר סעיפים אשר לטענתם אינם עומדים בכללי המשפט המינהלי. עוד טענו כי במשך שנים לא הפיקה ההסתדרות רווחים מהנכסים שברשותה ואף פיתחה אותם לרווחת הציבור וכי "הלאמה" פתאומית של קרקעות מהווה פגיעה קשה בזכותם בנכסים. עיקר טענתה הייתה נגד סעיף אשר לא מבצע הבדלה בין נכסים שהוקצו ללא תמורה לבין נכסים שהוקצו בעבור דמי חכירה משמעותיים. תגובת המינהל לטענות הללו הייתה כי מדובר בצדק חלוקתי וכי ההצדקה לגביית דמי חכירה מופחתים היא רק כאשר מדובר בקרקע שמשמשת למטרות ציבוריות וכי על מנת לשמור על האינטרס הציבורי יש לשווק את הקרקע מחדש ולהבטיח עבורה תמורה מקסימלית.
מדובר בסך הכל ב-212 נכסים שנמצאים בידי ההסתדרות מתוכם לטענת ההסתדרות 116 נכסים אשר הוחכרו לה עוד לפני שהמינהל קיבל את החלטותיו ו-31 נכסים עבורם שולמו דמי חכירה מלאים. מנגד, גרסת המינהל היא כי למעט חמישה נכסים לא נמצאו נכסים שעבורם שולמו דמי חכירה מהוונים מלאים.
בינואר 2008 חוקקה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 1136 המתקנת במספר סעיפים את ההחלטה הקודמת אך בהסתדרות לא התנחמו בתיקונים וטענו כי מדובר בשינויים. כאמור, בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי המינהל היה רשאי לשנות את מדיניותו הקודמת. "רשאית המדינה להעניק הטבות לגופים ציבוריים ולמוסדות ללא כוונת רווח כדי שגופים אלה מצידם יפעלו למען שיפור רווחת האזרחים...יש להניח כי המדינה שמה בראש מעינייה את טובת האזרח".
בתוך כך, נכתב בפסק הדין כי החלטה 1136 אינה ניתנת ליישום באופן גורף וכי היא אף פוגעת בסוג מסוים של חוכרים הקרובים במאפיינים לחוכרים הפרטיים ולכן יש לבצע בהחלטה זו את התיקונים הנדרשים. למרות דחיית העתירה בהסתדרות מרוצים מפסק הדין שכן באופן מעשי היא תחייב את המינהל להתחשב בנכסים של חברת העובדים אשר הגיעו לידיה מלפני 1965 וכן לקבוע קריטריונים והבחנות בין החוכרים השונים.
לדברי עו"ד דוד בסון, פסיקת בג"ץ היא מעין סוג של תיקון לבג"ץ הקשת המזרחית אשר שלל באופן גורף את החלטות המינהל שהכירו בזכויות החקלאים בקרקע ולצד זה קבע, כי חוכר שיוכיח את השתתפותו ברכישת הקרקע, זכאי לתנאים טובים יותר מאלה שמעניק המינהל לחקלאים. בנקודה זו, מחזק בית המשפט העליון את הטענה, כי חוכרים אשר השקיעו בקרקע לאורך השנים הן בכסף והן בבנייה על המקרקעין, זכאים לתנאים טובים יותר, מאלה שמעניקה המדינה במסגרת החלטות המינהל השונות.
