הבן של אלוהים זה גם מותג

הבן של מייקל ג'ורדן. וואו, איזה צירוף מילים שמטריף את החושים. קודם, כי הוא מעלה כל כך הרבה זיכרונות מהאבא, ומימים ולילות שבסתר קיווית שתהיה לכם איזושהי קרבה משפחתית. אחר כך הוא גורם לך להתחיל לחשוב: מה הגובה שלו? במה הוא טוב? האם הוא הלך לשחק כדורסל? האם הוא טוב בזה? ומי מנצח היום באחד על אחד: מייקל, ג'פרי או מרכוס?

לג'ורדן יש שני בנים. ג'פרי (כמו השם האמצעי של מייקל עצמו. אגב, שימו לב לשמות של התאומים של ריי ב"כולם אוהבים את ריימונד") ומרכוס. אפילו שבשיאה הפדחת של מייקל הגיעה לגובה של 198 ס"מ, ואפילו שאמם חואניטה נמוכה מאבא רק בראש, לשניים לא היה יותר מדי מזל בתחום הגובה: ג'פרי, יליד נובמבר 1988, גבה עוד קצת בשנתיים האחרונות ובלחץ מגיע ל־1.85 מ'. מרכוס, שנולד בדצמבר 1990, הוא לא יותר מ־1.91 מ'. ואולי יצמח עוד ס"מ או שניים.

מרכוס ג'ורדן. הוא לא יותר מ־1.91 מ'. ואולי יצמח עוד ס"מ או שניים צילום: MCT

באשר לשאלה במה הם טובים, אפשר להתחיל ולומר שג'פרי התקבל לאוניברסיטת אילינוי הגדולה על מלגה אקדמית. זה אומר שני דברים: א'. בשונה מאביו, ג'ף הוא תלמיד ממש טוב; ב'. בניגוד לאביו, ג'ף הוא לא כדורסלן גדול. וגם זה שהצטרף לקבוצה של אילינוי (תחילה כ־Walk On, שחקן בלי מלגת כדורסל) ונשאר בה שלוש עונות, לא מנע מ־16,618 הסטודנטים שממלאים את האולם של הלוחמים משחק אחר משחק להבין את זה ממש מהר. בכל זאת, ממוצעים של 1.6 נק', 1.3 ריב' ו־1.7 אס' ב־13.8 דקות בעונה הטובה ביותר שלו (אשתקד) זה לא משהו לכתוב עליו לאבא.

אז אחרי שלוש שנים באילינוי לקח ג'ף את לימודי הפסיכולוגיה שלו ועבר איתם לאוניברסיטת מרכז פלורידה, UCF, שבה לא שיחק מתחילת העונה. אז למה לעזוב אוניברסיטה טובה באזור שבו גדל? ראשית, כי כדורסל באמת כבר לא מעניין אותו. שנית, כי אחיו הצעיר מרכוס מת על פלורידה. ככה זה כשאתה הכוכב הגדול של האוניברסיטה שלך. זה בדיוק מה שמרכוס נהפך להיות העונה.

אבא הביא את הכסף

עד לפני כמה חודשים, הסיבה היחידה שמישהו שמע אי פעם על מרכוס ג'ורדן באוניברסיטת מרכז פלורידה היתה כשהתעקש בעונה שעברה - עונת הפרשמן שלו - לנעול את הנייקי שלו (על שם אביו, אייר ג'ורדן), אפילו שהאוניברסיטה היתה חתומה עם אדידס, היריבה הגדולה של נייקי. זה הוביל לשבירת החוזה מצד אדידס, וכניסתה של נייקי במקומה כמלבישה הרשמית של כל האתלטים באוניברסיטה. העובדה שמדובר באוניברסיטה עם הכי הרבה סטודנטים לתואר ראשון בכל ארצות הברית (יותר מ־45 אלף) הפכה את הסיפור מסתם אירוע פיקנטי שהשם ג'ורדן מעורב בו, לעסקה ששווה הרבה מאוד כסף לחברה שאבא־ג'ורדן מפרסם כבר יותר מ־25 שנה.

בינתיים, לאורך העונה הראשונה שלו בקבוצה, מרכוס לא סיפק סיבות נוספות להתעניין בנעשה אצל "האבירים". אמנם למשחק הבכורה שלו, שבו עלה מהספסל והיה שותף 11 דקות בלבד, הגיעו 8,727 צופים ל־UCF ארנה (שמכיל 10,045 מושבים) - שזה הרבה יותר מה־3,508 שהגיעו למשחק פתיחת העונה שנה קודם - אבל גם הם, כמו עמיתיהם מאילינוי, קלטו את הקטע מהר: מרכוס לא אבא. הילד המשיך להיות שחקן ספסל, וגם אם הציג יכולת גבוהה בהרבה משל אחיו, הוא עדיין לא היווה אטרקציה אמיתית. בנוסף, הקבוצה, שמתמודדת בליגה הבינונית קונפרנס USA, סיימה את העונה במאזן שלילי, 15–17.

בכל זאת - ג'ורדן

אלא שלמרות כל זאת, הנוכחות של ג'ורדן בסופו של דבר עשתה את שלה. לאורך עונת 2009/10 הכושלת, 5,410 צופים הגיעו בממוצע לכל אחד מ־15 משחקי הבית של UCF באולמם הביתי באורלנדו (משחק אחד אירחו באולם אחר, קטן בהרבה). עלייה של 1,020 צופים (23.2%) למשחק מעונת 2008/9 (שהיתה טובה בהרבה עם מאזן 13–17 חיובי). אז נכון, מייקל ג'ורדן הביא לעלייה של 86.7% בקהל שהגיע למשחקי שיקגו בולס בעונה הראשונה שם ב־1984, אבל גם עלייה של 23% היא לא עניין של מה בכך.

וזה ממש לא נעצר שם. משום בחינה. כי העונה, כאמור, מרכוס ג'ורדן נהפך לכוכב של הקבוצה, והוא מוביל אותה לעונה הטובה ביותר בתולדותיה. באופן אישי, מרכוס שיפר את הממוצעים שלו מ־8.0 נק', 2.5 אס' ורק 27.6% מהשלוש ב־26.1 דקות למשחק בעונה שעברה, ל־16.3 נק', 3.1 אס' ו־42.3% מהשלוש העונה ב־27.4 דק'. כלומר, מבלי ליהנות מעלייה משמעותית בדקות המשחק נהפך מרכוס לקלע המוביל של הקבוצה, תוך שהוא משפר את האספקט החלש ביותר במשחקו - הקליעה מחוץ לקשת - והופך להיות הצלף המוביל של הקבוצה משלוש. זה משהו שאבא אף פעם לא היה.

וההצלחה הקבוצתית מרשימה אפילו יותר. UCF, עם מאמן חדש אחרי 17 שנה, פתחה את העונה עם 14 ניצחונות רצופים - הפתיחה הטובה ביותר שלה אי פעם - וכרגע עומדת על מאזן 1–14 אחרי הפסד חוץ לאוניברסיטת יוסטון. כמו כן, כל הדירוגים המובילים בארה"ב מחשיבים את UCF - גם כן לראשונה בתולדות האוניברסיטה - לאחת מ־25 הקבוצות הטובות בכל ארצות הברית. הדירוג המשוקלל של CBS מציב אותה במקום ה־18.

והקהל, שבמשחק פתיחת העונה הפגין נוכחות בינונית עם 5,865 צופים, לא מצליח להישאר אדיש. אחרי שג'ורדן צלף 5 מ־7 לשלוש במשחק הראשון, וסיים אותו עם 28 נקודות ב־19 דקות בלבד ובניצחון ענק 61–115 על ווסט פלורידה, למשחק הבא הגיעו כבר 6,333 צופים. למשחק השלישי: 7,653. את המשחק החמישי, מפגש ענק מול פלורידה - אלופת ארה"ב פעמיים ברציפות ב־2006 ו־2007 - הם כבר העבירו ל־AMWAY ארנה, אולמה הביתי החדש והנוצץ של אורלנדו מג'יק מה־NBA; שם ראו 13,909 צופים את מרכוס קולע 18 נקודות ומוביל את קבוצתו לניצחון 54–57 שבקמפוס לא ישכחו שנים. נכון לעכשיו, לעשרה משחקי בית, שאת כולם UCF ניצחה, היא משכה 6,812 צופים בממוצע. 25.9% יותר מבעונה שעברה, ו־55% מהעונה שלפני הגעתו של מרכוס.

מייקל ג'ורדן. שמו עדיין מרטיט לבבות ברחבי ארה"ב צילום: mct

כלי שיווקי

לאן כל זה הולך? תלוי מאיזו בחינה. אישית, מרכוס הוא שחקן כדורסל מוגבל, שלכל היותר יוכל לעשות אחלה קריירה באירופה. אלא אם ימשיך להשתפר בכל האספקטים של המשחק, ובייחוד במסירה, בניהול המשחק וביציבות בקליעה, מאחר שבגובהו הוא לעולם לא יוכל להיות שוטינג גארד ב־NBA. אבל מנקודת המבט של האוניברסיטה, העתיד מעולם לא היה ורוד יותר. קודם כל, העונה הזו לא נגמרה, ובארה"ב כבר מדברים על אפשרות לניצחון ראשון בתולדות האוניברסיטה בטורניר ה־NCAA. מעבר לכך, האוניברסיטה, שתמיד הציעה מזג אוויר נהדר וכאמור מאכלסת יותר סטודנטים לתואר ראשון מכל מוסד אחר בארה"ב, תוכל לרתום את ההצלחה ותשומת הלב שג'ורדן ג'וניור אחראי להן כדי להפוך את תוכנית הכדורסל שלה לתוכנית רצינית. וזה כבר דבר מאוד ג'ורדני לעשות.