"תמיד ישנם המגזרים שמקבלים קרקעות. אלינו זה לא מגיע"

מי אנחנו: לי (25) וניר (31) אציל. גרים זה כשנתיים בראשון לציון ביחידת דיור של 3 חדרים וחצר. דמי השכירות בגובה 3,100 שקל כוללים ארנונה ומים. ניר טכנאי בבזק ולי מסיימת לימודי תואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר ועובדת במקביל בשתי עבודות, בבוקר בשיווק אלבומים דיגיטליים ובערב כמנהלת אירועים בבר. יש להם גם הרכב מוזיקלי - ניר מפיק ולי זמרת. "ההכנסות שלנו לא יציבות ולא מכסות את ההוצאות, וכל שנה מעלים לנו גם את שכר הדירה".

חלום הדירה: "החלטנו שעדיף להתחיל לשלם משכנתא לבנק מאשר לשכירות. היתה לנו ציפייה שבעקבות המחאה החברתית יהיה שינוי, אבל רק נהיה גרוע יותר. לכן עדיף להתחיל בתהליך הזה, אין למי לחכות. אנחנו חושבים על דירת קבלן, לא צפופה מדי עם מרפסת. זו לא איזו פנטזיה גדולה אלא מאוד ריאלית. יש לנו חסכונות אבל הם לא מספיקים, בלי תמיכה מההורים אי אפשר. אנו רוצים לקנות במודיעין, כדי להיות קרובים יחסית להורים בירושלים, ומצד שני קרובים למרכז. דירות 4 חדרים במודיעין עולות 1.2–1.4 מיליון שקל ואף יותר. אין מה לדבר על דירות קטנות יותר, כי אנו מתכננים להרחיב את המשפחה".

לי וניר אציל צילום: תומי הרפז

משכנתא: "כשרואים אותנו בבנקים, הם רואים מול העיניים עסקה. נדמה לך שיגידו לך הכל רק כדי לסגור. אבל ברור לנו שההחזר החודשי ההתחלתי רק יעלה בהמשך.מצד שני, הדבר הכי בסיסי הוא לגור בבית משלך, כדי שיהיה גם מה להעביר הלאה".

הקשיים בדרך: "תמיד יש המגזרים שמקבלים קרקעות ועושים עסקאות שוות. זה לא מגיע אלינו, המגזר של האנשים שתרמו למדינה, עשו את המסלול של בגרות, צבא, מילואים, תואר, עבודה. זו הרגשה שהמדינה יורקת עלינו. זה לחיות כל יום מחדש עם אכזבה, כשאתה יודע כמה קל לחיות בכל מקום אחר בהשוואה לארץ. אנו קמים בשש בוקר, רצים סביב עבודות וכלום לא מספיק. עדיין במדינה שלנו אי אפשר לנשום".

משפחות שמעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות ל: mail@calcalist.co.il