פתאל וקיבוץ אילות רוכשים את מלון מג'יק סאנרייז ב-73 מיליון שקל בלבד

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חגי ברנר, אישר את מכירת מלון מג'יק סאנרייז בקיבוץ אילות לרשת פתאל ולקיבוץ עצמו, תמורת 73 מיליון שקל בלבד. המכירה בוצעה במסגרת הליך כינוס נכסים לבעלת המלון, חברת "אילונית פרויקטים תיירותיים" שבבעלות משפחת דיין והקיבוץ, בשל חוב של 341 מיליון שקל לבנק דיסקונט. פתאל הפעילה עד היום את המלון, וכעת רוכשת אותו במשותף עם הקיבוץ.

מלון מג'יק סאנרייז בקיבוץ אילות צילום: אתר פתאל

המלון, שכולל 276 חדרים, משתרע על פני שטח של למעלה מ-50 דונם, מנוהל על ידי רשת פתאל וידוע כיום כמלון "יו סאנרייז קלאב". תחילת הפרשה באמצע שנות ה-90, אז התקשר קיבוץ אילות עם יצחק דיין וחברות בבעלותו, לשם הקמת חברה משותפת בשם "אילונית פרויקטים תיירותיים" לצורך הקמתו של מלון בשטח הקיבוץ.

לטובת מימון הפרויקט נטלה החברה הלוואה מבנק דיסקונט ונרשמו לטובתו שיעבודים, אולם כבר בתחילת העבודות נתקלה החברה בקשיים כספיים, כך שבעת פתיחת המלון עמד חובה של החברה על למעלה מ-150 מיליון שקל, שתפח עם השנים לסך של למעלה מ-340 מיליון שקל.

צילום: אתר פתאל

ברנר נימק את החלטתו לאשר את המכירה לפתאל ולקיבוץ אילות שלא בדרך של פרסום הנכס לציבור הרחב בשל היותו של המקרה חריג. "אכן, דרך המלך למכור נכסים במסגרת הליכי כינוס נכסים היא באמצעות פרסום לציבור הרחב, אלא שהמקרה הנוכחי הוא מקרה חריג" ציין ברנר בפסק הדין. "מדובר בעסקה מורכבת ביותר שכוללת בתוכה אילוצים שעיקרם הצורך לשריין לטובת קיבוץ אילות 26% מכל תאגיד שירכוש את המלון, וזאת על פי כללי רשות מקרקעי ישראל.

"במקרה זה אכן הקונה שמבקש לרכוש את המלון הוא אישיות משפטית שיש לקיבוץ 49% מהזכויות בה, ולכן העסקה המוצעת צולחת מכשול זה". בנוסף ציין ברנר, כי קיים סכסוך בין החברה שבכינוס לבין הקיבוץ, בטענה כי המלון פלש אל הקרקע של הקיבוץ. "סכסוך זה תלוי ועומד וטרם הוכרע, והעסקה המוצעת בעצם מייתרת את הצורך בהכרעה בסכסוך זה". כמו כן ציין ברנר כי ממסמכים שהוצגו לו, כונס הנכסים עו"ד עוזי מור, ניהל משא ומתן עם 13 גורמים שונים שהביעו התעניינות ברכישת המלון, אך באף אחד מהם לא הבשילה ההתעניינות לכדי הצעה מחייבת.

"הגעתי למסקנה כי לא ניתן היה הלכה למעשה לקבל הצעות טובות יותר, והעובדה שהנושה המובטח מוכן להסתפק בסכום שניתן לכנותו 'נזיד עדשים' ביחס לכלל החוב החלוט כלפיו, היא הנותנת והיא הראייה הטובה ביותר לכך שלא ניתן היה לקבל הצעה טובה יותר, שאם לא כן, חזקה על הנושה המובטח, קרי הבנק, שלא היה מזדרז לתת את הסכמתו לעסקה במחיר המוצע והיה מעדיף להמתין ולקבל הצעות טובות יותר".