פשוט הוא יפה

הסטודיו המדובר ביותר בעולם כיום לעיצוב, Muller van Severen, הוקם למעשה כמעט במקרה. גלריית העיצוב הבלגית Valerie Traan פנתה לצלמת פיין מולר (Fien Muller) ולבן זוגה זה 12 שנה, הפסל הנס ואן סברן (Hannes van Severen), בהצעה לעשות פרויקט משותף כזוג - אבל דווקא בתחום האמנות. השניים הסכימו, אך מכיוון שבאותו זמן נאלצו להתמודד עם כמה בעיות טכניות בבית, הם מצאו את עצמם מעצבים בכוחות עצמם גוף תאורה ושולחן. כך החלה להתפתח סדרת הרהיטים שלהם, שאותה מגדירה מולר "רישומים בחלל ומשחקים עם קווים". הסדרה, ששמה Future Primitives, כוללת קומפוזיציות פשוטות של צינורות פלדה מכופפים, משטחי פוליאתילן צבעוניים ויריעות עור, אשר חוברו יחדיו למערכות מודולריות של מדפים, פינות ישיבה ותאורה בסגנון מודרני־קלאסי.

פיין מולר והנס ואן סברן. הקו המינימליסטי נולד כתוצאה מקשיים טכניים צילום: פיין מולר

דריסת הרגל הראשונה של בני הזוג בעולם העיצוב, שהחלה לפני כשנה עם השתתפותם בביאנלה לעיצוב בבלגיה, זכתה לתשומת לב בינלאומית ולבאזז תקשורתי ניכר. ביריד העיצוב שנערך במילאנו השנה הם זכו להתעניינות גדולה, אך השיא הוא בחירתם ל"מעצבי השנה 2013" של מוזיאון העיצוב בלונדון - תחרות יוקרתית שמסמנת את המעצבים הבולטים של השנה ומלווה בתערוכה. השניים זכו בקטגוריית הריהוט, לצד מעצבים חשובים ובעלי ניסיון כמו האחים בורולק, זאהה חדיד וקונסטנטין גרצ'יץ.

רהיטים מסדרת future primitives. "רישומים בחלל ומשחקים עם קווים" צילום: פיין מולר

השניים, שנחשבים אמנים מוכרים בבלגיה זה יותר מעשור, מתעסקים לא מעט בחומריות בעבודות האמנות האינדיבידואליות שלהם, ולכן לא מפתיע כי גם בסדרת הרהיטים שעיצבו החומר הוא ששימש מקור ההשראה. "יום אחד הסתובבנו בשוק ובמקרה ראינו את הפוליאתילן", מספרת מולר, "הוא מצא חן בעינינו מאוד, וזה הוביל אותנו לחקור אותו ולעצב את הרהיטים". בכלל, מפגשים מקריים ויומיומיים משמשים השראה עבור השניים: "אנחנו יכולים לשבת במסעדה ופתאום להתלהב מצבע המאכל שבצלחת, ולהשתמש בו כמקור השראה", היא אומרת.

מולר: "אנחנו מקבלים השראה ממפגשים יומיומיים" צילום: פיין מולר

העיסוק של השניים בעיצוב, לצד קריירות האמנות שלהם, עובר באותו קו אפור שבודק ובוחן בכל פעם מחדש את הגבול שבין עיצוב לאמנות. מולר מסבירה שתהליך העבודה של השניים אינו אופייני לעיצוב - שלרוב מושתת על שרטוט, ממוחשב או ידני, ובניית מודל - אלא מבוסס על בנייה ישירה בגודל הסופי, כך שהשניים למעשה "מפסלים" את הרהיטים. לדבריה, הפונקציונליות היא ההבדל העיקרי בין עיצוב לאמנות, ולהפתעתה היא דווקא עוזרת להם בתהליך העבודה, מאחר שהיא מציבה להם גבולות ומשאירה אותם בפוקוס. "ככל שיש יותר פונקציות, יש יותר חומר לפסל", היא אומרת, "זו הסיבה שלעתים אנו משלבים פונקציות שונות בפריט אחד".

עוד רהיט מסדרת Future Primitives צילום: פיין מולר

האופי המינימליסטי של Future Primitives, השימושיות וצינורות המתכת מזכירים את עבודות הבאוהאוס של תחילת המאה ה־20, אך לטענת מולר, הדמיון מקרי לחלוטין. אף שהשניים מכירים את הזרם הגרמני ואת האמנים שיצרו באותה תקופה, הם אינם מזדהים עם האידיאולוגיה המודרניסטית שעמדה מאחורי הבאוהאוס: השניים רואים בעבודותיהם פריטים ייחודיים, שאינם מיועדים לייצור המוני. עם זאת, ייתכן כי סוד ההצלחה של הסדרה נובע דווקא מאותו קו מינימליסטי, שנוגע בכמיהה לחזור לעיצוב נקי ולתחכום שבפשטות, או כפי שתיאר זאת הסופר מקס פרייזר בנימוקים לזכייה ב"מעצבי השנה": "סילואט גרפי בעל מראה על־זמני".