"מחכה שהמינהל ייצא לנו לגמרי מהעיניים"

"יש הרבה אי אמון וחשדנות כלפי הקיבוצים שחלקם נובע מפקידי המינהל וחלק מדברים שנעשו בכמה קיבוצים. אצל חלק מהאנשים זה נובע מעוינות ואצל חלקם מבורות, קנאה, או שנאה. גדל היום דור שמתחשבן עם התנועה הקיבוצית שלא בצדק, זו התחשבנות מעוותת שמי שמוביל אותה זו הקשת המזרחית, יש לה שלוחות למעלה והם הצליחו להשפיע על מקבלי ההחלטות". כך אומר ל"כלכליסט" מזכ"ל התנועה הקיבוצית איתן ברושי.

לדברי ברושי "יש גם כאלה שמחכים לנפילת הקיבוץ כי הם חושבים שמוטב שהקיבוץ ייעלם ויש את הטייקונים שהפקידים משרתים אותם שמחכים לנכסים: קרקע, מים וחלב. לכן המדינה צריכה לשאול את עצמה היום האם יש אינטרס שיהיה קיבוץ או לא".

איתן ברושי צילום: ארז ביט

"רשת הביטחון קרסה"

דבריו של ברושי, המכהן כשנה בתפקיד, נאמרים על רקע המאבק הממושך שמנהלת התנועה הקיבוצית כדי להעביר לידיה את זכויות המגורים ולהוציאן מידי המינהל. מדובר בפוטנציאל בנייה של 70 אלף יחידות דיור – כמות נכבדה שיכולה אף לתרום למאבק במחירי הדיור. מאבק הקיבוצים על זכויות המגורים הוא פועל יוצא מהפרטת הקיבוצים אשר אמנם כלל לא עסקה במגורי החברים אך הובילה באופן טבעי להחלטת השיוך הראשונה (751) אשר התקבלה כבר בשנות התשעים ואפשרה את שיוך בתי המגורים בקיבוץ לחבריו.

לאחרונה רשמו הקיבוצים הישג במאבקם לאחר שבסוף אוגוסט אישרה מועצת מקרקעי ישראל הסדר עמם לפיו אגודות הקיבוצים יוכלו לרכוש מרשות מקרקעי ישראל את כלל זכויות המגורים בקיבוץ. האגודה הקיבוצית היא גוף המרכז תחתיו את כלל העסקים הכלכליים של הקיבוץ אך גם את שטחי המגורים, והיבטים נוספים כגון תרבות וחינוך. ההסדר החדש מאפשר לאגודת הקיבוץ לשמר את זכויות המגורים מבלי לאבד את הציביון הקיבוצי כפי שקרה בקיבוצים שהלכו למסלולים של שיוך דירות. החלטה נוספת התקבלה בתחילת ספטמבר, ומאפשרת לקיבוצים בעוטף עזה להרחיב את מספר יחידות הדיור שהם יוכלו לבנות (עידכונים בתמ"א 35).

מדוע היה צורך בשתי ההחלטות האחרונות שהתקבלו, מה היה רע במצב הקיים?

"בשנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים אשר נגעו לצעירים ולקליטה אך גם לאוכלוסיה הוותיקה. פעם קיבלו חברי קיבוץ מגיל 18 או אחרי הצבא ומי שנולד לחבר קיבוץ הפך לכזה אבל היום זה לא המצב גם לא בקיבוצים השיתופיים. היום מי שמתקבל צריך פרנסה, יכולת להבטחת הפנסיה ולפחות מיליון שקל כדי לבנות בית ללא הקרקע, בעיני זה השינוי הכי גדול שקרה בקיבוץ. פעם הקיבוץ היה בונה לך את הבית, אתה היית נותן לו את כל מה שיש לך והיית מקבל מה שאתה צריך. השינוי הדרמטי הזה הוביל לבעייתיות שלא כולם הבינו אותה, אם אני מביא מיליון שקל אני לא אתן את הבית הזה מתנה לקיבוץ, אני ארצה להוריש אותו או לממש אותו. הצורך בשינוי הוביל למהלך שיוך הדירות שהצריך הבאת כסף מהבית, ולכן השפיע גם על חברי קיבוץ ותיקים, שרשת הביטחון שלהם קרסה והם נותרו ללא פנסיה וללא יכולת לקנות בית או להוריש רכוש וכסף לילדיהם. לעומת זאת חלופות השיוך יצרו סימן שאלה בנוגע להמשך קיומו של הקיבוץ כי הן יצרו קישור בין החברות בקיבוץ לבין הבעלות על הקרקע. במצב שנוצר יש גם איום על הקיבוץ וגם קשיים ביישום ההחלטות גם כי הן מורכבות.

"בשורה התחתונה, רצינו חלופה נוספת להחלטות השיוך (751 ו־1155) שיאפשרו לאגודה בקיבוץ לשמור על כוחה כי בלי אגודה לא יהיה קיבוץ, הוא יתפרק תוך שנים בודדות. את זה קיבלנו, רצינו גם שהמינהל ייצא לנו מהעיניים וממעורבותו בשטח המגורים וגם את זה קיבלנו. פחות הצלחנו בכך שהמינהל לא יצא משטח כל המחנה אלא רק משטח המגורים".

יש כאלה שסבורים גם עכשיו שקיבלתם הטבות מפליגות.

"לא קיבלנו משהו שלא מגיע לנו. לקיבוץ שיתופי לא צריכה להיות בעיה של בנייה, הוא בונה עבור החברים ללא שיוך אבל מספר הקיבוצים האלה הולך ופוחת ומספר הקיבוצים שהחברים בונים בהם את הבית לבדם הולך וגדל וכנראה שיהיו גם קיבוצים שיתופיים שבהיעדר תקציב יפנו לפיתרון הזה. הרציונל הוא עדיין שהקרקע מופרטת. הקיבוצים ירכשו את הזכויות במרוכז ובזכות הרכישה המרוכזת קיבלנו הנחה מסוימת שהיא לדעתנו קטנה. בסיכומו של דבר המחיר שקיבלנו גבוה ואני חושב שהוא פוגם ביכולת לממש את הרעיון הזה אבל קיבלנו אלטרנטיבה לשמור על זכויות החברים והקיבוץ, לשמור על זכויות החברים ולאפשר את גידול הקיבוץ".

לדבריו, "בכל השנים הקיבוצים הם אלה שהבטיחו ריבונות בקרקע מעצם ההתיישבות שלהם וקיום החקלאות במקום, אנחנו לא צוענים שמגרשים אותם ממקום למקום. הקיבוצים של העמק ייבשו ביצות, וגם שפיים וגעש הוקמו בעת ההיא בחזית. זה שמישהו הפריח את השממה לא הופך אותו למיותר ביום שהמדינה פורחת. לקשת המזרחית לא היתה זכות קיום ללא הקיבוצים".

"טעות גדולה"

במהלך ספטמבר נדחה פעם נוספת הדיון במועצה הארצית בנושא הרחבה של 2,100 יח"ד ב־21 קיבוצים במסגרת תמ"א 35 – נושא שמקודם כבר מ־2009. לדברי ברושי, מדובר בהחלטה לא עניינית. "הגורמים המקצועיים מכתיבים מה לעשות והשרים מסתתרים מאחורי פקידים. אני מייצג 70 אלף מגרשים שהם פי שניים מהצורך השנתי, רובם בפריפריה אבל גם לקיבוצי המרכז יש את הזכות לחיות. זו טעות גדולה שהממשלה מביאה החלטות כאלה לאישור של מועצת מקרקעי ישראל ולא לממשלה. ההחלטה על דחיית הדיון בהגדלת תמ"א 35 בהתיישבות הכפרית מעידה קודם כל על חוסר שליטה של הממשלה ועל חוסר הבנה של הפקידות וגם על כך שזה לא המקום שאתה יכול לקבל בו החלטות. והירוקים שהובילו את ההתנגדות פשוט חצופים".

מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל בנצי ליברמן, מסר בתגובה: "אני מקבל מכתבים ממזכירויות הקיבוצים וקורא את מה שנכתב בעיתונים הקיבוציים בעקבות ההחלטה האחרונה והתגובות הן של מחיאות כפיים סוערות. אני חושב שברושי סוחב שרידים מתקופות עברו. האנשים במינהל הם טובים, היתה מדיניות אחרת והם פעלו לפיה והיום המדיניות היא שונה. כיום התפיסה היא של פיתרון בעיות לקיבוצים ואני יודע שאנחנו בעולם אחר. אני מנסה לפוגג את המטענים ההיסטוריים ואעשה הכל כדי שההחלטות יקרו בהקדם".

בקיבוצים לא ממהרים לשיוך החדש: לא יודעים איך לעכל את ההסדר

במאבק להוספת אלטרנטיבה למהלכי שיוך הדירות יצאו בקיבוצים כשידם על העליונה, אך גם לאחר אישור המתווה קיימת אי ודאות גדולה בנוגע למימושו. ל"כלכליסט" נודע כי רק קיבוצים בודדים ובהם רמת השופט, דליה, עברון, עין המפרץ, חצור, להב ובית קמה בוחנים בשלב זה את אימוץ החלופה, ולא בכדי – הדבר צפוי לעלות לקיבוצים לא מעט כסף. 

קיבוץ געש. לא יעמדו בעלות הקרקע צילום: עמית שעל

לדברי מיכי דרורי, היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית, המינהל רצה לצאת מהקרקע אבל החליט לגבות כמה שיותר כסף. לדבריו, בתחילה הכוונה היתה להיצמד להחלטה לשיוך דירות 1155 האומרת שבחלקת המגורים יש שני סוגי אוכלוסיות: ותיקים וחדשים, מי שנקלט בקיבוץ אחרי מרץ 2007 משלם 33% מערך הקרקע בעוד ותיק ישלם 3.75% עכשיו ואת היתר בעת מימוש הבית במכירה או מכירה על ידי יורש.

כך, כל מי שמצטרף מחוץ לחלקת המגורים משלם 91% מערך הקרקע. לראשי התנועה היה ברור שמרבית הקיבוצים לא יוכלו לעמוד בעלויות העצומות שעשויות להגיע לעשרות מיליוני שקלים בקיבוצי מרכז הארץ ודרשו תעריף אחיד של 3.75% במערך הקרקע בכל הארץ מתוך הנחה שכל הקיבוצים יוכלו לעמוד בו. בפועל נקבעה טבלה שמפחיתה את המחירים שנקבעו בהחלטת השיוך בהתאם לכמה פרמטרים ובהם אזורי עדיפות.

עו"ד חגי שבתאי, המלווה למעלה מ־150 קיבוצים, סבור כי ההחלטה החדשה עלולה להפוך ללא רלבנטית, וקיבוצים יבחרו להמשיך במסלולי השיוך הקנייני. לדבריו, בשל חוסר הבהירות באשר ללוחות הזמנים שבהם ניתן יהיה ליישם את ההחלטה החדשה, היא אינה פותרת את הקפאת היתרי הבנייה על ידי המינהל אשר גורמת לתסיסה רבה בתנועה הקיבוצית ומעכבת בנייה של אלפי דירות.