טיפסו גבוה מדי: נכשל ניסיון ההתאגדות של המנופאים
חלום ההתאגדות של המנופאים התנפץ כחודש וחצי לאחר שיצא לדרך במסגרת האגודה השיתופית “שלי”. המטרה היתה לשפר את תנאי ההעסקה של המנופאים מבחינת בטיחות ושכר, אלא שהמשקיע קיבל רגליים קרות והכסף בקופה אזל
חלום ההתאגדות של המנופאים התנפץ כחודש וחצי לאחר שיצא לדרך במסגרת האגודה השיתופית "שלי", שהצליחה לצרף אליה 94 מנופאים בלבד מתוך כ־1,000 הקיימים בענף. מטרת ההתאגדות היתה לשפר את תנאי ההעסקה של המנופאים הן בהיבטים של בטיחות בעבודה והן מבחינת שכר ושעות העבודה. אלא שבתוך זמן קצר הכסף בקופה אזל והאגודה הפסיקה לתפקד.
- דניה סיבוס לרשות ההגבלים: "אגודת המנופאים יצרה קרטל"
- נחתם הסכם קיבוצי להסדרת זכויות המנופאים ומפעילי עגורן צריח
- נמל אשדוד: עובדי התפעול יפרקו את קרונות הרכבת
לפי מייסדי האגודה, המשקיע שהיה אמור להתניע את המהלך ולספק מימון התחלתי נמלך בדעתו, ולא עמד בהתחייבותו להזרים לאגודה כספים, והמנופאים מצדם החלו לפרוש מהאגודה לאחר שלא קיבלו ממנה את שכרם החודשי. הכסף שהצטבר בקופה הספיק לשבועיים עבודה בלבד. בנוסף לכל הצרות, לאחרונה פנתה דניה סיבוס אל רשות ההגבלים העסקיים בטענה כי האגודה היא קרטל של מנופאים שיש לפרקו.
על רקע ריבוי של קריסות מנופים בשנים האחרונות, פציעה של מנופאים ואזרחים, טענות על שכר נמוך ועל מנופאים בלתי מוסמכים, הוקמה האגודה בידי שבעה מנופאים שקיוו לסחוף אחריהם את כלל המנופאים בענף.
המטרה היתה ליצור ארגון גג שאליו יפנו קבלני בנייה וחברות כוח אדם המבקשים שירותי מנופאות, ובאופן זה לרכז את כל המשרות בשוק ולקבוע סטנדרטי העסקה משופרים. חברי האגודה היו אמורים לקבל עבודות ללא פעריי תיווך ובמחירים שהם יקבעו כי יהיה להם כוח מול החברות, ולהיות שותפים שווים ברווחים.
כספי המשקיע היו צריכים לשמש לתקופת הביניים שבה המנופאים עוזבים את העבודות שלהם ומגיעים לאגודה. אולם הבעיה היתה שלאגודה לא היו מספיק עבודות להציע להם. על פי האגודה, המשקיע התכוון להזרים 1.5 מיליון שקל.
כשהתברר שלאגודה אין מספיק עבודה לספק למנופאים שחברו אליה, הוחלט להיות אקטיבים יותר, כלומר להגיע לאתרי הבנייה, לצלם מנופאים לא מוסמכים לדווח עליהם למשרד העבודה. אבל זה לא עזר.
לטענת רועי ויינשטיין, ממייסדי האגודה, רבים מהמצטרפים לאגודה לא הבינו את המשמעות השיתופית שלה: "לא היה שיתוף פעולה מלא עם המנופאים, הם היו צריכים להיות אקטיביים וללכת לאתרי העבודה כדי להוריד את המזויפים (מפעילי מנוף לא מוסמכים, ד"ל). המנופאים רצו להיות שותפים מצד אחד, ומצד שני ברגע שהכסף לא הגיע הם התחילו ללכלך. גם המשקיע ראה את זה וקיבל רגליים קרות".
אחד המנופאים שהצטרף לאגודה: "הם הציעו להצטרף, ואחרי שבועיים־שלושה הבנתי שזו לא אגודה שיתופית. לא היתה שקיפות, אנשים לא הבינו איפה הכסף, מי מקבל את ההחלטות. לא היתה שום אסיפה או החלטות משותפות, כלום. הם התנהלו כעסק פרטי. התחלתי לשאול שאלות ופיטרו אותי מהאגודה. הם הבטיחו 15 אלף שקל למנהל עבודה, כיסוי הוצאות, דמי החזקת רכב, ובעתיד רכב צמוד וכמובן את כל התנאים הסוציאליים. יכול להיות שהכוונות שלהם היו טובות אבל הם לא ידעו להתנהל”.
מנופאי נוסף סיפר: "לפני כן עבדתי בחברת כוח אדם. מאז שאני ב’שלי’ עבדתי על מנוף חצי יום, וביתר הזמן חיפשתי עבירות בטיחות באתרי בנייה. המייסדים הבטיחו לנו שיש משקיעים, היינו תמימים והלכנו אחרי החלום של מיסוד הענף. עכשיו כמעט 100 מנופאים נשארו בלי משכורת".
דן ורשבסקי מוועד המנופאים: "’שלי’ זו חברה פרטית. היא היתה אמורה להיות אגודה שיתופית לכל המנופאים, הם לא רצו לפגוע במנופאים, אבל העסק נבנה לא נכון. בחודש הראשון הם עוד הצליחו לשלם למנופאים, אבל בחודש השני כבר לא נשאר כסף. הציפייה היתה להרבה יותר עבודה. זו פעם נוספת שהמנופאים נפגעים. נצטרך לשלב כוחות יחד ונהיה יותר חזקים ובפעם הבאה לא נאמין לאגדות, אין כסף קל בעולם הזה. יש לנו הסכם קיבוצי שהשגנו ואנחנו ועד המנופאים נדאג שכל מנופאי יקבל את מה שצריך".
ויינשטיין, ממייסדי ‘שלי’: "התחלנו את ההתאגדות כוועד פעולה זמני. יכולנו לפתוח חברת כח אדם, אבל רצינו ארגון שיהיה הבית של המנופאים. רצינו לשלם 182 שעות לכל מנופאי. ננסה להחזיר לאנשים את הכסף שלהם, ואם יהיו כאלה שמוכנים לוותר לתקופה מסוימת על השכר נוכל להמשיך”.