כך מסמסה המדינה הבאת אלפי עובדי בניין מאוקראינה

שני מכתבים ששלח שגריר אוקריאנה בישראל הנדי נדולנקו לשר החוץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, מעלים תמיהה בנוגע לטענת הממשלה כי הפתרון למחסור בכוח האדם בענף הבנייה בישראל - שמשפיע ישירות על מצוקת הדיור ויוקר המחייה - נמצא אך ורק בסין ובפועלי הבניין שעשויים להגיע ממנה לארץ.

במכתב שנשלח בראשית פברואר השגריר מבקש מהשר לקדם הסכם בין המדינות שיאפשר את כניסתם של עובדי בניין אוקראינים לישראל. פנייתו לא נענתה על ידי המשרד כלל במשך חודשים ארוכים. ביולי איבד השגריר את סבלנותו ושלח תזכורת, ובה שוב הביע בשם מדינתו רצון לחתום על הסכם לכניסת עובדים לענף הבנייה בישראל.

בשנים האחרונות הקבלנים זועקים שקיים מחסור מורגש בכוח אדם בענף, ומחקר שערך משרד הבינוי בעזרת חברת רותם אסטרטגיה אף אושש את טענתם במובהק. על פי המחקר חסרים בענף כ־15 אלף עובדי שלד. רוב העובדים הזרים בבניין הם מסין, אך הממשלה בבייג'ינג מציבה תנאים שעד עתה מנעו חתימה על הסכם עמה וכניסת עובדים נוספים לארץ.

שר האוצר משה כחלון צילום: אלכס קולומויסקי

התנאי שהממשל הסיני מציב הוא שפועלים המגיעים מן המזרח לא יועסקו באתרי בנייה מעבר לקו הירוק. למרות המכשול המהותי הזה התקבלה הפנייה של האוקראינים באדישות במסדרונות משרד החוץ הישראלי. לעומת הכתף הקרה שמופנת לאוקראינים, בדיוק לפני חודש החליטה ממשלת ישראל כי תתאפשר כניסת עובדי בניין מסין.

כדי לעקוף את המכשול המדיני החליטו כי העובדים ייכנסו בלי שייחתם הסכם עם הממשלה בסין, באמצעות חתימת הסכם מול חברות כוח אדם מקומיות בסין. ואולם, בסין הקומוניסטית חברות מכל סוג אינן ישויות עצמאיות, ולכן המעקף הישראלי אינו משמש פתרון של ממש. החלטת הממשלה הדרמטית שלפיה יורשו להיכנס לישראל כ־20 אלף פועלים סינים, נתקלה בהתנגדות של רשות האוכלוסין וההגירה.

גם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שאישר את חוקיות ההחלטה, הביע את הסתייגותו. הסיבה להתנגדות - חשש כבד כי המהלך יחזיר את תופעת דמי התיווך שנגבו מעובדים שהגיעו ארצה ושעבודם למעסיק עד החזר החוב.

במשרד האוצר דחפו את המהלך בכל הכוח למרות כל זאת, בטענה כי מדובר בעת חירום, שכן מחירי הדיור גואים ואין פתרון אחר זולת בנייה מסיבית באמצעותן של הידיים הסיניות המיומנות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אוהד צויגנברג

מלבד העובדה כי ללא הסכם חתום מול הממשל הסיני קיים חשש כי העובדים הסינים ינוצלו, סתרה ההחלטה הזאת החלטת ממשלה קודמת מ־2011 וגם עמדה רשמית שהביעה המדינה בתשובה שמסרה לבג"ץ, בתגובה לעתירה של עמותת קו לעובד שבה היא דרשה כי המדינה תנקוט פעולות למניעת הגעתם של עובדים זרים ממדינות שבהן גובים מהם דמי תיווך.

באותה העת נדרשו העובדים הסינים לשלם לחברות כוח אדם במדינתם אלפי דולרים, ולעתים עשרות אלפי דולרים, תמורת הזכות לעבוד בישראל. במקרים רבים לא היה לעובד די כסף לשלם את הסכום המבוקש, והוא קיבל אותו מחברת כוח האדם בהלוואה. בהגיעו לארץ שימשה רוב משכורתו החודשית להחזר ההלוואה.

ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי צילום: נמרוד גליקמן

בתשובתה לבג"ץ הודיעה המדינה כי כדי למנוע את התופעה היא החליטה כי רק עובדים זרים ממדינות שיש לישראל הסכם עמן יורשו להיכנס לארץ.

לטענת המדינה, בזכות ההתחייבות של שתי הממשלות, בירושלים ובבייג'ינג, והעובדה כי על ההסכמים הקיימים ואלו שעתידים להיחתם יפקחו גם ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM) וגם ארגון העבודה הבינלאומי, מובטח כי תיעלם תופעת גביית דמי התיווך הפסולה.

בחלוף ארבע שנים מאז אותה החלטה לא הצליחה ישראל לחתום על הסכם עם הממשל הסיני, בעיקר בשל התנגדות הממשל הסיני לכך שסינים יועסקו בבנייה מעבר לקו הירוק. עד עתה הצליחה ישראל לחתום על הסכם עם ממשלת מולדובה - ובעקבותיו הגיעו כ־2,000 עובדים לארץ - ועם ממשלת בולגריה - הסכם שהניב כ־400 עובדים נוספים. ההסכם שנחתם מול ממשלת רומניה טרם הניב עובדים, אך בקרוב צפויים להגיע ארצה כאלף פועלי בניין רומנים.

פניות, תזכורות והתעלמויות

ממשלת אוקראינה זיהתה את מצוקת כוח האדם בישראל, וב־2013 החלה לפעול לקידום שיתוף פעולה בנושא. פוטנציאל כוח האדם הגלום באוקראינה גדול. יש בה כ־44 מיליון תושבים (לעומת כ־20 מיליון רומנים, 4 מיליון מולדבים ו־7 מיליון בולגרים). שיעור האבטלה חצה זה כבר את רף 10%. משכורת חודשית ממוצעת היא כ־200 דולר, בשעה שעובדי בניין זרים מרוויחים כ־2,000 דולר בחודש. כלומר, המוטיבציה לעבוד בישראל קיימת.

גישושים ושיחות ראשוניות עם דיפלומטים ישראלים גוועו עם פרוץ המהומות באוקראינה בנובמבר 2013. החלטת הממשלה המקומית - שלא לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי - הובילה להפגנות עזות, הדחת הנשיא ויקטור ינוקביץ' ופלישת רוסיה לחצי האי קרים.

ישראל ניתקה מגע בכל האפיקים הדיפלומטיים שקיימים מול אוקראינה, בשל החשש כי הדבר יתפרש כתמיכה באוקראינה וכתקיעת אצבע בעין הרוסית.

בשלהי 2014, כאשר החלה מערכת הבחירות בישראל, חודשו ערוצי התקשורת עם אוקריאנה בזכות פוליטיקאים שקיוו להרוויח נקודות בקרב קהל העולים ממדינה זו. האוקראינים זיהו את ההתעניינות המחודשת ושוב ניסו לקדם את ההסכם להפניית עובדי בניין לישראל.

בראשית 2015 קיימו האוקראינים כמה פגישות עם פקידים בכירים במשרד החוץ, ואף שהובהר להם כי יש על מה לדבר, לא קרה שום דבר. ב־19 בפברואר החליטו האוקראינים לעבור לאפיקים רשמיים, והשגריר שלח מכתב שאינו משתמע לשתי פנים. השגריר ביקש משר החוץ לקשר בין הגורם הרלוונטי בישראל לנציג משרד הרווחה האוקראיני שאמון על עניינם של העובדים. וכן ביקש השגריר מידע על המדיניות הישראלית בנוגע להסכמים מעין אלה.

עד יולי לא התקבלה תגובה מהצד הישראלי, וב־15 בחודש שלח השגריר האוקראיני מכתב תזכורת.

מתעקשים על סין

ב־23 ביולי הגיש מרכז המידע של הכנסת מחקר לוועדת הפנים והגנת הסביבה לרגל דיון בסוגיית המחסור בעובדים זרים בענף הבניין, וממנו עולה כי ממשרד החוץ נמסר לעורכי המחקר כי "מתקיימים מגעים ראשוניים לבדיקת היתכנות להבאת עובדי בניין מאוקריאנה, אך טרם הוחלט על פתיחת משא ומתן בנושא".

עד ספטמבר לא קרה שום דבר בערוץ האוקראיני, אך לעומת זאת נרקמה החלטת ממשלה שתאפשר כניסת עובדים מסין ללא הסכם בילטרלי שאמור למנוע פגיעה בזכויותיהם.

גורמים במשרד החוץ ששוחחנו איתם מסרו כי ישראל מעוניינת לחתום עם אוקראינה על הסכם בילטרלי להעסקת עובדים בתחום הבנייה. הם אף אמרו כי לפני כמה שבועות העביר משרד החוץ הישראלי טיוטה של הסכם כזה לאוקראינים.

אלא שהקשר עם האוקראינים חודש רק לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה על הכנסת עובדים זרים מסין, בלי שנחתם הסכם בין המדינות.

במכתב שהפנה היועץ המשפטי לממשלה למזכיר הממשלה אביחי מנדלביט ערב ההצבעה בממשלה, הוא כתב כי "ללא מחויבות מדינית יגדל הסיכון לגביית דמי תיווך לא חוקיים" מהפועלים הזרים המגיעים ארצה.

חיילים משוחררים שסיימו קורס פועלי בניין צילום: שאול גולן

עוד הסביר כי ההסדר המוצע בנוגע לפועלים הסינים הוא סטייה ממדיניות הממשלה ועלול לפגוע בהסכמים שנחתמו עם מדינות אחרות (מולדובה, רומניה ובולגריה, למשל) ועוד עתידים להיחתם.

וינשטיין חשש גם מהפן המשפטי, שכן לדבריו יהיה קשה להגן על עמדת הממשלה כשהמדיניות שהיא מקדמת "סוטה באופן ניכר מן העמדות של המדינה שהוצגו לבית המשפט עד כה".

למנוע סחר בבני אדם

וינשטיין הזכיר גם את החשש מפגיעה במעמד הבינלאומי של ישראל, שכן לדעתו תיתפס ההחלטה כנסיגה מהמאמצים להיאבק בתופעת הסחר בבני אדם.

ב־20 בספטמבר התקבלה ההחלטה, ורשות ההגירה והאוכלוסין התבקשה לחתום על הסכם עם חמש חברות כוח אדם סיניות בתוך 60 יום.

החוק הסיני מאפשר לחברות כוח האדם לגבות דמי תיווך, אך על פי החלטת ממשלת ישראל ייאסר על החברות הסיניות לגבות דמי תיווך ישירות מהעובדים המגיעים ארצה. ההחלטה כוללת גם סנקציה - ביטול ההסכם עם החברה הסינית אם יתברר כי גבתה תשלום מהעובד. הכסף, אם יידרש, ישולם על ידי קבלני הבניין הישראלים בתיווך רשות האוכלוסין וההגירה.

גורמים בענף הבנייה בישראל מפקפקים ביכולתה של הרשות לטפל בכסף, משום שמעולם לא עשתה זאת ואין לה מנגנונים מתאימים. נוסף על כך קיים ספק בנוגע ליכולת של הרשות לקדם הסכם עם גופים בינלאומיים, שכן בדרך כלל זהו תפקידו של משרד החוץ.

אלא שיש הטוענים כי אנשי משרד החוץ אינם מוכנים להירתם למשימה בגלל המחיר הדיפלומטי הכרוך בהכנסת עובדים מסין ללא הסכם בילטרלי. החשש העיקרי הוא מכך שארגון המדינות לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ה־OECD, יכניס את ישראל לרשימת המדינות החשודות באי־מניעת סחר בבני אדם.

ממשרד החוץ נמסר כי "קיים דיאלוג בין ישראל לאוקראינה בנושא האמור, ושתי המדינות נמצאות במגעים לבחינת היתכנות לחתימה על הסכם בילטרלי להבאת עובדי בניין אוקראינים לישראל". ממשרד האוצר לא התקבלה תגובה.

השוק פרוץ, המנגנון לקוי

ה־OECD מבקר את אוזלת היד של ישראל בשמירה על זכויות עובדים זרים

עד סוף המאה הקודמת תהליך הגיוס של עובדים זרים לישראל נוהל בעיקרו על ידי גורמים פרטיים, שהשתתפו במיונם וגיוסם בארצות המוצא ובחתימה על חוזי העסקה, לפי דרישות שהכתיבו חברות תיווך ישראליות. התופעה הזו הובילה לגביית דמי תיווך ועמלות מהעובדים שביקשו להגיע לישראל, לעתים בניגוד לחוק במדינות המוצא.

שכיחותה של התופעה הביאה לשורה של החלטות ממשלה שהתקבלו מ־2005 ועד היום, ושמטרתן להסדיר את שוק העובדים הזרים בישראל. הממשלה חייבה גיוס של עובדים זרים רק ממדינות שעמן יש לישראל הסכמים בילטרליים לגיוס עובדים, וזאת במטרה לשמור על זכויות העובדים.

אלא שמילים לחוד ומעשים לחוד. דו"ח של ה־OECD מ־2010 מעביר ביקורת חריפה על מנגנון גיוס העובדים הזרים בישראל. לפי הדו"ח, גם לאחר החלטות הממשלה שהתקבלו בעניין המשיכו מתווכים זרים וישראלים לגבות עמלות לא חוקיות מהעובדים. במקרים מסוימים המעסיקים עצמם גבו את העמלות הלא חוקיות. עמלה ממוצעת ששילם עובד מהפיליפינים עמדה על 7,000 דולר, עובד מתאילנד נאלץ להיפרד מ־9,000 דולר כדי להגיע לישראל, ועובד סיני שילם 31 אלף דולר.

ה־OECD מבקר את העובדה שבישראל לא נערכו מבחני שוק שנועדו לאמוד את הצורך של המשק בעובדים ובעובדים זרים. היעדרם של המבחנים הותיר את השוק לשליטתם של אינטרסנטים, אשר ניסו למנוע את החלטות הממשלה שנועדו להגן על זכויות העובדים.

רן אברמסון