ביהמ"ש: עיריית הרצליה תפצה בעלי קרקעות בפארק העירוני ב-120 מיליון שקל

בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל אתמול את החלטת ועדת הערר וקבע כי העירייה תפצה את בעלי הקרקעות בפארק הרצליה (מתחם הבאסה) בכ-120 מיליון שקל.

השופט חגי ברנר קבע בפסק דינו כי העירייה תפצה את בעלי הקרקעות על ירידת הערך ואובדן הפוטנציאל של שינוי ייעוד; זאת, לאחר שהעירייה אישרה בעבר תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאית לפארק עירוני.

השופט פסק כי העירייה לא יכולה לפתוח את סוגיית הפיצוי לבעלי הקרקעות בכל דיון מחדש, והיא כבולה להחלטה קודמת שהערעור עליה נדחה. עוד נקבע כי ועדת הערר טעתה כאשר ביטלה את החלטת השמאי המכריע, יצחק סיון, שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי סיון קיים הליך מעמיק ומפורט במסגרתו שמע את כל טענות הצדדים, ובסופו העריך נכון את הקרקע עם פוטנציאל מסוים לשינוי ייעוד עתידי בהתאם לעסקאות מכירה וקניה שנעשו במקום.

עיריית הרצליה מתכוונת להגיש ערעור לבית המשפט העליון ומסרה: "העירייה לומדת את פסק הדין ושוקלת את המשך צעדיה".

פארק הרצליה

מדובר בתוכנית שאישרה העירייה כבר בשנת 99' שעל בסיסה הוקם הפארק העירוני הסמוך לקניון שבעת הכוכבים. בשנת 2000 הגישו בעלי הקרקעות תביעה לפיצויים בגין ירידת ערך באמצעות עוה"ד עודד ישראלי המייצג מאות מהם, וגדעון אליאב, פרופ' אברהם ציון, יהודית גרנית, בני אנגל ומשה בר המייצגים בעלים נוספים.

בתשובה לתביעה טענה העירייה כי אין לפצות את בעלי הקרקעות, שכן מדובר בקרקע חקלאית ללא כל פוטנציאל לשינוי ייעוד. ואכן, הוועדה דחתה את התביעה. בעלי הקרקעות הגישו ערעור לועדת הערר המחוזית בתל אביב, שמינתה כאמור את סיון כשמאי מכריע לקבוע מה גובה הפיצוי שעל העירייה לשלם לבעלי הקרקעות. סיון קבע כי שינוי היעוד לצרכי ציבור גרם לירידה משמעותית בערך הקרקע שיש לפצות בגינה. על פי סיון, שווי כל דונם מתוך 717 הדונם שבפארק הוא 45 אלף דולר, בנוסף לריבית והצמדה משנת 1999.

עיריית הרצליה מתכוונת להגיש ערעור לבית המשפט העליון ומסרה: "העירייה לומדת את פסק הדין ושוקלת את המשך צעדיה".

הבעלים לא השלימו עם הקביעה הזו והחליטו לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב על החלטת וועדת הערר ובית המשפט, כאמור, קיבל את ערעורם.

לדברי עו"ד עודד ישראלי, שייצג את מרבית בעלי הקרקע בהליך, "הקביעה באשר לירידת ערך, הנובעת משינוי ייעוד שטח חקלאי לפארק, רלוונטית וחשובה לאלפי דונמים באזור המרכז, שסומנו כפארק בתוכנית מתאר מחוז ת"א (תמ"מ 5) ותוכנית המתאר למחוז מרכז (תמ"מ 3/21), שם מכונים שטחי פארקים "נופש מטרופוליני". בית המשפט קבע, בפסק הדין באופן עקרוני, כי יש לקחת בחשבון, בעת בחינת ירידת הערך עקב שינוי הייעוד לפארק, את מרכיב הפוטנציאל התכנוני של הקרקע, ואין מדובר ברכיב ספקולטיבי בפיצוי, אותו יש לנטרל ולא לשלם בגינו תשלום לבעלים".