כולם מפסידים: העלות של היעדר רישום בטאבו - 2 מיליארד שקל

שני מיליארד שקל בשנה – בכך מסתכמת העלות של היעדר רישום זכויות בטאבו בשכונות הערביות במזרח ירושלים, כך נמצא במחקר מדיניות של מכון ירושלים, שפורסם לקראת יום ירושלים שיחול ביום ראשון הקרוב.

השכונות הערביות במזרח ירושלים, שעברו לריבונות ישראל ב־1967, נעדרות הסדר מקרקעין, כלומר אין רישום מוסדר של זכויות הקניין בטאבו בכ־90% משטחן. מנתוני המחקר, שאותו ערכה הכלכלנית מעין נשר, שעד לא מזמן שימשה כרכזת שיכון באגף התקציבים באוצר, עולה כי תושבי מזרח ירושלים, 300 אלף איש, הם המפסידים העיקריים מהמצב הזה, ונושאים בעלות מוערכת של 630 מיליון שקל עד 1.4 מיליארד שקל בשנה בגלל היעדר היכולת לקחת משכנתא והצורך לפנות למסלולי הלוואה יקרים יותר.

היעדר הרישום בטאבו אינו מאפשר לשעבד את הנכסים כבטוחות להלוואות או ליטול משכנתאות. בעקבות זאת נאלצים תושבי האזור להיעזר בעיקר בהלוואות צרכניות בהיקפים גדולים. כך על הלוואה של 300 אלף שקל ייאלץ משק הבית לשלם תוספת של 80 אלף שקל במקרה הטוב ביותר, בו קיבל ריבית אטרקטיבית של 6% ולתקופת החזר של עשר שנים. במקרה הפחות טוב, שבו עומדת הריבית על 9%, ותקופת ההחזר על 20 שנה תגיע תוספת העלות למשק בית לכ־200 אלף שקל, לעומת אופציית המשכנתא.

גם רשויות המדינות מפסידות מהמצב הזה. ההפסד למדינה ממיסוי מקרקעין נאמד ב־300 מיליון שקל בשנה, אובדן ההכנסה השנתי לעיריית ירושלים נאמד ב־250 מיליון שקל בשל היעדר גביית היטלי השבחה ופיתוח, ותאגיד המים מפסיד כ־11 מיליון שקל.

מלבד זאת, היעדר הרישום בטאבו מקשה על תכנון בנייה מסודר והוצאת היתרי בנייה, ומעודד בנייה בלתי חוקית. על פי דו”ח מבקר המדינה ל־2016, רק 15% מהבקשות להיתר ו־14% מאלו שאושרו בשנים 2014-2010 היו מקרב השכונות הערביות בירושלים, שבהן כ־40% מתושבי העיר. במחקר ציינו כי בשנים האחרונות חלה עלייה בקצב מתן ההיתרים, אך היא אינה מדביקה את הצרכים המוגברים באזור.

בשיחה עם “כלכליסט” טוענת נשר כי הפסד ההכנסות השנתי הנגרם למדינה גדול פי שישה מעלות הסדרת הרישום, שמוערכת ב־50 מיליון שקל, הגופים שיודעים לתת את האומדן המדויק יותר הם המרכז למיפוי ישראל ומשרד המשפטים.

עוד היא מציינת כי גביית מס ידועה גם כמחזקת משילות: “באזור שאינו נושא בנטל יש פוטנציאל גובר לפשיעה. רשות המסים משקיעה מאמצים לגבות מע"מ, מס הכנסה ומס חברות במזרח ירושלים. אין ספק שהסדר זכויות במקרקעין ישפר את מאמצי הגבייה של הרשות בתחום מיסוי המקרקעין”.

המחקר מציין חלופות יצירתיות שמוסדות התכנון והעירייה מצאו לשם זיהוי הזיקה לקרקע, כמו שימוש במוכתרים וניירות מימי התקופה העות’מאנית. כך שמדובר בהליך קשה מאוד לזיהוי הנכס. אך מלבד הצבעה על הכשלים, המחקר גם מציע אפשרויות לפתרון הבעיה. האפשרות המועדפת, לטענת נשר, היא עריכת הסדר לקרקע, בדומה למקומות המוסדרים בישראל בהתאם לכללי המשפט והמינהל, ובתנאי שהתכנון והביצוע יהיו נאותים. במחקר נכתב כי מומלץ לפעול במספר שכונות במקביל ולא בשיטה של פיילוט.

חלופה אחרת שהוצעה היא השיטה האמריקאית, המשלבת תיעוד עסקאות עם ביטוח שטר קניין. נשר מציעה גם הצעה “רזה” יותר של מיפוי השטח בלבד, "המגביר בהירות על חלוקת הקרקע, אך אינו פותר את הסוגיה הקניינית”.