"במחירים של היום הברירה היא לקנות דירה או לחיות"

משפחת כצמן

מתגוררות >> בדירת 3 חדרים שכורה במרכז תל אביב תמורת 4,700 שקל בחודש.

עובדת >> עוסקת בתחום היבוא. כרגע לא עובדת, אך מצפה לחזור למעגל העבודה בקרוב. בשנים האחרונות השתכרה כ־9,000 שקל נטו בחודש.

הון אנושי >> "אני מסיימת עכשיו תואר בכלכלה באוניברסיטת תל־אביב. גרתי קודם בהרצליה והלימודים הם הסיבה העיקרית שעברתי לתל אביב, כי זה היה בלתי אפשרי מבחינת הנסיעות. עבדתי בתור מנהלת יבוא כמעט שש שנים. לפני חודשיים הגעתי למצב שלא יכולתי יותר לעמוד במינוס ובהחזרי ההלוואות, אז התפטרתי ומשכתי את כל כספי הפיצויים ואת החיסכון לפנסיה ואת קופות הגמל וכל מה שאפשר בשביל לכסות את החובות שצברתי. זה היה בערך 80 אלף שקל".

ג'ני כצמן (מימין) ובתה אנה בדירתן בתל אביב צילום: אוראל כהן

מאיפה הגיעו חובות >> "מהשכירות, מהחוגים של הילדה, משכר הלימוד לאוניברסיטה, פשוט מהמחיה. ההוצאה החודשית שלנו היתה גבוהה ב־1,000 שקל מההכנסה, אף שההכנסה שלי היתה גבוהה מהממוצע במשק. זה לא פשוט להיות אם יחידנית. את לא חיה, את שורדת".

הטווח הקצר >> "עליתי מרוסיה לפני תשע שנים, ואמא שלי עלתה שלוש שנים לפניי. גרתי אצלה בחצי השנה הראשונה בדירה שכורה בהרצליה, ואחר כך עברתי לראשון לציון ועבדתי במפעל פלסטיק.

"באותה התקופה למדתי במכינה של האוניברסיטה, ועוד לא ידעתי עברית אפילו. למדתי בימים ועבדתי בלילות במפעל. זו היתה שנה מאוד קשה עם שעתיים שינה בלילה. אחר כך חזרתי להרצליה ושכרתי דירה, כי הילדה כבר היתה בת ארבע, ורציתי להיות קרובה לאמא שלי".

הטווח הארוך >> "מצאתי עבודה בתל אביב והנסיעות בתחבורה הציבורית היו בערך שעתיים לכל כיוון - שני אוטובוסים ועוד הליכה של חצי שעה, אז בתוך חודש מצאתי דירת מרתף מאוד מאוד קטנה בתל אביב. בהמשך המשכורת גדלה קצת, אז עברתי לדירה גדולה יותר, אבל אני פשוט לא מבינה איך במדינה שנחשבת למפותחת נסיעה מהרצליה ליפו לוקחת שעתיים בתחבורה ציבורית. זה עקום. אם אני נוסעת את זה באופניים, זה לוקח לי פחות זמן. זה מראה לך שאין פה מחשבה לטווח ארוך".

ההורים >> "אמא שלי היום בת 50. היא גרה לבד בדירת 2 חדרים ביהוד ומשלמת כ־3,000 שקל שכירות בחודש. היא גרפיקאית, כך שהיא השתלבה די מהר ונקלטה בצורה די יפה. היא משתכרת כ־8,000 שקל נטו בחודש, ואף שהמשכורת היא בסדר, גם היא אפילו לא חולמת על להצליח לחסוך ולקחת משכנתא. בשבילה זה די אבוד. אני עוד יכולה להרשות לעצמי לחלום".

הדירה של אבא >> "אבא שלי עלה לארץ בשנת 1993, כשהייתי בת 11. הוא ומשפחתו (אשה ושני ילדים - בת 11 ובן 14) גרים בפתח תקווה בדירה שכורה בת 4 חדרים.

"בשנות התשעים הוא קנה דירת 3 חדרים בגני אביב ליד לוד. בתחילת שנות האלפיים הוא רצה לצאת משם, כדי לגדל את הילדים שלו בסביבה שתאפשר לפתח את הכישורים שלהם - אחי מנגן בקלרינט ומלחין, וזוכה בפרסים רבים בתחרויות. אבל באותן שנים המחירים ירדו, אז הוא מכר את דירתו בהפסד ועבר לגור בשכירות. היום אני לא יודעת אם הוא מתכנן, יכול או רוצה בכלל לקנות דירה אחרת".

סל קליטה >> "בגדול, המדינה נותנת לעולים משכנתא בתנאים קצת יותר נוחים, כדי שהם יוכלו להתחיל עם הון עצמי נמוך יותר, אבל אני לא יודעת עד כמה זה עוזר".

תוכניות לעתיד >> "בקרוב אתחיל לעבוד. אני לא רואה את עצמי יוצאת מתל אביב, כי לילדה כבר יש את מעגל החברים שלה ואת בית הספר, החוגים והעיסוקים שלה.

אז כל עוד אני אצליח לעמוד בזה, אני אמשיך לחיות פה. זה אמנם לא מאפשר לי לחשוב אפילו על קניית דירה, אבל אולי אני אצליח לחסוך משהו בשש השנים הקרובות, עד שהיא תסיים את בית הספר".

הווה ועתיד >> "מחירי הדיור הגבוהים יצרו בשנים האחרונות 'טרייד אוף' בין לחיות לבין לקנות דירה - או זה או זה. זה נכון שאפשר לעבור לפריפריה, לשכור דירה זולה יותר ואולי לשים בצד אפילו 2,000 שקל בחודש, אבל העניין הוא שגם זה לא ייתן כל כך הרבה, כי אחרי עשר שנים גם 240 אלף שקל לא יספיקו כדי לרכוש דירה בקצב גידול המחירים הנוכחי.

"בגלל זה אני חושבת שכבר עדיף לי להשקיע בלחיות. פשוט לחיות. לתת לילדה את כל מה שאני יכולה לתת. היא מנגנת בשני כלי נגינה, היא בתזמורת העירונית, יש לה המון עיסוקים פה. אני נזכרת איך בילדות שלי העבירו אותי כל שנה מבית ספר לבית ספר, כי החיים ברוסיה לא היו קלים. אז כל עוד אני יכולה לתת לבת שלי ילדות רגועה בסביבה טובה, אני אעשה את זה. אפילו שהמחיר הוא שלא תהיה לי דירה ולא אוכל להוריש לה דירה, אבל אולי אצליח לחסוך ולעזור לה לקנות דירה כשהיא תרצה. נכון להיום, אני לגמרי הצרכן שמעדיף את ההווה, וזה בניגוד למה שאני רוצה. אני כן רוצה לחשוב על העתיד ולהשקיע בו, אבל זה נהיה לא מציאותי עם המחירים האלה".

מה עושים >> "אנשים לא צריכים לשתוק. הרבה זמן חייתי במחשבה של 'נו, מה אני יכולה לעשות עם זה?', אבל היום אני חושבת שאנחנו כן יכולים לעשות משהו. אם נדבר על זה, אולי דברים ישתנו. בפרט כשאני משווה את זה לרוסיה - פה בישראל הדיבורים שלנו יכולים להשפיע.

"חלק ראשון של הפתרון הוא בתחום הקרקעות. אם המדינה תתחיל לשווק קרקעות במחיר נמוך יותר, היא תוכל למכור יותר ובסופו של דבר הרווח הכולל שלה לא יקטן. המדינה צריכה גם ליצור תנאים טובים יותר לזוגות צעירים לקנות דירות.

"בנוסף, גם ההתנהלות הצרכנית של הציבור צריכה להשתנות. אנשים כאן לא חושבים מספיק על הטווח הארוך. תראה את העגלות בסופר, עד כמה הן מלאות. אנשים קונים בגדים ואוכל בהמון כסף למרות שמהר מאוד הרבה מאוד הולך לפח. אנשים צריכים להביא בחשבון גם את העתיד. שילוב של שני אלה בנוסחה הנכונה יכול לעזור לזוגות הצעירים לצאת מהמעגל הסגור שנוצר".

משפחות שמעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות ל: mail@calcalist.co.il