האם ולנסיה מתאוששת?
גאון טקטי על הקווים, אסטרטגיית רכישה בזול ומכירה ביוקר והכסף של ליגת האלופות. כך מצליחה ולנסיה לטפס מבור חובות אדיר
לא פחות מ־73% מאוהדי הכדורגל בספרד מאמינים בבלתי אפשרי. ערוץ הטלוויזיה La Sexta שאל את צופיו האם ולנסיה יכולה לזכות באליפות. האוהדים התעלמו מכך שוולנסיה סיימה 25 נקודות מאחורי ריאל מדריד וברצלונה בעונה שעברה (ו־28 נקודות בשנה שלפני), ומזה שהתקציב שלה אפילו לא מגרד את תקציבי ריאל מדריד ובארסה. האוהדים גם התעלמו מכך שוולנסיה איבדה מספר שחקנים רב לאורך השנים ושוב היתה צריכה לבנות את עצמה מחדש בקיץ - 14 שחקנים עזבו ו־8 הצטרפו, הגיל הממוצע ירד מ־28 ל־24 ועדיין, האוהדים החליטו שוולנסיה יכולה לזכות באליפות.
מאיפה האופטימיות? אולי מפני שאונאיי אמרי, המאמן המוכשר, נשאר בקבוצה למרות קיצוץ בשכר. רק שני מאמנים שרדו יותר מארבע שנים בוולנסיה - האחרון מהם היה אלפרדו די סטפנו, שאימן את ולנסיה בשנות השבעים. אמרי (39) נחשב לגאון טקטי. לקראת משחק הוא מכנס לצפייה בסרטון וידיאו טקטי באורך 20 דקות (לא יותר). לאחר מכן הוא נותן לשחקניו "שיעורי בית" - USB מלא בפרטים על היריבים שלהם. אמרי, שהוביל את אלמריה הקטנה למקום השמיני המכובד, הוא המועמד המוביל להחליף את ויסנטה דל בוסקה, מאמן נבחרת ספרד שצפוי לעזוב אחרי יורו 2012. ייתכן שגם יקבל את תפקיד מאמן ברצלונה - במקרה שפפ גווארדיולה יחליט לעזוב בקיץ.
אונאיי אמרי, מאמן ולנסיה. גאון טקטי צילום: איי אף פי
סיפור על מנורה וספה
בעשור שלפני אמרי, ולנסיה זכתה בתארים, הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות וזכתה בגביע אופ"א. ואולם, כבר בתחילת העשור הקודם התחילו הבעיות הכלכליות: הלוואות מבנקים מימנו את ההישגים, וכשמשבר הנדל"ן פגע בחופי ספרד, נגמר הכסף. רפא בניטס היה המאמן הראשון שהתלונן על כך שלא קיבל את השחקנים שרצה. "ביקשתי ספה והביאו לי מנורה", אמר ועזב. הבלגן הגדול התחיל.
חואן סולאר נבחר לנשיא ב־2004 והכריז: "אנחנו נהיה מושא הקנאה של ספרד". אבל האשליות שלו, שכללו בניית אצטדיון חדש, קרסו בגלל המשבר הכלכלי הגדול, והקבוצה מצאה את עצמה בחובות אדירים. מלבד האצטדיון שלא נבנה, שחקנים בינוניים נקנו בסכומים אדירים (מנואל פרננדש נקנה ב־18 מיליון יורו; חוואקין נקנה ב־25 מיליון יורו ונמכר ב־4 מיליון יורו); ויותר מ־30 מיליון יורו שולמו כפיצויים על מאמנים ו"יועצים". 133 מיליון יורו נטו הושקעו בשוק העברות השחקנים בארבע השנים עד 2008.
המחליף של סולאר לא היה טוב יותר. ויסנטה סוריאנו, סגן הנשיא לשעבר, הגיע לקבוצה והבטיח השקעה של 500 מיליון יורו דרך חברת Dalport. אבל החברה המסתורית התגלתה כחברת קש שהלוגו שלה הועתק מחוברת צביעה לילדים. ב־2009 המועדון היה בחובות של יותר מ־500 מיליון יורו, והקבוצה שקעה לתוך כאוס ניהולי.
במצב הזה נכנס מנואל יורנטה, מינוי של הנושה העיקרי, בנק Bancaja. הוא כפה על המועדון תקופת צנע, השיג הלוואה של 50 מיליון יורו מקבוצת אנשי עסקים מקומיים, ולאחר מכן פנה לאוהדים ומכר להם מניות של הקבוצה תמורת 18.5 מיליון יורו. יורנטה גם גייס את הממשלה המקומית כדי שתסייע להשיג הלוואה נוספת מבנק Bancaja, של 74 מיליון יורו. סכומים אלה אפשרו לוולנסיה להתייצב. "בלי העזרה של הממשלה המקומית, היינו יורדים לליגה השלישית", אמר יורנטה.
ג'ונאס מוולנסיה. גייסו כספים כדי להחזיר כספים צילום: רויטרס
ברצלונה, ריאל והשאר
אבל הסכנה לא חלפה. המועדון נשאר ב־2010 בחוב של 471 מיליון יורו. זה אמנם לא חוב גבוה כמו של ריאל מדריד (660 מיליון יורו) או ברצלונה (459 מיליון יורו), אבל הכנסה טבעית שנתית של 102 מיליון יורו לא מאפשרת לוולנסיה לכסות מספיק חוב. על פי הדיווחים בספרד, חובות אלה ירדו ל־370 מיליון יורו - וברגע שימצאו קונה לאצטדיון הישן (מסטאייה) ייתכן שיצמצמו עוד יותר. אגב, הקבוצה דחתה בתחילת המשבר הצעה בשווי 320 מיליון יורו על האצטדיון - מה שנראה מגוחך עכשיו, כשהיא מבקשת עליו פחות מ־150 מיליון יורו, סכום שכבר השקיעה באצטדיון החדש שעוד לא בנוי.
לכן, הקבוצה אימצה אסטרטגיה של מכירת הכוכבים לכל המרבה במחיר, ורכישת חדשים בזול. "אפשר תמיד למכור את הכוכבים ולהישאר תחרותיים", אמר יורנטה, שניצל את ההכנסות הנמוכות של היריבות בספרד כדי להישאר "תחרותי" בלה ליגה. ספק אם האסטרטגיה הזו היתה עובדת באווירה האולטרה־תחרותית בגרמניה או בפרמיירליג המלאה במשקיעים זרים - אבל בספרד, שבה יש רק שתי קבוצות, היא מצליחה.
הסגל של ולנסיה שווה, על פי transfermarkt.de, כ־165 מיליון יורו. זאת לאחר מכירת שחקנים רבים, ובהם חואן מאטה, שעבר לצ'לסי עבור 27 מיליון יורו. המכירה תימשך כדי לעמוד בתשלומי החובות. בארבע השנים האחרונות הרוויחה הקבוצה 76 מיליון נטו בשוק העברות השחקנים. רק ממכירת ארבעה אלופי עולם כמו ראול אלביול, דויד ויאה, דויד סילבה ומאטה, הכניסה ולנסיה 120 מיליון יורו. לשם השוואה, באותה תקופה ריאל מדריד הוציאה 312 מיליון יורו נטו על שחקנים חדשים, וברצלונה הוציאה 156 מיליון יורו (מה שעשוי להסביר את הפער שצמח בין הצדדים בארבע השנים האחרונות).
"אנחנו צריכים להמשיך למכור כדי ששוב ניראה אמינים בקרב המוסדות הפיננסיים", אמר סגן הנשיא חאבייר גומס.
דויד סילבה ודויד ויאה. נמכרו ביחד עם עוד שני זוכים במונדיאל עבור 120 מיליון יורו צילום: אי פי אי
ראש מעל המים
ולנסיה הצליחה, כאמור, להישאר תחרותית, מפני שכמעט אף קבוצה לא הוציאה כספים על רכש. מלאגה השקיעה בשנתיים האחרונות כ־85 מיליון יורו על רכישות שחקנים, והיא היתה התחרות העיקרית על שחקנים בסדר גודל שוולנסיה יכלה לרכוש. ולנסיה הצליחה להסתדר בשוק העברות השחקנים בזכות עסקאות כגון העברתו של סרחיו קנאלס, קשר ריאל מדריד, בהשאלה לשנתיים עבור 1 מיליון יורו בשנה (עם אופציה לרכישתו ב־12 מיליון יורו).
בזכות מכירת השחקנים, ולנסיה הצליחה לסיים ברווח בשלוש משש השנים האחרונות. עם זאת, ללא מכירת השחקנים, ולנסיה היתה מפסידה יותר מ־300 מיליון יורו מ־2005. בזכות המכירות, ההפסדים בשש השנים האחרונות עומדים על 48 מיליון יורו בלבד ונובעים בעיקר מתשלומי ריבית על הלוואות: הקבוצה שילמה 54 מיליון יורו ריבית בארבע השנים האחרונות.
יש לציין כי רק חמש קבוצות בספרד מכניסות יותר מ־100 מיליון יורו (ברצלונה, ריאל מדריד, אתלטיקו מדריד, ולנסיה וסביליה), והבאות בתור הן ויאריאל ואתלטיק בילבאו (59 ו־56 מיליון יורו בהתאמה). זה נותן יתרון לוולנסיה: 46% מהכנסותיה קשורות למכירת זכויות שידור. זה עדיין סכום נמוך מ־100 מיליון היורו שריאל מכניסה, אבל גדול יותר מאשר כמעט כל קבוצה אחרת בספרד (מה שמסביר למה ולנסיה בעד הסכם טלוויזיה שמשאיר את המצב בסטטוס־קוו, ומתנגדת למכירת זכויות שידור קולקטיבית).
ססק פאברגאס נגד ויקטור רואיס מוולנסיה. בארסה מקבלת יותר מ-130 מיליון יורו על חסות ראשית, ולנסיה לא מצליחה למכור את שלה צילום: איי פי
חייבים למכור
בארבע השנים האחרונות, הכנסות ולנסיה מימי משחק נעו בין 27 ל־29 מיליון יורו בשנה - סכום נמוך עבור הקבוצה השלישית הכי אהודה בספרד, וסכום מגוחך ביחס להכנסות ימי המשחק של ריאל מדריד (144 מיליון יורו) וברצלונה (98 מיליון יורו). ההכנסות המסחריות הן לא ממש גדולות (22 מיליון יורו), וירדו מפני שלוולנסיה אין ספונסר ראשי (חברת ההימורים Unibet היתה הספונסר הראשי במשך שנתיים עבור 6 מיליון יורו בשנה). חברת Joma חתומה על הסכם חסות לבוש עבור 4 מיליון יורו בשנה עד 2016 (סכומים גדולים יותר ממה ששילמו קאפה ונייקי). תקציב השכר לא נמוך - 73 מיליון יורו בשנה (גמדי ביחס ל־235 מיליון יורו שמשלמת ברצלונה לשחקנים ו־192 מיליון יורו שמשלמת ריאל מדריד). הוא הצטמצם מ־92 מיליון יורו ב־2009/10.
ליגת האלופות
חשובה למודל העסקי של יורנטה: היא מכניסה מינימום 25 מיליון יורו, לא כולל מכירת כרטיסים. "אנחנו משלמים בחזרה את ההלוואות עם הכסף הזה", הסביר יורנטה. אבל הקבוצה תמשיך למכור שחקנים. על פי השמועות, פאבלו הרננדס ודני פארחו קשרי הקבוצה יימכרו לארסנל. פאבלו פיאטי, אוור באנגה, ג'ורדי אלבה וויקטור רואיס - שחקנים מצוינים - יימכרו גם כן, כשההצעה הטובה תגיע. האסטרטגיה של ולנסיה לא מתבססת על אקדמיה פורייה אלא על רכישת שחקנים צעירים בעלי פוטנציאל ומכירתם, והישארות בליגת האלופות. כל סטייה מהתוכנית גוררת קיצוצים. בקיצור, המועדון אמנם במצב יציב יותר מאשר היה לפני שנתיים, אבל הוא חייב להמשיך לקנות ולמכור, או לקוות שמיליארדר קטארי יקנה אותו.
