"לשוכרים בתחנה המרכזית נמאס. חצי מהוועד לא בחיים"

ההסכם המתגבש בין משרד התחבורה לבין נצבא, שנחשף אתמול ב"כלכליסט" ושלפיו התחנה המרכזית החדשה בתל אביב תישאר במקומה עד 2042, מחסל לגמרי את סיכוייהם של בעלי הנכסים המקוריים שעוד נותרו בחיים לראות החזר על ההשקעה שעשו עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת. מדובר בכ־1,200 בעלי חנויות פרטיים, רובם בני יותר מ־70, שמעולם לא קיבלו את החנויות שהובטחו להם או שמיקומן בתחנה לא מאפשר מסחר פעיל. חובות המתחם הקיים ירבצו על בני משפחותיהם גם לאחר מותם.

לייבש, להתיש ולקנות מה יוצא למימון מהשארת התחנה המרכזית חשיפת "כלכליסט" לפיה בעלי נצבא קובי מימון מבקש להשאיר את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב במקומה עד 2042 מעלה תהייה על המהלך הגדול יותר שהוא מתכנן נמרוד בוסו, 4 תגובות לכתבה המלאה 

חברת כיכר לוינסקי, שיזמה את הקמת התחנה כבר ב־1965, שיווקה את החנויות לבעלים הפרטיים הללו, לטענתם בהבטחה לשטח מסחרי רחב היקף. חלקם מכרו חנויות אחרות כדי לממן את הרכישה. אלא שעם הקמת הפרויקט בתחילת שנות השבעים התגלו בו חריגות חמורות. החברה הגדילה אז את שטחי המסחר כך שהקומות התחתונות, 1 ו־2, מעולם לא עברו לידי הרוכשים ועד היום הן סגורות ולא מאוכלסות. מדובר בשטח של כ־40 אלף מ"ר, כגודלו של מגדל משרדים מודרני, מתוך 230 אלף מ"ר בנוי של כלל הפרויקט. "הבטיחו לי חנות קרובה לקולנוע שמעולם לא קם שם. אני לא מכיר בעל חנות שמרוצה", אומר אחד הבעלים נחום דוד, שקנה חנות כשהיה בן 22. גם אביו, שהיה אז בשנות ה־60 לחייו, קנה אז חנות.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (ארכיון) צילום: עמית שעל

לימים נקלעה כיכר לוינסקי לקשיים והפרויקט הוקפא. ב־1979 ניתן לחברה צו פירוק, חברת תמח"ת (תחנה מרכזית חדשה תל אביב) רכשה את הפרויקט ולטענת בעלי החנויות קיבלה על עצמה את כל ההתחייבויות, כולל כלפיהם. הבעלים טוענים שתמח"ת בנתה כמו קודמתה, ללא היתר, ושיווקה שטחי מסחר נוספים והסיטה אליהם את הפעילות המסחרית, בעוד השטחים שלהם נותרו שוממים גם אחרי פתיחת התחנה ב־1993. בהמשך שונה התמהיל הפנימי בתחנה, היתרי בנייה נוידו לקומות העליונות והשטחים שבקומות התחתונות נותרו ללא היתר וללא אפשרות לקבל טופס אכלוס. ב־2012 ניתן צו הקפאת הליכים לתמח"ת, וב־2015 אישר בית המשפט לנצבא— החברה האם של תמח"ת — לרכוש את הנכס מכינוס.

בתגובה שהגישה נצבא לבית המשפט לפני כשבוע, בתביעת בעלי החנויות ליישום תוכנית המתאר של תל אביב לתחנה המרכזית (כלומר הקמת מתחם מגורים ומסחר במקום), טענה החברה כי מצד אחד מדובר באינטרס כלכלי ברור שלה לקדם את התוכנית, אך מצד שני התנערה מאחריות וטענה כי מי שמעכבים את היישום הם עיריית תל אביב ומשרד התחבורה. עוד טוענים בנצבא כי לא התחייבו לקדם את התוכנית אלא ל"קידום ופיתוח של התחנה בדרך שתיראה בעיניה כיעילה תוך שמירה מלאה על זכויותיהם של בעלי החנויות". עו"ד קורל דרליצ'מן ממשרד עו"ד צבי שוב, המומחה לתכנון ובנייה: "נצבא התחייבה כלפי בעלי החנויות בהסכם שהיא חתומה עליו, לקדם את התכנון בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ולכן כל משא ומתן שהיא מנהלת עם משרד התחבורה להותיר את התחבורה הציבורית במקום לעוד עשרות שנים, מהווה הפרה בוטה של הסכם זה, עומד בניגוד לתכנית תא/5000 וכן מהווה פגיעה קשה במאות בעלי חנויות שממתינים עשרות שנים לישועה".

קובי מימון. האם בסוף ימכרו לו את הזכויות במחירי רצפה? צילום: אוראל כהן

חלק מבעלי החנויות עדיין משלמים על ההשקעה שלא נשאה פרי. גבריאל נומדר, שרכש חנות בגיל 24, מספר שאף שהחנות לא פעילה עליו לשלם 2,200 שקל בחודש כדמי ניהול ועוד 250 שקל ארנונה לחודשיים. "שכנעו אותי שזה יהיה המרכז הכי גדול בארץ. היום אני עובד כנהג מונית ומקווה שהילדים לא יסבלו מזה גם", אמר. דוד מספר כי חלק מהבעלים מכרו את החנויות לחברת הניהול בתמורה למחיקת החובות על דמי הניהול והארנונה. "מכרו חנויות שמעולם לא נפתחו ב־5,000—7,000 דולר", אמר.

מעיריית תל אביב־יפו נמסר: "כל עוד משרד התחבורה לא מקבל החלטות לגבי מיקום התחנה המרכזית החדשה, הוועדה המקומית לא יכולה להכין מסמך מדיניות כתנאי לקידום תוכניות באזור. המבנה הוא נכס בבעלות פרטית והעירייה לא יכולה לאכוף דבר על היזמים".

ממשרד התחבורה נמסר: "עד היום לא נמצא אתר מתאים לנפח הפעילות הגדול של התחנה המרכזית. כל הניסיונות למצוא אתר חלופי באמצעות עיריית תל אביב לא צלחו. בנוסף, בשנים הקרובות עתיד להיסגר מסוף הכרמלית, מה שיחמיר את מצוקת התשתיות בעיר. ההסכם החדש יכלול שיפוץ נרחב של התחנה והעלאת רמת השירות לנוסעים".