"הישראלים לא מבינים שזה עיצוב"
היועצת הילה מאיר: "לד הוא לא עוד מוצר מדף. הוא לא נועד להאיר את הבית, אלא לשמש בעיקר בגופי תאורה דקורטיביים"
"הלדים נכנסים לשימוש בישראל בצורה נרחבת כמו בכל העולם, אבל כרגיל בישראל הכל יחסי: הלדים נכנסים לשוק, אבל לא בטוח שבצורה נכונה", מסבירה הילה מאיר, שהיא ושותפה למשרד ייעוץ התאורה RTLD רן טרוים אחראים לכמה מן הפרויקטים המוארים המרשימים בישראל.
המשרד, שמעצב פרויקטים באור בישראל ובחו"ל, שותף בין השאר לביצוע התאורה במלון ממילא המפואר בירושלים, במסעדות אופנתיות כמו צפרה וסושי סמבה, בכיכר התזמורת ובגן יעקב המחודשים בתל אביב וגם במוזיאון ישראל המחודש. "כשעבדנו על התאורה במוזיאון ישראל המלצנו להחליף חלק ממה שתוכנן להיעשות בנורות הלוגן ללדים, וההצעה שלנו התקבלה - משום שהאלטרנטיבה היתה אמנם זולה יותר, אבל בזבזנית הרבה יותר מבחינת צריכת חשמל", מספרת מאיר.
תאורת לד במוזיאון ישראל המחודש צילום: טים הרזלי לדבריה, בשנה וחצי האחרונות ישנו ביקוש גדל והולך לתאורת לד בפרויקטים גדולים: כיום כ־20% מכל פרויקט ש־RTLD עובד עליו מורכבים מתאורת לד. היא מייחסת זאת ליזמים בעלי מודעות אקולוגית, שמוכנים להשקיע עלות נוספת לטובת תאורה "ירוקה", שהיא חסכונית יותר, בעלת חיים ארוכים ושהתחזוקה שלה קלה יותר. גם דורית מלין מזהה עלייה בביקוש ללדים, גם כתאורה בחללי מגורים. "אנשים רוצים תאורת לדים כי זה טרנדי, כי אמרו להם שיש לזה הייפ", היא מסבירה. "אנשים נוסעים לחו"ל, שם הלדים משתוללים, וכשהם חוזרים הם אומרים 'אני רוצה כזה'".
מה רע בזה?
"לד הוא לא עוד מוצר מדף. הוא לא נועד להאיר את הבית, אלא לשמש בעיקר בגופי תאורה דקורטיביים. לכן זה לא עוזר לקנות סתם גוף תאורה עם לד, משום שצריך לדעת איך לעצב איתם. כשלא משתמשים בהם נכון הם גם יכולים להישרף מהר. אני רואה חשמלאים ששותלים לדים בתוך דירות רגילות, אבל כדי לעבוד עם לדים צריך מומחים שיידעו לייצר תערובת תאורה נכונה. בארץ אנשים רוצים לעשות הכל לבד".
תאורת מבנה שהיא מציינת לטובה היא בבניין בפארק צמרת, שמואר בנורות קטנות שצבען משתנה בהדרגה. "בגלל חילופי הצבעים האטיים של הלדים, התאורה מייצרת תחושה נינוחה, שהולכת נגד הישראליות", היא מסבירה. "צריך להבין שעם לדים צריך לעבוד בזהירות ובאיפוק, אחרת זה נראה קיטש".
